אין לי מושג מה קורה, אני מנותק מצינורות המידע מהם שאבתי את הנתונים לידיעות הקודמות ששיגרתי לכם. אני יכול להעביר לכם את התחושות שלנו, של האנשים איתם אני מסתתר במרתפו של אריסטון בן שמואל.
מזה יומיים שאני לא יוצא מפתח המרתף, בחוץ נשמעות מידי פעם זעקות שבר, בכי ודממת מוות. לכולם נדמה שהסוף קרוב והוא ברור וחד כתער שעברה על פניי באותו ערב שיצאתי לסקר עבור ה'כיכר' את מרד הסיקריקים הראשון.
לעולם לא אוכל לשכוח את אותו ערב, שכן על לחיי שוכנת מזכרת טרייה למדי, צלקת מכוערת שמזכירה לי את עבודתי או מה שאני נוהג לקרוא 'שליחותי' העיתונאית.
- תראו מי פה, חבר'ה.
- העיתונאי החצוף מ'כיכר השבת'.
- תגיד, אליקים, אתה לא פוחד מאיתנו?
- אני פוחד רק מה'.
- ומהרומאים, אה?
- גם לא מהם.
- לכן כתבת שצריך לשמוע בקול רבי יוחנן...?
- אני כותב את מה שצריך לכתוב.
- מעניין, אתה עיתונאי או הוגה דעות...
- מי בכלל נתן לעיתונאי הזה להגיע לכאן?
- ומאיפה ידעת בכלל איפה אנחנו? אף אחד לא אמור לדעת את זה!
- תתפלאו, יש לי מקורות.
- מקורות, אה? כשנמצא את המקור שלך נחזיר אותו למקורו ושורשו...
- עכשיו עוף מפה מייד, אתה שומע?
- אני לא עף ולא הולך. אין שום חוק ישראלי שאוסר עליי להיות פה.
- פה, אליקים, אין חוקים. שכחת? אנחנו סיקריקים.
- כן, הוא כתב עלינו שאין לנו חוקים ואין לנו אלוקים.
- אליקים, תלך בטוב. חבל עליך, אתה צעיר.
- תגידו, אתם משלים את עצמכם שתצליחו לנצח את הרומאים?
- אתה משלה את עצמך שאם תעביר נושא תישאר פה. לך אליקים, מהר.
- לא הולך! מה תעשו לי? תהרגו אותי? בכל מקרה הרומאים יעשו זאת.
מהרגע הזה, אני כבר לא זוכר הרבה, החושך של שלהי חודש תמוז מנע ממני לראות מי מהם תקף אותי, שנייה אחרי שהלהב פילח את לחיי, התחלתי לחוש את הצריבה העזה, ידי שהתרוממה למשש את פניי, נמלאה חיש מהר בדם שזרם וזרם.
רצתי, ברור שרצתי, לא ברחתי וכבר אמרתי לכם את זה אלף פעם, רצתי לקבל עזרה ראשונה. אם הייתי ממשיך לעמוד ולהתווכח איתם שם, הייתי מאבד הרבה דם ולא בטוח שהייתי יכול לכתוב לכם את האיגרת הזו.
זה כבר יומיים שהרץ מהמערכת לא מגיע לאזור שלנו. ברד האבנים שניתך עלינו ביומיים האחרונים ניתק אותנו לחלוטין מהסביבה הרחוקה. לפני יומיים עוד ראיתי את אור היום. שלשום בלילה יצאתי החוצה, האש בערה בעמק למטה, והצעקות, אוי הצעקות, לא יכולתי לשאת אותן.
אני לא פחדן, אבל לא מסוגל להמשיך לחיות בחוסר הידיעה הזו. מה קורה? מי שולט למטה בעיר? מה עלה בגורלו של רבי יוחנן? לאן נעלם רבי אלעזר, ואיפה רבן גמליאל שהייתי תמיד יכול לראיין אותו בכל דבר ועניין והיה תמיד צובט בלחיי, כן, זו שהצלקת שעליה עדיין לא הגלידה.
זהו, התעייפתי. תעשו טובה, תשלחו את אביקולוס הקטן, בחושך אף אחד לא יראה אותו, גם כך הרומאים עייפים מההרג של הימים האחרונים. ברחוב שלנו כמעט ולא שומעים יותר את הזעקות. נראה לי שהם סיימו כאן. לא יכול ולא רוצה לצאת. שלחו את הקטן כדי שאוכל להעביר לכם את האיגרת הזו. סקופים אין לי, אבל אולי לכם יש כמה עבורי...