חרדים שמתנערים משלטון העסקנים

הפעם, פרץ הסקנדל סביב ישיבה. הרעיון להקים "ישיבה קטנה" המיועדת לבני גיל תיכון, שתשלב לימודי חול עם לימודי קודש, הרעיש את הרבנים הליטאים השמרנים והוסיף למתח הפנים-חרדי בבית שמש. הרבנים טענו כי מקימי הישיבה הם עוקרי הדת, פורצי גדר. יוזמי הישיבה הבינו כי אין טעם להמתין למבנה ציבורי בעיר שראשה בא מש"ס, והקואליציה שלו נשענת על יהדות התורה, ותחת ענן של מסתורין, נפתח המוסד מחוץ לגבולות העיר, אך בצמוד לה, תחת השם "ישיבת בית שמש". האם השם נועד להתריס בסרקזם? ספק, אבל הישיבה, שבראשה עומד הרב אורן גרניט, היא פרויקט נוסף שצמח מלמטה, מתוך תנועה עממית התופסת תאוצה, ומושכת את השליטה על הציבור החרדי מידי הרבנים והמנגנונים שסביבם.

תנועה אמרנו? בבית שמש זו תנועה-בדיעבד, שאינה עשויה מעור אחד: יש בה אנשים המגדירים עצמם כחרדים קלאסיים, אברכים עם חליפה וכובע וחצי יום בכולל, אך אוחזים בביקורת סדורה על "חברת הלומדים"; ישנם נפגעי המערכת החרדית; ישנם לובשי "חולצות כחולות", שחורגים מקוד הלבוש השמרני המכתיב חולצה לבנה; יש אפילו עובדי היי-טק מגולחים שנראים בחליפות וכובעים רק בשבתות; חרדים-לייט; חרדים-בסבבה; חרדים לא-מיוצגים; אנגלוסקסים; ספרדים; גולשים באינטרנט; ועקרות בית שמחזיקות ברישיון נהיגה למרות שיש רבנים שחוטפים מזה כיב קיבה. הם רפורמיסטים התומכים במהפכה לאורכה ולרוחבה של החברה החרדית, אבל הם לא יעזו לומר בקול את המלה "שינוי". חרדים, אמרנו.

"אנחנו מייצגים יהודים שמקפידים על ´קלה כבחמורה´, אבל הם פתוחים ומוכנים להבין שבכל חברה ישנן מגרעות ובעיות, ובמקום לטאטא אותן מתחת לשטיח, הם רוצים טיפול. הם דורשים זאת בריש גלי", אומר אלי פרידמן, חבר מועצת העיר בית שמש מטעם רשימת "טוב" החרדית, שהיא הביטוי הפוליטי לרוח השינוי הזאת. לדבריו, "יש כאן קבוצה חרדית שאומרת ´אנחנו קיימים´. אנחנו לא רוצים לדאוג לממסד, אלא לעם הפשוט. עצם קיומנו כאנדרדוג חרדי זו הצלחה. זו בשורה היסטורית. כמה אנשים הצליחו להגיד לעסקנים ´אנחנו לא במגרש שלכם, יש לנו את המגרש שלנו ואנו נדאג לעצמנו בעצמנו?´"

מנכ"ל ארגון החסד "למען אחי", הרב אברהם לוינטל, ישיר ממנו: "החברה החרדית הישראלית היא תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה. תמיד היתה תורה עם דרך ארץ, תמיד אנשים עבדו לפרנסתם. מי שלא עבד, מת. היום יש פחד שאם תיתן אפשרות ללמוד או לעבוד - אנשים יברחו". ארגון "למען אחי" פועל בעיקר לרווחת הקהילה האנגלוסקסית בשכונת רמת בית שמש א´. אבל לדברי לוינטל, הארגון נתקל בקושי בגיוס תרומות, בעיקר משום שרבנים בבית שמש החרימו אותו לאחר שאחד ממייסדיו קרא למסור לשלטונות כל אדם הנחשד בעבירות מין בקהילה החרדית.

עולים על הרמה

עבור מי שלא שמע על בית שמש מאז סתיו 82´, נניח, צריך להזכיר שאין דמיון בין העיר שאוכלוסייתה מונה כיום יותר מ-80 אלף נפש, לתיאורים בפרק "העלבון והזעם" ב"פה ושם בארץ ישראל". עמוס עוז חזר אז מבית שמש מדוכדך ממה שתיאר כ"נהלל צפון-אפריקאית בין טרשי יהודה". אך הטרשים נחצבו לטובת שכונות חדשות, למשל שיינפלד והקריה החרדית, ומעבר להן רמת בית שמש א´ ורמת בית שמש ב´.

המרכז המסחרי של רמת בית שמש הוא כיום נקודת תצפית נוחה אל הר הטרשים שבמדרונו זוחלים דחפורים ומערבלי בטון לקראת הפיכתו לרמת בית שמש ג´, שצפויה להיות חרדית (ראו מסגרת). כל "רמה" כזאת היא רובע בקנה מידה של עיר קטנה, ומייצרת מלחמות פוליטיות בקנה מידה של מטרופולין ענק. בבית שמש כולה, החרדים הם כמחצית האוכלוסייה, ובשנת הלימודים שבפתח, שיעור התלמידים החרדים הוא 63 אחוז מכלל התלמידים בעיר. החינוך הממלכתי, דתי וחילוני, מונה רק שליש.

הכביש הראשי מוליך את הנוסע לרמת בית שמש ב´, שבתיה בנויים אבן ירושלמית, רחובותיה רחבים ותושביה נשמרים היטב מסימני הזמן. קל להתפתות לתאר את השכונה כמאה שערים בין טרשי יהודה, אבל הדבר עלול להיחשב כהוצאת שם רע למאה שערים. משפחות של אברכים צעירים מ"העדה החרדית" הבדלנית - שאחראית, בין השאר, על המאבק נגד הפעלת חניון קרתא בירושלים בשבתות ועל המחאה בעניין האם מחסידות "תולדות אהרן" שהודתה בהרעבת בנה - עברו לכאן במאורגן, ועתה הם רוב מוחלט בשכונה. חרדים מהזרמים המרכזיים נטשו בחלקם את השכונה מאימת הקיצונים, שדואגים להוכיח מדי פעם שהלהט הקנאי והאנטי-ציוני שלהם אינו מתקרר.

לעתים דרכיהם פרועות ואלימות, כמו הפלאת מכות באשה שעלתה לקדמת אוטובוס מהדרין, עקירת ספסלי רחוב ציבוריים "מטעמי צניעות", חסימת כבישים בפחים בוערים, או ניקוב צמיגים של ניידות משטרה. פעמים אחרות, יבחרו במחאה שקטה, כמו משמרת יומיומית בכיכר מרכזית בשכונה לאות אבל על הקמת מדינת הכופרים הציונית, או הדבקת מודעות "יהודים שונאים ציונים". בימים אלה יוצא קצפם - וניבט משלטים התלויים במרפסות הבתים - על חברת אלקטרה, השותפה בפרויקט נדל"ן ביפו שבו נמצאו עצמות אדם.

בתי השכונה מידלדלים והולכים במעלה רחוב נהר הירדן, והנה, במעלה הגבעה, מתחת לקו מתח גבוה, כבר מתנשאת רמת בית שמש א´. גם זו שכונה חרדית ברובה, גם כאן האבן הירושלמית מסנוורת בשמש של אוגוסט, אבל כאן יש אזורי קוטג´ים ובתי מידות שהתושבים שוקדים על טיפוח חצרותיהם, וגם מתקנים למיחזור בקבוקים.

בסיור ברחובות השכונה, מתחוור שהסיפור של בית שמש מורכב הרבה יותר מההתחרדות והקנאות. בית שמש היא עיר חרדית בהתהוות, והיא שונה מכל יתר הערים החרדיות, משום שהתכנסו לתוכה קבוצות ממגוון עצום - מהקיצונים שבקיצונים עד אלו שמותחים את גבולות החרדיות למחוזות חדשים. רמה א´, היא מהמקומות המסובכים ביותר בעולם היהודי, וכדי להתמצא בה, צריך ג´י-פי-אס מגזרי שישלוט בלקסיקון הזרמים המעודכן, כמו חרדים-ליטאים קלאסיים, חרדים-ליטאים קנאים, דתיים-לאומיים, חולצות כחולות, חרדים-לאומיים, תורניים, מתחזקים, חב"דניקים, ואלו המתעקשים להישאר בין הקבוצות, בלתי מזוהים.

אקס-טריטוריה בזנוח

רק כ-15 נערים, כולם בכיתה ט´, החלו ללמוד לפני שבועיים בישיבת בית שמש לקראת תעודת בגרות, אבל בקהילה החרדית הליברלית גאים מאוד בהקמתה. שנת הלימודים התחילה לאחר חודשים סוערים באדיבות רבני השכונה והעסקנים הליטאים, שגייסו למאבק בישיבה את ההנהגה הבכירה ביותר.

"דעת תורה", כך נפתח המכתב שעליו הוחתמה באפריל הצמרת הרבנית הליטאית, בראשות הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן. "הננו על שמועה כי באה, שרוצים לפרוץ גדר ולייסד ישיבה תיכונית ברמת בית שמש. חס וחלילה לתת יד לזה ולנגוע אף במקצת במסגרת ובדמות הישיבות הקדושות, והצלחת הבנים הוא אך ורק אם מתמסרים לתורה ויראת שמים לבד, בלי שום תערובת נטע זר. ועל האבות לא לרשום בניהם למוסדות כאלו וישלחו בניהם אך ורק לישיבות הקדושות ואז יראו רוב נחת והצלחה מבניהם".

כשהמכתב פורסם בעמוד הראשון של הביטאון הליטאי היומי "יתד נאמן" ובכרזות שכיסו את קירות בית שמש, סיכויי הפתיחה של הישיבה נראו קלושים. אולם בסופו של דבר, ההתנגדות הליטאית הצליחה רק להרחיק את הישיבה מרמת בית שמש א´, שממנה מגיעים, ויגיעו, רוב תלמידיה. הישיבה הקפיצה את הממסד, כי היא חותרת תחת היסוד החרדי המקודש האוסר כל מגע בין "לימודי חול" - מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה וכדומה - לנערים מגיל 13-14 ומעלה.

אחד מחברי הקהילה החרדית-מודרנית מרמת בית שמש, שילדיו לומדים גם מתמטיקה ואנגלית, מסביר: "אני לא מוכן להיות חרדי אנאלפבית. אני לא מוכן לאפשר בינוניות, בטח לא בחינוך של הילדים שלי. צריך לאתגר אותם. לצערי, במערכת החרדית זה כמעט לא קיים. אין כמעט שאיפה למצוינות".

הישיבה מצטרפת לקומץ מוסדות חינוך חרדיים שבהם לומדים, לצד שעות רבות של גמרא, גם לתעודת בגרות, בדומה לעשרות ישיבות תיכוניות דתיות-לאומיות ולישיבות חרדיות בחו"ל. אצל החרדים בארץ, זו תופעת שולית הייחודית בעיקר לאליטה המודרנית, שמעבר לכל אידיאולוגיה, גם יכולה לשלם עד 3,000 שקל לחודש לתלמיד: הכסף הממלכתי שמשיגות ש"ס ויהדות התורה לזרמי החינוך שלהן, לא מיועד לישיבות כאלה.

ה"ישיבה קטנה" החרדית הוותיקה ביותר היא "היישוב החדש" בצפון תל אביב, ואליה הצטרפו עם השנים "מערבא" ביישוב מתתיהו, "נהרדעא" במושב נחלים, "נהורא" במבוא חורון ו"מאורות" בבית שמש הוותיקה. לא במקרה, כל הישיבות הללו פועלות הרחק מהמרכזים החרדיים, וזהו גם גורלה של הישיבה השישית. ולא במקרה, שתיים משש הישיבות נמצאות כעת בבית שמש.

תושבי מושב זנוח שמארח את ישיבת בית שמש, רובם מיוצאי תימן וארצות צפון אפריקה, מנהלים ענף פורח של השכרת מבנים לחרדים - ישיבות, כוללים, משפחתונים ומפעל לעיבוד עורות לתפילין, שצחנה איומה עולה ממנו. זנוח הוא אקס-טריטוריה של בית שמש, מקום שבו נמצא פתרון לכל קושי פוליטי או מצוקה נדל"נית - של קבוצה שלא זוכה להקצאת מבנה מהעירייה, למשל, או אחרת שלא רוצה ללכלך את "החינוך הטהור" שלה בכסף ציוני.

עוד לפני שנפתחה, היתה הישיבה החדשה, שנחשבת ליותר אמריקאית מאחותה "מאורות", נתונה ללחץ כבד, שגרם להנהלתה לנקוט צעדים שמקנים לה תדמית חרדית למהדרין, כמו למשל קוד לבוש מחמיר: כאן החולצה המותרת היא לבנה בלבד, והמכנסיים שחורים.

שלא כמו סביב פתיחתה של "מאורות", לפני שמונה שנים על ידי חרדים ישראלים מודרניים, הקמתה של ישיבת בית שמש נתפסת בידי הממסד הליטאי כהתרסה פוליטית: ראשית בשל מעורבותם של אנשי טוב בהקמתה, ושנית, משום שבעיר הזאת, כל מהלך הוא פוליטי.

הרב לוינטל מ"למען אחי" מדגיש, כי הפוליטיזציה של החיים החרדיים היא עניין זר עבור רוב האנגלוסקסים החרדים שמגיעים לעיר. "הם מביאים איתם פתיחות יחסית, אך הם לא רוצים להישאר מאחור, הם חושבים על השידוכים של הילדים. ישראל היא מדינה של קיצוניות, והרבה אנגלוסקסים שמגיעים לכאן, מנסים להשתייך. יש בלבול".

לוינטל, בעל סמיכה לרבנות מטעם ישיבת היוקרה הליטאית לייקווד בניו ג´רזי, מסתובב בלבוש חרדי אך אינו מוותר על נעלי ספורט. מתוך הלבוש המבלבל שלו, הוא מעיד ש"הרבה אנגלוס משנים את הלבוש שלהם כשהם מגיעים לארץ. יש כאלה שעוברים פתאום ללבוש שחור-לבן ביום-יום, ויש כאלה שהולכים לעבודה בבגדים צבעוניים, ורק בשבתות ייראו לך חרדים. אבל אלה דברים חיצוניים. הדילמות עולות בענייני השקפה, מה עושים עם ניצול מיני של ילדים? מה צריך לחשוב על פרשת עמנואל? במקומות האלה האנשים נתקעים".

לדבריו, אין ביטוי גדול יותר לבלבול החרדי האמריקאי מאשר סביב יום העצמאות והטקסים הממלכתיים. "חרדים ישראלים לא חוגגים את יום העצמאות, זה ברור, זה טאבו גדול", הוא מסביר, "אבל אם תסתובב בשכונה, תופתע מכמות הדגלים. הרבה אמריקאים לא רואים סתירה בין החרדיות שלהם לציונות שלהם, וזה מגיע למצבים לא פשוטים. הורה אחד שהבן שלו לומד בתלמוד תורה ליטאי בשכונה, סיפר לי שהרב שאל את הילדים יום למחרת יום העצמאות אם הם עשו מנגל. אותו ילד הבין שהרב לא מתעניין במתכון לשישליק, והבין שהוא צריך לשקר לרב שלו".

סבבה לגמרי

אין שאלה חרדית חמה כמו השאלה "מיהו חרדי", שהגיעה לרתיחה בפרשת עמנואל, כשבנות בית הספר בית יעקב הופרדו לשתי "מגמות" שייצגו שני מעמדות, לא רק עדתיים. החרדים עוסקים באובססיביות במיונים ובבירורים מיהו חרדי, מי נשמע לרבנים, מי הולך בתלם.

ומול זה צצות מרידות גלויות וסמויות: השימוש ההמוני באינטרנט ובטלפונים "לא כשרים", הצלחת הפורומים החרדיים ברשת, והבעבוע במערכת הפוליטית, שהוליד ב-2007 התמודדות דרמטית בביתר עילית. ח"כ מאיר פרוש הוביל שם את החסידויות הקטנות לניצחון גדול על הליטאים, בעוד שנציג טוב, ישראל פכטר, הוביל את הנדכאים לניצחון קטן עליהם. הרבנים הליטאים היו כה עסוקים במלחמת חורמה נגד פרוש, עד שמתחת לאפם התרחש תקדים דרמטי כשמפלגה חרדית, שבהגדרתה אין לה רבנים והיא מנותקת מהממסד, זכתה במושב אחד.

כל זה הוא חלק מתופעה דמוקרטית חדשה שהביאה לעולם גם את טוב, המפלגה שמחוללת שינוי קטן וחצוף בשוליים החרדיים, למען הדחויים בחברה החרדית, בעיקר החוזרים בתשובה והעובדים לפרנסתם. בביתר עילית, טוב נאבקת ב"ועדות הקליטה", שקיומן מוכחש באופן רשמי, והמנסות לדאוג כי רק חרדים מהזרם המרכזי יוכלו לקנות ולשכור דירות בעיר. טוב הקימה בביתר מוסדות חינוך לציבור שאינו מיוצג בשום מוסד חסידי או ליטאי.

בסוף 2008, שנה לאחר אותן בחירות, טוב התמודדה גם בבית שמש. הפעם דגל התורה נערכה בזמן למנוע את ההתרסה הבוטה נגד "גדולי ישראל". פעילי דגל פעלו בשיטתיות נגד ראש הסניף של טוב בבית שמש, אלי פרידמן, הפעילו לחצים, הדפיסו פשקווילים ושוב הזעיקו את ההנהגה הליטאית הבכירה ביותר. יום לפני הבחירות, הם קיימו כינוס המוני שאליו הביאו מבני ברק את הרב אהרן לייב שטיינמן, ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה. הופעתו של הרב הישיש - שני במעמדו רק לרב אלישיב - נועדה לחסל סופית את סיכוייה של טוב, ולהבטיח כי כל מי שקורא לעצמו חרדי יבחר ביהדות התורה. אנשי טוב הופתעו עם פתיחת הקלפיות: הם זכו במושב אחד מתוך 21 במועצת העיר, לעומת תשעה של ש"ס ויהדות התורה יחדיו. ניצחון מוחץ.

טוב מבקשת לייצג בין השאר את הציבור החרדי הספרדי, ולכן היא מנהלת שיתוף פעולה מסוים עם יואב ללום מארגון "נוער כהלכה", מגיש העתירה בעמנואל. אבל בבית שמש - טוב היא תופעה אשכנזית. היא הכריזה מרד נגד המעמדיות וההיררכיות הרוחניות-כביכול שדוחקות לא רק את הספרדים אלא גם את "בעלי הבתים", העובדים לפרנסתם. בבית שמש, ציבור ה"בעלבתים" הוא גדול בגודלו ובכוחו הכלכלי, וכולל, חוץ מצברים כמו פרידמן - שכמי שגדל בבית חסידי והתחנך בישיבות ליטאיות מגדיר את עצמו כ"דוס למהדרין" - גם אלפים ממוצא אנגלוסקסי. אנשי טוב בבית שמש מסכימים, כי לולא הציבור האמריקאי, הרשימה לא היתה זוכה במנדט שלה.

אלי פרידמן הוא נציג המקופחים הכי שמח עלי אדמות. בגיל 37 הוא מוזיקאי שחולם על הפריצה הגדולה לשוק החסידי, והוא נודד מדי ערב עם סינתיסייזר בין חתונות חרדיות כדי לפרנס את אשתו ושמונת ילדיהם, הקטן בן חודש. התשובה הקבועה שלו לשאלה מה שלומו, היא "סבבה לגמרי". הוא חרדי-ישראלי, והמוזיקאים הנערצים עליו הם שולי רנד, אביתר בנאי ועדי רן, שלושתם חוזרים בתשובה. "מאוד שמחתי שאני יכול לתת לילדים שלי דיסק כמו זה של שולי רנד, שהוא ישראלי בהווייתו אבל חרדי בנשמתו. לאמנים החרדים יש המון מה ללמוד בכתיבת טקסטים מהאמנים האלה", אמר.

פרידמן טוען כי הציבור החרדי מוליך את עצמו ואת המדינה לאסון. "עוד 30 שנה, 70 אחוז מהחינוך במדינה יהיה חרדי. היום יש עסקנים שמה שמעניין אותם זה שהציבור לא יילך למופעים מעורבים. אם לא נכין את עצמנו להיות חלק מהנהגת המדינה בכל התחומים - תורה, מדע, רפואה, צבא - זה יהיה אסון. אחד הסיוטים הגדולים שלי הוא שלא יהיו לנו אנשים בעלי יכולות מתאימות לנהל את המדינה, ובמקביל תהיה בריחת מוחות. אם לא נפנים שייתכן שנהפוך ממיעוט לרוב, תהיה פה אנרכיה".

התסריט הזה לא נשמע מלבב גם לאוזניים לא חרדיות.

"אז לחילונים יש שתי ברירות. או שיתחילו להתרבות או שיפנימו שאלה הסטטיסטיקות ויפסיקו לפחד, ויידעו שגם חרדים הם בני אדם, שמקפידים מצד אחד על קיום מצוות, אבל אפשר לזרום איתם ולחיות איתם בכיף. היום כל חילוני חושב לברוח מפה ביום שהחרדים יעלו לשלטון. אני מקווה שזה לא יקרה".

ואף על פי כן אחרי הבחירות, השאירו ראש העיר משה אבוטבול מש"ס, ושותפתו יהדות התורה, את פרידמן מחוץ לקואליציה, והעדיפו את העבודה והמפד"ל. אבל הנציגים הלא-חרדים פרשו כאשר גילו כי רמת בית שמש ג´ תהפוך לחרדית בניגוד להבטחות של אבוטבול ערב הבחירות. פרידמן הוזעק להציל את החרדים, והפך לנכס. הוא הצטרף לקואליציה, לא לפני שהבטיח כי קבוצות רכישה של חרדים מודרניים יזכו בנתח יפה מהמכרזים של משרד השיכון בשכונה החדשה. אבוטבול בירך על הצטרפותו של פרידמן - הרבנים של דגל התורה בבית שמש עדיין לא עשו זאת.

"הם (המפלגות הפוליטיות) מפחדים מאיתנו פחד מוות", מספר פעיל של המפלגה בעיר, שביקש שלא להזדהות בשמו. "היו איומים כלפינו, אנשים פוטרו ממקומות העבודה שלהם. המתח עם הממסד הליטאי מתבטא בכל צעד שאנחנו עושים. הוציאו נגדנו פשקווילים, ניתקו איתנו קשרים חברתיים. טוב היא מחלה ממארת בעיני הממסד הליטאי, שמפחד שאם יאבד כאן שליטה, יאבד את הכל. כאן התחילה המהפכה, וזה הרבה בזכות תושבי החוץ".

בצלאל קאהן, פעיל דגל התורה, שהוביל כמה מהמאבקים נגד טוב ברמת בית שמש א´, מגיב בביטול לטענה הזאת. "ל´טוב´ יש תחושה שהם הולכים וגדלים. האמת היא שאף אחד לא מפחד מהם, ובסופו של דבר הם צריכים אותנו, את המיינסטרים החרדי, בעוד שאנחנו לא תלויים בהם בכלל". לקאהן יש הסבר מדוע כשליח הרבנים הליטאים, ניהל מאבקים נגד טוב: "כולנו יכולים להתפלל באותו בית כנסת, לאותו קדוש ברוך הוא. אבל יש ציבור אחד, אנחנו, שרוצה לשמור על הקיים. אנחנו צריכים לדאוג שהציבור הזה (של טוב) לא יבוא יום אחד ויגיד לנו מה לעשות.

"אני לא רוצה להשוות אותם לציבור חילוני, אבל אם מחר יבוא חילוני ויפתח ברחוב שלי משהו שיפריע לחינוך הילדים שלי, בית ספר מעורב, מועדון, בריכת שחייה. אני אלחם נגד זה. היום, טוב הופכת את חיי המעשה לעיקר, הם מלמדים לימודי חול ומייצרים מעבר לכביש חיים קלים יותר".

אבל ההבדל האידיאולוגי האמיתי בין דגל התורה לטוב, מציין קאהן, בצדק, הוא היחס לרבנים. "גם לי יש לפעמים דעות משלי, אבל הן נמחקות ברגע שהרב האישי שלי או גדול הדור מקבל החלטה. אני מבטל את דעתי", הוא אומר, "אבל הטוב´ניקים אומרים ´ההנהגה ככה, ההנהגה אחרת´, כל מיני אמירות כפרניות, שהורסות כל חלקה טובה גם בחינוך הילדים. ´לא תסורו ממנו ימין ושמאל´, זה הפסוק המכונן של הציבור החרדי, שמקבל את ההנהגה בכל דור ודור. באים אנשים ואומרים, ´לא מקובלת עלינו המנהיגות´. ועלינו לא מקובלת האמירה הזאת. זה ההבדל האידיאולוגי החזק ביותר בינינו לבינם".

פרידמן נציג טוב, טוען שהוא מקבל גיבוי רוחני מרבנים, אך הוא לא מוכן לחשוף אותם, לדבריו מתוך סירובו העקרוני להסתתר מאחוריהם. "יש מחשבה אצל החרדים, שגדולי ישראל צריכים לפתור להם כל בעיה בכל תחום. אני אומר, ההפך הוא הנכון. גדולי ישראל הם לא הפראיירים שלנו, שצריכים להפשיל שרוולים בשבילנו, ולהכניס את היד לתוך הביוב. הרי גם גדולי ישראל כואבים את הנושא של נוער נושר, את אלה שמנצלים לרעה את מעמדם כבני ישיבות, ואת נושא הדיור, ועוד אלף נושאים. הרב שך היה צועק ואומר שבחור שלא לומד - שיילך לצבא".

לייב נקסט טו בית שמש

הרב אברהם לוינטל משקיף על ההתגוששות הזאת חצי מבחוץ. "באמריקה, אנשים דתיים יסתדרו אחד עם השני", הוא אומר. "דווקא כאן, ההבדלים בין הקבוצות הרבה יותר גדולים. דתיים, בעיקר חרדים, חיים כאן בפחד מתמיד, הם מסתכלים על הקבוצה השנייה כמו על גויים. זה קשור גם לסיפור עמנואל. אף אחד לא ישכנע אותי שאין אפליה נגד ספרדים בציבור החרדי. אני אומר לאמריקאים שבאים לארץ: כאן אין אפור, יום יבוא ותצטרכו לבחור לאיזו מגירה אתם בדיוק שייכים. אני משתדל לא להגדיר את עצמי בכלל, באושוויץ לא שאלו אותנו לאיזה מגזר אנחנו שייכים. המעניין הוא שחלק מהקנאים הכי גדולים הם אנגלוסקסים. למה? כי הם רוצים להראות שהם לא שונים".

אבל מרבית האנגלוס מעדיפים לשבת על הגדר, או פשוט להשתייך לזרם האנגלוס - דבר שאין קל ממנו בבית שמש החרדית, שמחציתה מתנהלת ממילא באנגלית, שבבתי הכנסת שלה מחולקים עלונים באנגלית ולוח המודעות כולו מרוצף בפתקים באנגלית. בין האנגלוסקסים והחרדים הישראלים הליברלים יש שותפות גורל המתבטאת ברמת בית שמש א´ במוסדות כמו חינוך בית הספר היסודי "מגן אבות" המזוהה עם הזרם, ובכחצי תריסר בתי כנסת. אחד הבולטים שבהם הוא "בית תפילה" שמרכז סביבו מאות משפחות, חלקן מיוצאי ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מובילת הזרם החרדי-למדני-מודרני. בראש הקהילה הזאת עומד הרב חיים מלינוביץ´, שהוא אחד מעורכי ש"ס שוטנשטיין, פרויקט חשוב שהפך את מסכתות התלמוד לנגישות לציבור הרחב, ומשום כך זיכה אותו בהרמת גבה סנובית בישיבות הליטאיות. הרב מלינוביץ´ סירב להתראיין לכתבה, אך העיר כי הקהילה שלו מאופיינת בכך שחבריה הם "חרדים נורמליים". קהילה אחרת היא "אש קודש", בראשות האדמו"ר מפיאסצנה, שהוא, כמו סבו "האדמו"ר החלוץ", ידוע כציוני.

רגע אחד ראוי לציון בחיבור שבין חרדים-לייט צברים לחרדים אנגלוסקסים, התרחש בקיץ, לפני כמה שבועות באולם המופעים של קיבוץ צרעה שבו הופיעה להקת הילדים החסידית מניו יורק "Yeshiva Boys Choir". הישיבה-בויז הם תופעה סוחפת בארצות הברית, שמובילה את הז´אנרים חסידי-דאנס וחסידיסקו. עשרים הדרדקים סחטו מהקהל אקסטזה לא חרדית בעליל, שגרמה גם לחלק מהליברלים לזוז באי נוחות.

הבחירה בצרעה הסמוכה לבית שמש היתה טבעית, מפני שבעיר אין אולם מופעים מתאים. אבל גם אם היה, ספק אם המפיקים היו בוחרים בו, למופע שכולו צפצוף על האיסור החרדי החמור האוסר על מופעים מוזיקליים בכלל, ובפרט כאשר אין הפרדה בין נשים לגברים בקהל. שלוש הופעות מעורבות נערכו בצרעה, ובשלושתן האולם התמלא. הסדרנים הקיבוצניקים האירו פנים לקהל הלא אופייני, שחלקו דתיים-לאומיים וחלקו חרדים-לייט. כשהלהקה עמדה לשיר שיר רגש לשבת, המנצח ביקש באנגלית: "לקראת השיר הבא אני מבקש שתניחו יד על השכן שלכם, אבל רק אם מותר לכם".

בקהל היו גם ישראלים חרדים מבית שמש, וכאלה שהגיעו מירושלים ומבני ברק. "יכול להיות שהרב שלי לא היה שמח לגלות שאני כאן, אבל אין בזה שום בעיה בעיני. זה בילוי למשפחות, תמים בהחלט", אמר אחד, שבכל זאת ביקש לא להזדהות בשמו. בקהל היו רבים שמזוהים עם טוב, אבל במפלגה אומרים באופן רשמי כי ההופעה היא דוגמה שלילית של עירוב בין המינים, שמוכיחה את הצורך בהרחבת גבולותיה של החברה החרדית. "אנשים נמצאים ללא מסגרת, מרגישים לא שייכים. התוצאה היא הופעה מעורבת", אומרים במפלגה, אף שחלק מפעיליה צפו בה.

פא"י בעוגה

אבל כל זה מעורר שוב את השאלה מה עושה את החרדים הליברלים של רמת בית שמש, את האנגלוס ו"החולצות הכחולות" - לחרדים. האם מגדיר הזהות החרדי האחרון הוא כיפת הקטיפה השחורה? האם החרדיות הפכה לעניין שבטי ונטול תוכן, או שאולי היא דווקא מתוחכמת וגמישה, ומסוגלת להכיל את המנעד העצום שבין תושבי רמת בית שמש ב´ לרמת בית שמש א´, תחת אותה כיפה שחורה?

השאלות האלה רק התחדדו, בהאזנה לנאום נלהב שנשא באוזנינו חרדי תושב רמת בית שמש, פעיל ציבור: "האם אני מכיר במדינת ישראל? בהחלט. האם אני בעד ללמוד תורה? אני בעד. אבל קודם כל צריך ללכת לצבא ולעבוד. האם אני בעד לימודי חול לנערים? אני בעד. ילד בן 15, שלומד 16 שעות ביום גמרא - הוא ילד לא שלם. מכל העיירה וולוז´ין יצא אולי אחד כזה. אם יש ילד כישרוני, שיטפחו אותו, שיכוונו אותו. מה שקורה הוא שהורסים את כל השאר, ולחלק מהחבורה גורמים תחושה שהם דפוקים.

"אני לא חושב שצריך להגיד לילד בישיבה ללכת לנוח בין אחת לארבע אחרי הצהריים כמו שעושים בישיבות, זה הופך להרגל חיים", המשיך. "למה שלא ילמד מתמטיקה בשעות האלה? ילדים בגיל שלו בישיבות של הציונות הדתית פעילים עד 12 בלילה באלף ואחד דברים, גם במתמטיקה וגם בפעילות גופנית. מאתגרים אותם. אם היה מושג כזה של מיצוי עצמי, אז אפשר היה לשפר את השכבה של האברכים. אפשר היה להגיד שכל אברך יקבל מלגה של עשרת אלפים שקל לחודש, ובתנאי שילמד רצוף תשע שעות ביום, כל יום, כל השנה, חוץ משבועיים חופש, וזהו. כמה אנשים היו נשארים בכוללים? לא יותר מ-10-15 אחוז".

אז מדוע שלא יכריז על עצמו כחרדי-לאומי וישלח את ילדיו למוסדות חרד"ליים הפועלים גם ברמת בית שמש? תשובתו זהה לזו של רבים אחרים, בהם חברה בקהילה של פרידמן, שאמרה: "כשאני צריכה לבחור, אני מעדיפה את הצד החרדי, כי הסיכוי שהילדים שלי יישארו בתוך העולם הדתי גבוה יותר ככה", ובעלה הוסיף: "יש סוג של פשרנות בציבור הדתי-לאומי שאני לא יכול לקבל". פרידמן מוסיף כי "אדם שחובש כיפה סרוגה ולא רואה טלוויזיה, למד זאת ממני והחליט להיות חרדי-לאומי. בוא נחזור לחרדיות של שנות החמישים והשישים, שהיתה הרבה יותר מחוברת למציאות. לא חיה את העסקונה שלה אלא את השליחות שלה".

מה שנשמע אולי כמו נוסטלגיה, מתבטא בתקופה האחרונה בחיבור מעניין בין טוב למפלגת פועלי אגודת ישראל (פא"י), שהיתה חלק מאגודת ישראל ופרשה ממנה, וכבר שנים שאינה מיוצגת בכנסת. אחד מנכסי המפלגה הרבים הוא ישיבת נהרדעא, ושיתוף הפעולה החדש עם טוב כבר הניב את הישיבה החדשה בבית שמש, סמינר חדש לנערות שאמור להיפתח בירושלים, שייגשו בו לבחינות בגרות, מוסדות חינוך בביתר, ועוד.

"תן לי 30 מיליון שקל ותראה אילו תמורות חיוביות יהיו בציבור החרדי", אומר פרידמן. "מפלגה כמו שלנו, מול ממסד מלא כסף, ודאי שיהיה לה מאוד קשה. אבל אנחנו לא רוצים להילחם. אנחנו רוצים שהממסד יחזור להיות מה שהיה כשהוקמה דגל התורה. כשהיא קמה לפני עשרים שנה היא הרי דיברה על טוהר המידות ועל טוהר הכסף. אם אנשים שם יהיו אידיאולוגיים, כבר המצב שלנו יהיה יותר טוב".

לדברי פרידמן, "הבעיה של החברה הישראלית היא שכל אחד אוהב להתעסק בצרות של השני. החילוני אוהב לכתוב כמה החרדים בורים, והחרדי אוהב לכתוב כמה החילונים אלימים ופושעים ומעשני סמים. אני באתי להתמקד בבעיות החרדיות פנימה. האם אני שמח שאתם כותבים על זה? לא בהכרח. אני לא רוצה להודיע אצלך, כמה אצלי דפוק".

אז למה אתה לא מתראיין ל"יתד נאמן"?

"הם לא יכתבו על זה, העסקנות השתלטה עליהם".

אז האם בבית שמש התחילה המהפכה, כפי שטען פעיל טוב, או שמא התנועה המרדנית, שטוב היא רק חלק ממנה, תישאר תופעה ייחודית לעיר שמזווגת חרדים ישראלים ואמריקאים, בורגנים בחולצות כפתורים כחולות עם חוזרים בתשובה במסע חיפוש? השידוך המוזר שמתרחש ברמת בית שמש מתיימר להכריז על כולם כשייכים לשבט החרדי, וברור כי הוא נמצא בתהליך שינוי גורלי, שעשוי להוביל לפיצול ופילוג.

דווקא המעורבות של פא"י מעוררת מחשבות על הדרך שעשתה החברה החרדית מאז הוקמה המפלגה בתחילת המאה ה-20 ועד היום. כשהוקמה, פא"י איגדה את הפועלים החרדים וייצגה אותם מול כוח גדול - מעסיקיהם, שהיו לרוב יהודים חילונים בפלשתינה וגויים בפולין. כיום, בניסיון להמציא עצמה מחדש, פא"י מבקשת לאגד שוב את הפועלים החרדים, העובדים לפרנסתם, הפעם מול כוח רב ועצום אחר - הממסד החרדי.

שקיעה נוגה

החרדים בבית שמש החלו כמיעוט קטן, בעיקר בקריה החרדית שנבנתה בשנות ה-80 בפאתי העיירה. כמה שנים קודם לכן נראה היה כי בית שמש מתנערת אט-אט מתדמיתה כעיירת פיתוח שתושביה קשי יום, בעזרת פרויקטים של "בנה ביתך" ששווקו בעיקר לחילונים אמידים. מאז נבנו שכונות נוספות, ובראשן רמת בית שמש א´ ורמת בית שמש ב´, וכוח המשיכה של העיר עבור חרדים, חלקם אמנם אמידים, רק הולך ומתחזק. כיום נחשבת בית שמש לפתרון הקסם למצוקה מספר אחת של החרדים בישראל - הדיור.

83.5 אלף תושבים יש בעיר, והמדגם הטוב ביותר להתפלגותם הוא תוצאות הבחירות. בבחירות לכנסת ב-2006, עקפה יהדות התורה את הליכוד והיתה למפלגה החזקה בעיר עם 22.2 אחוז מכלל הקולות, קצת מעל ש"ס (19.9%). בבחירות 2009 הליכוד שב להוביל עם 22.2%, אך גם שיעור התמיכה בש"ס עלה (20.9%). יהדות התורה זכתה ב-20.6% מהקולות. אך נתונים אלה מתייחסים לאוכלוסייה הבוגרת בלבד, ואינם כוללים את האלפים מאנשי "העדה החרדית", שמחרימים את הבחירות. הנתון האחרון שפירסמה העירייה נוגע לדור הבא, והוא ברור כשמש: במערכת החינוך החרדית לומדים השנה 17,459 תלמידים, לעומת 10,240 תלמידים במערכות הממלכתית - החרדים הם 63 אחוז מהתלמידים בעיר.

סוד קסמה של בית שמש בעיני החרדים הוא קרבתה לירושלים, אך יתרון נוסף שלה, עבור קהילות מסוימות, הוא מיקומה בתחומי הקו הירוק. חלק מהאדמו"רים והרבנים החרדים אסרו על צאן מרעיתם להתיישב בערים החרדיות שמעבר לקו הירוק, ובראשן ביתר עילית ומודיעין עילית. חלקן עושות זאת מטעמי זהירות, כמו חסידות גור, ואחרות מתוך אי הכרה במדינת ישראל ובכיבושיה, כמו אנשי "העדה החרדית".

לפי תחזית העירייה, בשנת 2020 יגורו בבית שמש 150 אלף תושבים. לאיזה מגזר הם ישתייכו? ראש העיר משה אבוטבול (ש"ס) אמר לאחרונה ל"הארץ" כי עיקר ההשקעה העירונית מופנה לפיתוח בית שמש הוותיקה, והוסיף כי הוא מקדם תוכנית להקמת בית הספר הארצי של משטרת ישראל בסמוך לעיר. לדבריו, "בית שמש אינה עיר חרדית, ולא תהיה כזאת". מעשיו והצהרותיו הסובלניות של אבוטבול, נועדו בין השאר להאט את קצב ההגירה השלילית מהשכונות הוותיקות של העיר.

השיח החרדי הפנימי זהיר הרבה פחות. עדות לכך סיפקו המכרזים שפירסם משרד הבינוי והשיכון לרמת בית שמש ג´, שהטילו את המגזר החרדי לתחרות פרועה בין עמותות וקבוצות רכישה על נתחים ברובע המגורים החדש. לכל הקבוצות היה ברור שהשכונה שנמצאת בהליכי תכנון ובנייה תהיה חרדית. זמן קצר קודם לכן, השתמט אבוטבול מהבטחת הבחירות שלו, שלפיה רמה ג´ תחולק באופן שוויוני בין חרדים, דתיים-לאומיים וחילונים. בג"ץ חיזק את עמדתו של ראש העיר, כשדחה עתירה של המפד"ל ומפלגת העבודה בבית שמש, וקבע כי אין להגביל את המכרזים על פי מפתח מגזרי. כוחות השוק עשו אפוא את שלהם, ומתוצאות המכרזים עולה כי רמת בית שמש ג´ תהיה חרדית כולה.

אבוטבול מתייחס בביטול לגילויי התסיסה בעירו. "אנחנו פותרים הכל בהידברות. רוב זמני מושקע לגישור בין צדדים שבמחלוקות, וברוך השם הכל נגמר לשביעות רצון כולם", אומר אבוטבול בנעימות אופיינית, שלא כולם בבית שמש מאמינים לה.

ברוב המקרים, מי שמנהל את העימותים הגלויים עם אבוטבול והחרדים הם לא החילונים וגם לא החרדים המודרניים, אלא דווקא הדתיים-לאומיים. הדוגמה הבולטת מהעת האחרונה היא מלחמה שהתנהלה סביב המקוואות ברמת בית שמש א´, שסופה בהפרדת כוחות בין המגזרים בתחום הרגיש של טהרת המשפחה. לאחר איום בפנייה לערכאות, נאלץ אבוטבול לחזור בו חלקית מהחלטתו למסור את המקוואות הציבוריים ברמת בית שמש א´ לניהול עמותה חרדית-ליטאית, ולהותיר מקווה אחד ציבורי, שבו משתמשות גם הנשים החרדיות המודרניות.