שישים ושלוש שנה חוגגת המדינה את "עצמאותה".
לרגע קט זה מרגש. הרגשה של שמחה מציפה את הלב על קיומה של הכבשה הלא כ"כ תמימה בן שבעים זאבים כ"כ אכזריים.
אין אני רוצה לקלקל את השמחה לאלו הקשורים בכל נימי נפשם להווית העצמאות הזאת. זה גם לא יעזור במאומה. זה יותר קשור לחינוך שקיבלת בימי נעוריך ועל פיו אתה צועד עד לרגע התפקחותך.
אולם על דא אני תמה איך עולה על הדעת שמדינה שלמה חוגגת יום שמבטא עצמאות כאשר אחד מבניה נאנק תחת מכבש ידיה של גדול אויבנו מייצגי בן לאדן במזרח הקרוב "החמאס". האם לזאת תקרא עצמאות?
קרוב לחמש שנים אנו מצפים יום-יום לבואו של בן שלא שב הביתה. ראשי-הממשלה בעבר ובהווה מבטיחים כל הזמן שיעשו הכל ואין מכל ה"הכל" הזה כלום.
אנו עומדים שפופים אל מול חיות ה"חמאס" וכל פעם מתכופפים שוב ושוב אל מול דרישותיהם הסדיסטיות. הלזה תקרא עצמאות?
זו לא חכמה גדולה לעמוד מעל כל בימה ולצעוק בקול ניחר אנו נעשה הכל למענו של גלעד שליט די. זה נמאס לנו לשמוע. לפעמים יש לי הרגשה שמצבו של גלעד האומלל מפרנס את אותם נואמים חברי הכנסת ושרי הממשלה כולל ראשיה בו הם מסיימים את נאומם ומקבלים הידד מהקהל והסכמה מלאה.
מותר לנו לחשוב על אותו מסכן שבשם אותה מדינה שחוגגת את עצמואתה הוא יושב במרתפי החמאס.
מותר לנו לערער על משפחתו של גלעד נעם ואביבה וסבא צבי שחוששים שאולי לא יהיה להם אפי´ מקום זיכרון חס וחלילה.
זה קשה מאד לכתוב את המשפט האחרון הנוראי הזה אבל לא נברח מהאמת המרה הזו.
במדינה כמו שלנו שכל אחד זורק את האחריות על ראשו של השני אתה לא יכול לסמוך על אף אחד מהם.
בודאי שהתשובה תמיד תהיה: יש דברים שאנו עדין לא יכולים לדבר עליהם. זה נשמע עוצמתי כאילו ומתרחשים דברים שהשתיקה יפה להם. זה היה נכון במשך שנה שנתיים שלוש ארבע חמש נו עד כמה?
עד מתי נשמע את אותם מילים גדולות מלאות עוצמה שאין מאחוריהם במבחן המעשה כלום.
אז מה אתה מציע? תשאלו. צדקתם אינני מומחה גדול.
אבל שאתה רואה את ראשי החמאס העלובים הללו מסתובבים בביטחון מלא ללא מורא ופחד והם מוגנים זה מראה לך בעליל שהם יודעים עד כמה אנחנו קטנים.
לאחר חטיפתו של גלעד הם ראשי החמאס היו צריכים לרעוד מפחד להסתובב ברחוב הם הרי ארגון טרור? לא.
הרי בינתיים לא מדברים איתם כי הם טרוריסטים. נו אז למה הם מסתובבים בראש מורם. כי הם יודעים בדיוק מי הוא העצמאי באזור זה.
אוח... כמה הם היו מתקפלים אם יום-יום ראשיהם היו מחוסלים.
אוח... כמה הם מודעים לכך שאנו רועדים מהם. כן. לא נתבייש לומר את האמת. רוב שיקולנו נגזרים היום מכח תגובתם של החמאס. עובדה אנו תמיד מגיבים והם תמיד תוקפים.
המדינה חוגגת אולי עצמאות, אבל החמאס הם העצמאים לדאבוננו במציאות.