טל שביט, בן 56, תושב אור יהודה, היה ללא כל ספק ה´אבא´, או אם תרצו כהגדרת לבלרי עיתונות "הכהן הגדול" של עולם האופנוע הישראלי ומעמודי התווך שלו. אחד מראשוני עיתונאי הרכב בישראל היה, ומייסד עיתונות האופנועים.
אחרי שכתב כמה שנים במגזינים כמו "טורבו" ו"אוטו", הפך לעורך של המגזין הראשון לאופנועים וקטנועים "מוטו", ב-1988. במשך השנים שימש ככתב רכב בכלי תקשורת שונים, וטיפח את הרכיבה בכל דרך שעמדה לרשותו, עד שהוא עצמו קיפד את חייו בשבוע האחרון בתאונת דרכים שארעה סמוך לצומת "מורשה", כן, לא טעיתם, כשרכב על אופנועו. מתברר, שכמו "הכהן הגדול" [להבדיל, כמובן] שלמי שיודע יוצא לפעמים מעבודתו עבודת הקודש במקדש ביום הכיפורים, ללא רוח חיים אף הוא נפח את נשמתו על האופנוע.
רבים ביכו עליו, על אובדנו של האיש שחולל מהפכה תחבורתית, הניע ושינס מתנים למען התנועה הקלה הזו ששמה אופנוע. והנה שביבי לב שפרסם עיתונאי בשם אילן ציוני באתר "מוטו" לזכרו של שביט:
"אני שומע את הקולות של אלו שקוראים לי ולחבריי להפסיק לרכוב" הוא כותב, ואני יודע שהם אינם מבינים דבר. הם לא אופנוענים באמת.. אתה הכרת את הסכנות, הקפדת על בטיחות הרכיבה וידעת שלפעמים הסטטיסטיקה קובעת את המציאות ועלולה להגיע אליך. העדפת לחיות בדרך אותה אתה אוהב, ולא נכנעת לחיים משעממים נטולי ריגושים". והוא ממשיך: "אני עצוב, כואב לי בגוף. אם יש חיים אחרים אני מקווה בשבילך שאתה ממשיך לרכוב על אופנועים, אם יש חיים אחרים אני מקווה שאתה ממשיך ליהנות, אולי תלמד את המלאכים לתת בגז ולבלום עם הקדמי, ולהשתמש נכון ב"היגוי הפוך.."
המציאות מדממת
אך למי ששם לב, עם או בלי סטטיסטיקות מבעיתות, המציאות מדברת ויותר נכון מדממת: יום רודף יום, וכל בוקר כשאנו קמים ועודנו טרוטי עיניים, כשעדיין לא התאוששנו מהחלום שאופף אותנו אנחנו שומעים את קריין החדשות מדווח בפאתוס אופייני: "רוכב אופנוע נהרג בתאונה במחלף איילון". מידי בוקר הכביש מעלים ובולע רוכבי אופנועים חיים, מה שמחייב אותנו למעט התבוננות מעמיקה ונוקבת: אולי האופנוע הוא בכלל כלי קטלני, שמוטב לו שלא נברא משנברא? אולי אופנוע ונזק אלו שני ערכים חופפים? אולי??
כדאי שנשים לב למסר האחרון - לצוואה אותה השמיע טל היקר קבל עם וכביש, רגע אחד לפני שארע לו הנורא מכל; חזו והביטו, כי הנה דווקא אני - "האיש והאופנוע", קברתי עצמי עליו.. הנני אני מעיד שמים וארץ, אף שאין הנחתום מעיד על עיסתו, שעל אף שנתתי את כל חיי, רוחי ונשמתי לעולם האופנוע, הנני מתוודה בכנות כי האופנוע הוא כלי תחבורתי רע, רע מאוד. אל תשתמשו בו! אל תחזיקו אותו!.
איך שח יוסי, רעו הקרוב של טל ורוכב אופנוע ותיק בזכות עצמו? "אני תופס את הראש בידיים ולא מאמין, אתה תמיד רוכב בידיעה שזה יכול לקרות גם לך. אבל כשאחד כזה הולך, אתה מבין עד כמה זה קרוב. עד כמה אי אפשר להתחמק מזה, זה יכול לקרות לכולנו" - - - [יהו אלו הדברים לע"נ של טל ז"ל, שבמותו צווה לנו את החיים.]