אריה דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס - זה מה שקורה שם

אבל אז, קצת לפני כינוס מועצת החכמים, היה זה אטיאס שלחש לאוזנו של ישי שחייבים לעשות משהו: "סיכמנו שתהיה הראשון ברשימה, נכון, אבל חייבים להסתדר גם עם אריה. אי אפשר לתת לו לנהל את מטה הבחירות עם תחושות קשות", אמר אטיאס והנחית את נוסחת הפשרה: אלי ישי יישאר במקום הראשון, אך אריה דרעי, יקבל את סמכות בא-כוח הסיעה והמפלגה. ישי קיבל את הדין וחתם על המסמך בו הוא מודיע על מינויו של דרעי תחתיו. היד רעדה, אבל החתימה שורבטה. הרשימה נסגרה, החגיגה רק החלה.

האמת היא, שאם תעשו חידון בקרב חברי בית המחוקקים, סביר להניח שלמרביתם לא יהיה מושג מיהו בא-כוח הסיעה של מפלגתם. אבל בש"ס שתחת הנהגת השלישייה, זהות הבא-כוח הפכה בסופ"ש שעבר למעין 'סלע קיומנו', וכשהוחלף כס הבא-כוח, כולנו נוכחנו ב'פרסומי כיסא': מי יצטייר בתקשורת כיו"ר האמיתי – דרעי או ישי? לך תסביר לכולם, שזהו בכלל, אטיאס.

הכותרת שניתנה כאן בשבוע שעבר, ערב סגירת הרשימות הייתה: 'עד הרשימה האחרונה', אך השבוע – לא נעים להודות – זה מתברר כפספוס לא נעים. כי בעוד בשאר המפלגות הקרב על הזהות הפנים מפלגתית הסתיים עם סגירת הרשימות – במפלגות החרדיות, הוא עדיין בעיצומו, גם בשבוע שאחרי.

דיברנו על ש"ס, אבל גם ביהדות התורה, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנוגע לרוטציה שבין המקום השישי מטעם אגודה למקום השביעי מטעם דגל. אם ימשיכו לריב – הדילמה תיפתר מאליה: השישי והשביעי יהיו לא רלוונטיים באותה מידה. אם יתאמצו במיוחד, הם עוד עלולים להצליח באותה מידה, גם עם המנדט החמישי, באדיבות עסקני נצח, שלא ירוצו עד הסוף – אבל ינסו לקלקל גם את המנדט החמישי.

אבל עם כל הכבוד לאחות הקטנה, מי שמספקת את הכותרות היא התנועה שהחזירה עטרה ליושנה – החזירה ולא החליפה, וזו בדיוק הבעיה. הקמפיין של ש"ס אומנם נפתח עם אימוץ של הפסוק: "את אחי אנוכי מבקש", אבל מי שעוקב אחר השלישייה מצטט את המשך הפסוק וממשיך לשאול גם אחרי סגירת הרשימות "הגידה נא לי, איפה הם רועים". יכול להיות שכל זה היה נמנע, אם הניתוח היה מסתיים בקביעת יו"ר ברור לתנועה. באותו רגע זה היה מכאיב יותר, אבל על כך ניתן היה לומר: כואב, אבל פחות.

מאז יום חמישי האחרון, המטוטלת התקשורתית נעה אנה ואנה. לרגע אחד, ישי מוכתר כמנצח – הוא הרי קיבל את המקום הראשון. ברגע שלאחריו, מקורבי דרעי שולפים מסמך המעיד על העברת תפקיד בא-כוח הסיעה מידי ישי לדרעי. בסביבתו של ישי לא מוותרים ומסבירים בתגובה, כי תפקיד בא-כוח הרשימה נותר בידי ישי, אבל אז באים מקורבי דרעי ומנחיתים את מכת המחץ בשליפת מסמך המעיד גם על העברת תפקיד ב"כ המפלגה (שמצורף לטופס הכחול המוגש לרשם המפלגות) מידי ישי לדרעי.

חכו-חכו, זה עדיין לא נגמר. בסביבתו של ישי מצביעים על תפקיד ב"כ הרשימה שנותר בידיו, אבל אנשי דרעי לא מוותרים ומסבירים, כי בעיקרון, גם תפקיד ב"כ הרשימה היה אמור להיות מועבר לידי דרעי, אלמלי נדחתה ישיבת המועצת ליום הגשת הרשימות. "העובדה שהמועצת התכנסה ביום האחרון", אומרים אנשי דרעי, "מנעה את האפשרות להעביר את תפקיד בא-כוח הרשימה, הואיל ועל-פי התקנות – זהות בא-כוח הרשימה, נסגרת ונחתמת יום לפני תום המועד להגשת הרשימות".

מבולבלים? גם אנחנו. לראות ולא להאמין כמה כוח הושקע בתפקיד הבא-כוח, וזאת בשעה שהכוח האמיתי של שני האישים גם יחד, (לא) בא לידי ביטוי בשיבוץ הנציגים החדשים ברשימה. שהרי לשני הצדדים לא הייתה השפעה אמיתית על השחקנים החדשים, מהאחד-עשר ומעלה, שצורפו לספסל התנועה, בחלון ההעברות ביום חמישי האחרון.

אם בכל המפלגות אין משמעות אמיתית לכל שלושת התפקידים (בא-כוח הרשימה, בא-כוח הסיעה, ובא-כוח המפלגה), בש"ס, על אחת כמה וכמה. כי הרי בתנועה שמקור חיותה הוא אחד, הסיפור האמיתי הינו, מיהו בא-כוח מועצת החכמים. כל השאר, זה לא יותר ממשחק תארים. רק שמשחק התארים הזה, נראה לרגעים, בשבועות האחרונים, כמו החיים האמיתיים.

שומר על זכות השתיקה

בתהליך הזרמת הדיס-אינפורמציה בסופ"ש שעבר, היו מעורבים גורמים מטעם שני הניצים – דרעי וישי, ולזה, איכשהו, הספקנו להסתגל מאז שילבה השלישייה המאוחדת ידיים. אבל מאז מוצ"ש ואילך, משהו השתנה. לפתע פתאום, אלו שני האישים בכבודם ובעצמם שניצבים זה מול זה. אריה-אריה מול אלי-אלי.

הראשון בשידור, היה אריה דרעי שהתייצב תכף לאחר צאת השבת באולפני הטלוויזיה, עם זיק בעיניים (מי שראה את האיש בשבוע האחרון, מבין שהניצוץ נדלק – חג אורים שמח). דרעי דיבר על השכבות החלשות, אבל הדהים בעיקר עם אמירות חדשות: "קיבלתי את כל הסמכויות שאני צריך לקבל לנהל את תנועת ש"ס... הודעתי לישי שאני מציע לו להיות מקום ראשון ואני אהיה יו"ר תנועת ש"ס... אלי ישי היה עוזר שלי לפני חמש-עשרה שנה".

השימוע יערך בימים הקרובים, ובינתיים, התמונות של לפיד מסתובב בחריש כשהוא משחרר הצהרות נגד השתלטות החרדים, לא ממש תורמות לגיבוש אווירה אוהדת בפרקליטות המדינה. בשביל אלפי הזוגות הצעירים החרדיים, צריך רק לקוות, שהשימוע לאנשי ועד הדיור בחריש, ישפיע לטובה - כמו השימוע בתיק איווט. רק שלא ייסחב כל-כך הרבה זמן

האמירות הפרובוקטיביות הללו, הרתיחו את ישי. על הסיכום בנוגע למקום הראשון הוא היה חותם – אבל כל מה שנאמר מסביב הקפיץ לו את הפיוז. "הרי בליל האחדות סיכמנו בבירור על שלישיית הנהגה ומקום ראשון ברשימה לישי, איך זה הפך פתאום ליו"ר תמורת המקום הראשון? היינו צריכים לדעת מראש שיש אנשים שאי אפשר לעשות איתם עסקים", אמרו בכאב בסביבתו של ישי ולמחרת היום, שיגרו תגובה צינית הולמת אצל יהודה שלזינגר בישראל היום, כשכינו את ההתנהלות הדרעולוגית: מגלומניה (ישי כמובן, מכחיש שזה יצא ממנו. אלא מה?).

בניגוד לדרעי שהעביר את המסר בקולו, ישי נקט באומנותו הישנה של דרעי ושמר על זכות השתיקה. זה לא שאלי ישי בונה על עסקת טיעון, אבל על היום שאחרי – הוא בהחלט חושב. יש מי שבטוח שההתנהלות של אלי ישי כיום, מכווננת לפי מה שיהיה מחר. ישי רואה את הסקרים הלא מחמיאים, נושא עיניים ל-23 בינואר – היום שאחרי הבחירות, ואין לו שום כוונה להתנדב ולהידחק למשבצת האיש שתקע מקלות בגלגלים. אז עכשיו הוא שותק, בלי התחייבות. זמן לדיבורים, עוד יבוא.

השתיקה הפומבית, לא מפריעה לישי לדבר עם מי שצריך מאחורי הקלעים. כשעשה זאת השבוע, הצליח להוציא מכתב אישי מאת הגר"מ מאזוז, שהכחיש "פרסומים שגויים", לפיהם, בירך כביכול את דרעי לרגל קבלת הפיקדון בחזרה: "היות ופורסם בשמי שאני ברכתי את הרב אריה דרעי שהפיקדון הוחזר לבעליו – הריני מודיע בזה שלא היו דברים מעולם", כתב הרב מאזוז. פני ישי אורו, ולא בגלל נרות החנוכה.

מכה קלה בכנף העוף

בעיצומו של משחק הפינג-פונג התזזיתי בין דרעי לישי, שכחנו לרגע את השחקן השלישי – ואולי הראשון האמיתי, לא בתואר אלא בפועל – אריאל אטיאס. אומנם גם הוא חטף 'מכה קלה בכנף (העוף)' כשהסחורה הטריה ממשחטת בית יוסף, ליאור אדרי, הגיעה למקום ה-13 ברשימת ש"ס, בניגוד להמלצתו. אטיאס היה יכול להתנחם בכך, שלעומת מה שעובר על עמיתיו לצמרת, הצרות שלו עם המועמד הצעיר, הם ממש משחק ילדים.

בסיטואציה אחרת, אטיאס היה יכול אפילו להביט על כל העניין שבין דרעי לישי בשעשוע ולהיות זה שנהנה מתפוקת הריבית וההצמדה של הפיקדון - שדרעי וישי מתקוטטים עליו. בכלל, אטיאס מתקשה להתחבר לכל השיח הזה על "פיקדון", שנמסר והוחזר. הוא הרי לא היה שם כשדרעי הסתובב כבעל-בית. מבחינתו, יש רק מקור סמכות אחד לתנועה - לא דרעי, ובטח שלא ישי.

האמת, שזו נקודת מבט יותר מדי צינית להתבונן ממנה, כי בכל זאת, יש כאן גם מימד של רצינות, שהרי אטיאס, הקונדיטור הראשי של 'מאפיית אחדות', הוא זה שהכניס את העוגה לתנור, פיזר עליה סוכריות ומרח עליה שכבת שוקולד – אז מה הפלא שהטענות מופנות כלפיו כשהיא יוצאת חצי אפויה?

ציניקנים יאמרו שכל המהלך של הרכבת השלישייה לא בא לעולם אלא על-מנת לשדרג את מעמדו בצמרת הרשימה. אטיאס כופר בכך מכל וכל ("ההשפעה שהייתה לי בקדנציה האחרונה בלי הגדרה רשמית, לא הייתה פחותה", הוא נוהג לומר), ומי שראה אותו בשבוע האחרון מבין כי מעבר לכל הציניות, האיש מודאג ברצינות.

שר השיכון אוהב לעבוד בסביבת עבודה סטרילית, עם מזכירה לכל משימה, ולו"ז לכל פגישה, אבל השבוע הוא זנח את מנעמי הלשכה המסודרת במשרד השיכון ועשה עד חצי הלילה במטה ההסברה בהר חוצבים.

למה להילחץ ולהיחלץ חושים? אולי בגלל שאטיאס מבין, כי בשעה שבקומות העליונות, המרחק בין קומה 4 (לשכת דרעי) לקומה 5 (לשכת ישי) הולך ומתרחק, אין לו ברירה אלא לרדת לשטח, להסיר חפתים ולהפשיל שרוולים. וכך, למרות גילו הצעיר (יחסית מבין השלושה, בכל זאת, הוא חגג 41 לאחרונה), נראה אטיאס בשבוע האחרון כמו המבוגר האחראי בשלישייה.

בין דם לדיו

מה בדיוק עבר בראשו של נתניהו כשהחליט להביא לממשלה את ההצעה לאפשר גיוס אלף ושלוש מאות חרדים לשירות האזרחי? האמת, שלא עבר כלום. נתניהו לא היה מעורב, הדרישה הגיעה מהדרג המקצועי – אחרי שעמותות המתבססות על סיוע המשרתים, הזהירו מפני קריסה.

בסביבתו של נתניהו התקשו להבין בשל מה המהומה. הרי לא מדובר ב'הארכת פטור' של תורתו אומנותו, אלא ב'הארכת גיוס' לשירות האזרחי – "אשכרה, שוויון בנטל", כפי שאמר השבוע אחד מאנשי לשכת ראש-הממשלה.

אבל כאן בדיוק טמון הכלב. שהרי אשף תקשורת כנתניהו היה חייב להבין שעדיף להמתין, לקחת אוויר ולחכות קצת פחות מחודשיים – עד אחרי הבחירות – ואז להעביר, כל מה שרוצים. כי הרי שום דבר טוב לא יכול לצאת מדיון על גיוס חרדים, רגע אחרי סגירת הרשימות, כאשר כל יושבי/יושבות-ראש רסיסי המפלגות במרכז ובשמאל, מחפשים בנרות אג'נדה להזנקה, עם פתיחת המערכה.

נתניהו נקלע, למה שאפשר להגדיר כ'אש כוחותינו'. הוא זה שמסר את הרובים לאויבים, הוא זה שהפך החלטה הצהרתית בעיקרה, לחומר בעירה. הוא מתמחה בכך לאחרונה – ראה ערך ההחלטה על תכנון הבנייה באיי-1. הרבה דיבורים, מעט מעשים, אינסוף גינויים.

אז יאיר לפיד, רץ לדבר על אפליה בין דם לדם. ולמי אכפת שלוקחי הדמים והמתנדבים בארגוני הרפואה ובבתי החולים, הם דווקא אותם משרתי השירות האזרחי החרדים שלפיד קרא תיגר על גיוסם? הרי יאיר לפיד, כידוע, נשא בנטל העט בעיתון הצבאי במחנה, וככל שזה נוגע אליו, זו אינה אפליה בין דם לדם, אלא אפליה בין דיו לדם. הדיו - של יהיר לפיד - הדם - של המתנדבים החרדים.

ככה זה במערכת הבחירות הנוכחית: על הטעויות של ביבי – אנחנו משלמים. אבל כל העניין הזה, העניק לנו לרגע פרספקטיבה רגעית לחיים האמיתיים שמחכים לנו אחרי הבחירות. דרעי? ישי? רוטציה? שמוטציה? האחריות מחייבת, רבותי, זו אינה סיסמה שדופה, אלא מציאות חיינו. ש"ס ויהדות התורה חזקות, זהו אינטרס עליון של הבוחרים החרדים, רק שהנבחרים, למען ה', יתחילו לגלות אחריות.

זו הסיבה (אולי הסיבה היחידה), שצריך להחזיק אצבעות שנס חנוכה לא יתרחש בש"ס, והבעירה לא תימשך מעבר לזמנה הטבעי. שהרי באמת לא יעלה על הדעת שמאבק אישי ישפיע לרעה על אחת ממערכות הבחירות הכי חשובות ליהדות החרדית.

בש"ס עצמה, היה מי שהצביע השבוע על מודל פרס-רבין: "אם שני האשכנזים האלו, רבין ופרס ששנאו אחד את השני שנאת מוות, הצליחו לחצות נהרות של דם רע, גם דרעי וישי יכולים". מסתבר שזה הרבה יותר קשה. ולא רק בגלל שרבין ופרס היו זוג ואילו כאן מדובר בשלישייה. רבין ופרס? בין אשכנזים, כנראה, הרבה יותר קל לעשות 'שלום קר'.

השטן לובש כיפה

בינתיים, למרות רעשי הרקע, ש"ס היא היחידה שיצאה השבוע לדרך עם קמפיין בחירות על אוטובוסים (מ'אגד' זה כבר הוסר), ועל שלטי חוצות (שם זה עדיין נשאר). הדילמה איך לתקוף את איווט וביבי בלי לפגוע בהם אישית, נפתרה בדרך יצירתית, אולי יותר מדי מתוחכמת: תחת הכיתוב "רק שס חזקה תמנע התבוללות", מככב לנו איווט עם כיפה לראשו. צריך רק לקוות, שמסעודה משדרות, לא תגיע למסקנה שאיווט חזר בתשובה – ובאדיבות הקמפיין היותר-מדי מתוחכם של ש"ס, תרוץ לשים 'הליכוד ביתנו' בקלפי. אפשר להתנחם בכך שלפחות דבר אחד כבר הרווחנו מהקמפיין: עוד כמה ישיבות משותפות לדרעי, אטיאס וישי. בסוף, הם עוד יתרגלו. אינשאללה.

הקמפיינים של ש"ס לא מתרשמים ממבקרי שלטי החוצות. הם דווקא מרוצים, בעיקר מהאפקטיביות התקשורתית של הקמפיין, ומסבירים כי רעיונות קיצוניים יותר, כמו פרסום תמונתו של ביבי כשסיגר בפיו, נדחו מטעמי "שותפות טבעית" - שהש"סניקים רוצים לשמר עד לאחר הבחירות. זה מה שיוצא כשמנסים ללכת עם ביבי, ולהרגיש כמו שלי

מה נאמר ומה נדבר: "השטן", ממערכת הבחירות הקודמת – לובש כיפה במערכה הנוכחית. צריך ללכת אחורה ולהיזכר מה היה לנו במערכת הבחירות ההיא, כשהש"סניקים זיהו זליגת מנדטים לכיוונו של איווט והדביקו לו את הכינוי: "שטן". איווט ליברמן לא שכח ולא סלח, ועד היום הוא בטוח שהקמפיין האגרסיבי ההוא גנב לו שניים-שלושה מנדטים. רק שאז הייתה זו מציאות אחרת לגמרי: איווט התמודד ראש בראש מול נתניהו, שהיה סגור עם ש"ס מראש – ולא הפסיק להפציר בראשי ש"ס דאז: תתקפו את איווט, למענכם-למעני.

ביבי לא היה יכול להרשות לעצמו להוריד כפפות ולתקוף את ליברמן, מחשש שיום למחרת הבחירות איווט ילך לנשיא וימליץ על ציפי לבני, ולכן, האופציה היחידה שנותרה לנתניהו לעצור את זליגת המנדטים מהליכוד לישראל ביתנו הייתה, לשסות את ישי בליברמן: "בסקרים שלנו, איווט גונב מנדטים גם מהליכוד וגם מש"ס. אני לא יכול לתקוף אותו, תתקפו אותו אתם, ותעשו את העבודה גם לנו", נזכרים ראשי ש"ס בשיחות על בסיס יומי, שניהלו עם נתניהו, ערב הבחירות הקודמות.

הפעם, הסיפור שונה לגמרי. ליברמן וביבי רצים לבחירות בחבילה אחת, בלי הבטחות מוקדמות לש"ס, בלי תיקים סגורים מראש. דבר אחד בלבד ידוע מראש במערכת הבחירות: נתניהו יהיה ראש-ממשלה, ולכן, אין כל פלא שהש"סניקים נזהרים לא לדרוך לו על האצבעות. כשמזכיר מועצת חכמי התורה הרב רפאל פנחסי התראיין השבוע לידיעות אחרונות ואמר שהוא: "מתפלל ששלי תקבל כמה שיותר מנדטים ומקווה שהיא תרכיב את הממשלה הבאה", הגיב אריה דרעי, בחריפות לא אופיינית: "שיתפלל על דברים אחרים".

אז איך מצליחים ללכת בין הטיפות? לאיווט מדביקים כיפה, בעוד בכבודו של נתניהו נזהרים עוד יותר. הנה עוד מודעת פרווה, לא בשר ולא חלב שהפיק מטה ההסברה: "רק שס חזקה תדאג לחלשים", כולל תמונה בכלל לא רעה של נתניהו. כנראה שזה המרב שש"ס יכולה להרשות לעצמה, לא בגלל שראשיה משקיעים אנרגיה בסכסוכים פנימיים, אלא משום שעיניהם נשואות לשותפות הקואליציונית עם ביבי, ביום שאחרי.

"ככה בונים קמפיין?", שאל מי ששאל השבוע בש"ס והוסיף בציניות, "עם כאלו מסרים מתוחכמים, אולי כדאי לחפש עזרה מהקמפיינר הכי מוצלח בסביבה – הרב אמנון יצחק, האיש שמצליח להפיק מקמפיין של בחירות שכנראה לא ישתתף בהן, יחסי ציבור נהדרים, במחיר הכי אטרקטיבי שניתן להשיג במדיה".

הקמפיינרים של ש"ס לא מתרשמים ממבקרי שלטי החוצות. הם דווקא מרוצים, בעיקר מהאפקטיביות התקשורתית של הקמפיין, ומסבירים כי הם, מצידם, הציעו רעיונות קיצוניים יותר, כמו פרסום תמונתו של ביבי כשסיגר בפיו, רק שההנהגה הפוליטית של ש"ס דחתה על הסף את ההצעה מטעמי "שותפות טבעית" - שהש"סניקים רוצים לשמר עד לאחר הבחירות. זה מה שיוצא כשמנסים ללכת עם ביבי, ולהרגיש כמו שלי.

איווט, מוטל'ה מאחוריך

לא הכל פוליטי. אטיאס אומנם שורף שעות במטה ההסברה של ש"ס, אבל בינתיים – הגורמים המשפטיים במשרד השיכון לא ממש מסבירים פנים. נכון למועד כתיבת השורות, טרם נפלה ההכרעה בנוגע לפסילת מכרזי 'ועד הדיור' בחריש, ולעת עתה, מעטפות המכרזים – חתומות כמו פיו של ישי, הווה אומר: אין דיבורים רשמיים, אבל לא חסרים רינונים.

למי שלא עקב אחר העלילה עד כה: המדובר בתלונה שהגישה עמותת 'חריש הירוקה' החילונית, עם טענות קשות לעבירות על חוק ההגבלים העסקיים וחוק המכרזים – שנעשו בעמותות של 'ועד הדיור' המשותף לש"ס, לדגל התורה ולשלומי אמונים (החלוקה הפנימית, אינה בהכרח ביחס של שליש-שליש-שליש, והיא הרבה יותר משישים-ארבעים לטובת שלומי אמונים). על סגירת הקצוות המשפטיות היו אחראים מוטל'ה קרליץ ורפי הופמן מדגל התורה, אבל התוצאות ישפיעו על כל מי שנמצא בסירה – ומה לעשות, מדובר בעיקר, ברוכשי 'שלומי אמונים'.

במה נתחיל? לכבוד חג החנוכה, נפתח בחצי הכוס המלאה: בישיבה שנערכה השבוע, בהשתתפות הגורמים המקצועיים במשרד השיכון ובפרקליטות המדינה, התברר כי 'הממונה על ההגבלים', איננו סבור שבהתנהלות ועד הדיור יש משום קרטל המהווה עבירה על חוק ההגבלים העסקיים.

אבל יש גם חצי כוס ריקה (שתתמלא בהמשך, השאלה במה?). עמדת כל הגורמים המקצועיים שהשתתפו בישיבה הייתה, כי על פניו בהתנהלות ועד הדיור - ובעיקר במכתב המקדים עליו הוחתמו הרוכשים (עניין עליו הורחב כאן בשעתו) – יש משום עקיפת כללי המכרז, מה שעלול להוביל לפסילת ההצעות של ועד הדיור.

המסקנה בתום הישיבה הייתה, כי בטרם יוגשו מסקנות כלשהן, יש לזמן את פרקליטי 'ועד הדיור'. "הרי יש להם את אחד מהמומחים בתחום, עו"ד צביקה אגמון", הזכיר אחד הנוכחים, "בוא נחליט רק אחרי שנשמע את ההסברים שלו. אולי הוא ישכנע ויסביר לנו שזו מהומה על לא מאומה".

השימוע - כך על-פי מה שסוכם ומתפרסם כאן לראשונה - יערך בימים הקרובים, ובינתיים, התמונות של לפיד מסתובב בחריש כשהוא משחרר הצהרות נגד השתלטות החרדים, לא ממש תורמות לגיבוש אווירה אוהדת בפרקליטות המדינה. בשביל אלפי הזוגות הצעירים החרדיים, צריך רק לקוות, שהשימוע לאנשי ועד הדיור בחריש, ישפיע לטובה ויצליח להפוך את הקערה על פיה - כמו השימוע בתיק של איווט ליברמן. רק שלא ייסחב כל-כך הרבה זמן.