ואלה המנצחים והמפסידים של השבוע

הרב יניב בן רחמים נפתלייב, חיים מילר, רובי ריבלין, ח"כ אורי אורבך והפרשן נחמיה שטרסלר במדור השבוע. מי הרוויח, מי הפסיד?

ישראל גולדשמיד | כיכר השבת |
מככבים במדור, השבוע (צילום: פלאש 90)

הרב יניב בן רחמים נפתלייב, חיים מילר, רובי ריבלין, ח"כ אורי אורבך והפרשן נחמיה שטרסלר במדור השבוע. מי הרוויח, מי הפסיד?

שלושת העולים:

כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א

לא בכל יום או שבוע יהיו אדמו"רים, במדורנו. כבודם וייקרם בעולמה של תורה והלכה, הנהגת אורחות חיים וביסוס חצרם והחסידות. ועם זאת יש לעיתים נדירות ביותר, שאותו שבוע, הוא השבוע של אדמו"ר מסוים. בשל מה שהוא עשה או בשל מה שהוא מייצג. ועל היותו ממובילי הסמליות של אותו שבוע, ראוי גם האדמו"ר לעמוד בראש הרשימה.

כזה הוא בשבוע זה, כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א, מיקירי עולם התורה והחסידות בדורנו.

והוא עולה אצלנו לראש הפירמידה, השבוע, בימים בהם הוא חוגג את הובלת בן זקוניו, הרב מאיר משולם הלברשטאם נ"י, לחופה, בסימן טוב ובמזל טוב.

וביום זה עמדנו והיבטנו בו מתחתית רחבת הענק שהוכשרה לחתונה בנתניה, ושאלנו את עצמנו, מה חושב כ"ק האדמו"ר באותם רגעים שבהם ניצב על הבמה הנישאת למול הרבבות העצומים שעמדו למרגלות הבמה ונשאו באחת את עיניהם לעבר האדמו"ר ובנו.

והאדמו"ר לא היה יכול להעלות באותו רגע מרגש מילה אחרת, מאשר: "ניצחנו".

חסידות צאנז מייצגת את החצר החסידית שעליה עלה הכורת בימי השואה יותר מאשר על כל חצר אחרת. גם החצרות האחרות כמו חסידות צאנז – קלויזנבורג, איבדו את המוני חסידיהם שהובלו למחנות ההריגה ולגיא התופת. אלא שבנוסף לכך, איבד כ"ק האדמו"ר בעל ה"שפע חיים" מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, אישית, את הגדולה במשפחות שהיו לאדמו"ר כלשהו. את אשתו ו-11 ילדיהם הי"ד. והוא נותר בודד בעולמנו מבני משפחה וחסידים.

חייבים להיות איש אמונה גדול ומיוחד באותם רגעים איומים ונוראים, כדי להעלות על הדעת שעוד יבוא יום, וחצר חסידית זאת, ובית האדמו"ר עצמו, יזכו לשיקום ולתקומה.

חסידות צאנז בראשותו של האדמו"ר שהוביל השבוע את בנו לחופה, היא הסמל לניצחון האמיתי של היהדות כולה ושושלת החסידות הזאת בפרט על הנאציזם וההיטלריזם. באותו רגע, השבוע, כשעמד מול רבבות החסידים שהתקבצו ובאו מכל קצווי תבל, ושרו בלב רועד ושמח: "בית צדיקים יעמוד", באותו רגע הדהדו הקולות מעל המשרפות והשמיעו מילה אחת: הובסתם. אנחנו ניצחנו. רציתם שנאבד, ואנו חיים ופורחים.

הרב יניב בן רחמים נפתלייב, רב הקהילה הקווקזית

קווקז הוא מרחב הררי גדול, שבו כל רצועה היא בעצם מקום מגורים לשבט אחר, לאומה שונה, לחבורה אתנית שונה, דת אחרת ואמונה מאמונות העולם. בתוך המגוון העצום הזה של ההתיישבות ההררית, קמה ופרחה לה יהדות קווקז, שנחשבה לאחת מאבני הפסיפס האנושי הרב גווני של הקווקזים.

יהודי קווקז שימרו לאורך מאות בשנים את ההלכה היהודית, שלה הוסיפו מנהגים שנטלו מסביבתם הקרובה, בלא שאלו ישתלבו בדת ובקיום מצוותיה. מורשתם של יהודי קווקז עוצבה על בסיס הדת היהודית וסיפורי ישראל כפי שעברו בעל פה מדור לדור יחד עם מה ששמעו וקלטו בסביבת מגוריהם. ריחוקם מארץ ישראל לא פגם באהבתם הגדול לארץ. ואכן ברגע שנפתחו שערי העלייה באו רבים מהם והתיישבו בארצנו.

אך לאורך השנים קשה היה לארגן בקרב בני העדה הקווקזית סדרי חיים יהודיים כפי שהיו מקובלים בעדות יהודיות אחרות בחבר העמים. וכך יצא שיהודי הקווקז שמרו בקפדנות רבה על זהותם היהודית ונישואין של יהודים עם יהודים, קיימו את סדרי השנה כחגים השונים והחיים כבריתות וחתונות, אך לימוד התורה וקיום מסגרות חינוכיות מסודרות, היו רחוקים מהם.

כשעלו לישראל גילו רבים מהם, שבעצם הם יהודים שומרי יסודות ההלכה אך מנותקים מן התורה ולימודה. בקהילות שונות החלו להתארגן מרכזים חדשים של בני העדה שבבתי הכנסת הוסיפו מעבר לתפילות ולקיום המצוות גם שיעורים להכרת לימודי היהדות.

בשנים האחרונות נרשמה התעוררות רבה מאוד בקרב בני העדה ולראשונה החלו לצוץ במשפחות הקווקאזיות גם ילדים בוגרי ישיבות שאחרים מהם המשיכו לכיוון הישיבות הגבוהות מתוך מטרה לשוב ולהיות רבנים בקהילות הקווקזיות. תחילה בישראל ומאוחר יותר בכוונת חלק מהן עוד לשוב לקווקאז המקורי כדי לתת שם מענה לבני העדה שטרם עלו לישראל.

השבוע נערך בעכו טקס מרשים של הכתרת הרב הראשון מיוצאי הדור הצעיר של הקהילה לרב של העדה הקווקאזית. הרב יניב בן רחמים נפתלייב, בוגר ישיבות "אוהל משה" ו"שערי ציון", מונה לרב לבני עדתו, אחרי שכבר הספיק להיות שליח הדרכה ליהדות בקרב בני הקווקז שטרם עלו.

הרב נפתלייב הנמרץ כבר הקים ישיבה לבעלי תשובה קווקזים והוא מתעתד לחולל מהפך שלם של קירוב רחוקים מבני העדה.

הטקס בעכו היה מיוחד במינו. השתתפו בו למעלה מאלף איש ובראשם הרב הראשי לישראל הגר"י מצגר שליט"א ואחרים. אורח הכבוד היה ר' טלמן איסמאילוב, נגיד הקהילה המחזיק רבים מבתי הכנסת שבני הקהילה הקימו והדוחף בתרומותיו להרחבת לימוד התורה בקרב בני העדה בישראל ובארץ המוצא.

הרב נפתלייב איננו רק הכוח העולה של יהדות הקווקז. הוא אצלנו השבוע ברשימת הבולטים בעולים כלפי מעלה, בשל התפקיד החדש והתקוות הרבות שכל בני הקווקז תולים בו.

הרב חיים מילר, יו"ר התנועה למען ירושלים

יהודי מיוחד הוא הרב חיים מילר, מי שהיה סגן ראש עיריית ירושלים ולאחר שפרש מסיעת אגודת ישראל והתרחק מחסידות גור שבה היה, הוא היום בעצם עסקן עצמאי, שטרם מצא את מקומו הראוי.

כשהרב חיים מילר מספר לנו על התנועה למען ירושלים שלו, אנו שומעים ומחייכים. החיוך הופך למשהו הרבה יותר גרוטסקי כשהוא "רץ" לדווח לכלי התקשורת, מיד לאחר כל פיגוע, על "המוני פעילי תנועתי שהגיעו לזירת האירוע והחלו מיד לטפל בנפגעים וגם אני הייתי מן הראשונים שם".

שיהיה בריא ר' חיים וימשיך עוד שנים רבות בסיפוריו, וכמו תמיד "נקנה אותם", בהרבה פחות מאשר בעירבון מוגבל.

ועם זאת הרב חיים מילר הוא השבוע אצלנו בחבורה המכובדת של העולים. כי לפעמים בהחלט שיש לו "הברקות" ראויות. כמו זו שהייתה השבוע כשביוזמתו דנה ועדת הביקורת של הכנסת במצב האיום והנורא השורר בבית הקברות של הר הזיתים.

בדיון התבררה עובדה מזוויעה שמדי שנה מתקצבת המדינה את השמירה על ההר ב-3 מיליוני שקלים, אך מאלו לא מוציא משרד הדתות ולו אגורה שחוקה אחת, ובסוף כל שנה, בשל בעיה משפטית זניחה ולא ברורה, חוזר כל הכסף לאוצר, והר הזיתים נותר פרוץ כשהיה.

"הוונדליזם הערבי שעל ההר, אמר השבוע הרב חיים מילר לחברי ועדת הביקורת בכנסת, הגיע לממדים חמורים יותר משהיו בימי השלטון הירדני", ועל מילים שכאלו ועל עצם זירוזה של הוועדה לדון בנושא זה, בהחלט שר' חיים ראוי להיות בקרב העולים של השבוע.
שלושת היורדים:

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין

אהבנו פעם את הפוליטיקאי המסור והלבבי ראובן ריבלין. אחר כך הערכנו את פשטותו ונעם הליכותיו של רובי ריבלין שהשתלב בליכוד ועשה בה רבות למען הצבורים והנושאים שהוא מאמין בהם. אך לא עוד.

לצערנו כבר מזה זמן איבדנו את ראובן ריבלין. הוא כבר לא משלנו. מאז "רץ" לראשונה לנשיאות מול שמעון פרס וכשל, החל לבנות את עצמו לקראת הסבב הבא, ומבחינתנו, מבחינת היהדות הדתית והחרדית, הוא פשוט הפסיק "לספור אותנו".

היום הערבים חשובים לו. האתיופים, ובעיקר, החילונים. ואם זה לא מספיק בא ריבלין ובונה את עצמו על המחנה המתון גם בהשקפותיו המדיניות והארץ ישראליות.

הנה השבוע הוא החליט למנות לתפקיד היועץ המשפטי של הכנסת, את אייל ינון, דמות מרכזית בפרשה האנטי-דמוקרטית והמסריחה: פרשת המנויים של עמרי שרון במועצות הדתיות. (עמרי שרון בעזרת פקידים נאמנים כמו זה, הצליחו לשבץ חברי מרכז ליכוד בג'ובים נחשקים של המועצות הדתית ובדרך זאת העבירו אותם לצדם, תוך פגיעה קשה בנציגות המסורתית משנים של כל המפלגות הדתיות).

אנשי עומרי שרון אלו שמונו בדרך זאת, היו מחלוצי התמיכה בשרונים בעת ההתפרקות מערכי הקשר לארצנו ובכך תרמו רבות להחלטות שהובילו את ההתנתקות מן היישובים והביאו בשורה התחתונה לגירוש מגוש קטיף.

לא מעניין את ראובן ריבלין שמדובר באדם שחיסל את המועצות הדתיות ביישובים רבים, שהכניס אנשים שעד היום הפכו את אחד ממעוזי היהדות הדתית למרכזי זוטא ליכודיים המנותקים מכל קשר לרבנות ורבנים, המקובלים על רבים רבים באותם היישובים.

היו"ר ריבלין, יו"ר הכנסת היקר, מצוי היום בטבלתנו כשהחץ שלידו מראה כלפי מטה. עדות לכך שהתחושה ברחוב הדתי היא שהוא הולך ומאבד מיוקרתו וכבודו ובוודאי ממעמדו, לפחות בעיני הציבור הדתי בישראל הרואה כיצד הוא משקיע את כל כוחותיו בערבים ובחילונים ועל חשבון הציבור הדתי.

חבל שאיבדנו אותו. אך לא אלמן ישראל. יש פוליטיקאים אחרים שיוכלו להחליפו בתפקידיו ואגב כך גם ימשיכו לעמוד בקשר נאות עם הדתיים והחרדים. יערב לו שבחר להמירנו באחרים.

חבר הכנסת אורי אורבך, הבית היהודי

זה לא קרה מעולם.

בוודאי שלא בימיו של ר' חיים משה שפירא, ושל בנימין שחור, של זרח ורהפטיג והד"ר יצחק רפאל, של בנימין חזני והד"ר יוסף בורג.

איש מחברי הכנסת האלו, מנהיגי המפד"ל של אז, שה"הבית היהודי" הוא הגוף המתיימר להיות ממשיך דרכם, הם לא היו קמים בוקר אחד, ומיוזמתם הולכים להיפגש עם הדתיים שבקרב 'מארגני מצעדי התועבה', החיים במסגרת של 'בית תועבה לדתיים' ולא רק נותן להם לגיטימציה בעצם קיום הפגישה עמם, אלא מבטיח לפעול למענם ולמען יוכרו 'ילדיהם' כראויים ללמוד בבתי הספר הדתיים שבישראל.

אין אנו יודעים מי במפלגתו נתן לח"כ אורי אורבך את הרשות ואיך הייתה לו ההעזה לפגוע ברבבות מצביעי מפלגתו, שאילו היו יודעים שזו תהיה דרכו, מראש לא היו מניעים את אצבעם הקטנה בעד המפלגה הזאת.

בפגישתו ב"ביתם", אמר להם חבר הכנסת אורי אורבך: "אנחנו לא ש"ס ולא אגודת ישראל". נכון אתה לא. אז מה אתה, מר"ץ? "עלה ירוק"?

אורי אורבך הוסיף ואמר לחבורה החריגה הזאת, שהוא אמנם מאמין בקדושת המשפחה, אך עם זאת, הוסיף אני בדעה שאסור להחרימכם ואני אהיה לכם לפה ואדאג לילדיכם? איזה ילדים בדיוק, מר אורבך? שאלת את דעת רבני "הבית היהודי" לפני שהלכת לאן שהלכת?

אלא שבסוף הפגישה "פלטת" משפט אחד שבו ביטאת את האמת לאמיתה, כשאמרת להם: אני לא חושב שאני ניצב כאן לפניכם כנציג של כל הציונות הדתית, אבל אני בא אליכם כי אני מעוניין בכם ובהצבעתכם ל"בית היהודי". יצא המרצע מן השק. בתמורה לכמה קולות בודדים של חבורה שביהדות הדתית כולה מדירים אותה, מוכן אורבך לאבד את כל הלגיטימיות של קיום "הבית היהודי" כמפלגה דתית. ועל שיקול הדעת המוטעה והמעשה הבזוי ראוי הוא שחצו יהיה בטבלת היורדים.

זה לא היה השבוע הטוב שלו.

העיתונאי נחמיה שטרסלר

העיתונאי נחמיה שטרסלר מעיתון "הארץ", אוהב אותנו היהודים החרדים, בערך כמו שאנחנו אוהבים אותו. אנחנו לא שונאים איש, כי זו לא דרכנו. אך הוא לא רק שהוא שונא אותנו, הוא אפילו מתעב אותנו. למה זה כך? – מה זה משנה. זו עובדה. ואכן בכל הזדמנות ומקום שהוא יכול רק לעקוץ, לדקור, לבקר ולכתוב מהגיגי כרסו, הוא עושה זאת.

האיש לא כל כך מעניין אותנו. אך אנו בהחלט לא יכולים להתעלם מן התופעה של "שונא ישראל אמיתי" המקבל בימה בתקשורת הישראלית ומנצלה שוב ושוב להעברת מסריו, כמו זה שהשמיע השבוע כשרמז בצורה הברורה ביותר שהפתרון לעוני בקרב היהודים החרדים הוא לעשות משהו שיצמצם את הילודה הברוכה שלו.

אם בגרמניה מישהו היה כותב זאת, מיד היו כאלו שקופצים ומאשימים אותו באנטישמיות. אך אנחנו לא עושים זאת. כי הוא לא אנטישמי, הוא סתם מתעב אותנו, וכושל בלשונו ומאמץ לעיתים אמירות היאות לבית היוצר האנטישמי.

כעיתונאי וותיק הוא בהחלט רשם לעצמו לאורך השנים לא מעט הישגים אישיים בולטים. הוא ניווט את המלחמה במדינה שסירבה להדפיס מחירים על המוצרים והצליח להכריח את המדינה לעשות את מה שלא רצתה. הוא חשף את הפנסיה הגבוהה של ארנסט יפת בזמנו והביא לקיצוצה. הוא הוביל קמפיין גדול נגד מנהלי הבנקים בכל הקשור לאחריותם לוויסות ועוד.

אלא שבעוד שבמרבית הנושאים הוא בהחלט התגלה כלחם ראוי שלא נרתע, בשאלות היחס לציבור החרדי הוא מנהל קמפיין מתועב נגדנו. נגד ישיבותינו ותלמידי הכוללים שאינם יוצאים לעבודה. לא תורמים לדעתו למדינה, ועוד עוד

הוא לא היה כזה לאורך כל השנים. אך זקנותו מביישת את צעירותו. חבל על אדם מוכשר, שרצונו לרשום עצמו בספר הזהב של שונאי ישראל מקרב קוראיו ברחוב החילוני מביאים אותו אחת לכמה זמן ליישר עמם קו.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר