ביום הזה, רציתי לומר תודה.
תודה לציבור החרדי שאראה לעולם שהוא עדיין ציבור חרדי.
תודה לציבור החרדי שלימד את עם ישראל והתקשורת לסנן מעתה היטב את האירועים, ולהבדיל בין אלה המנוהלים על-ידי קומץ שבאבניקים משועממים ומסוכנים המחופשים לבחורי ישיבות ולחרדים, לבין יראי ה' היוצאים למחות עם גדולי התורה על עלבונה של תורה.
תודה לציבור החרדי שהצליח שוב להחזיר עטרה ליושנה וללמד שדרכו - אינה דרך אלימות, אינה דרך של ניפוץ רמזורים, אינה דרך של שריפת עגלות אשפה, אינה דרך של אלימות. הציבור הזה ימשיך וייצא לרחובה של עיר בכל פעם שיהיה איום על עולם התורה, אבל יעשה זאת בדרכו של הלל הזקן.
תודה למאות האלפים שהוכיחו ש"דעת תורה" אמיתית היא עדיין ברזל ופלדה יצוקה של נחישות כמו בכל הדורות הקודמים, כזו העומדת גם מול קרני שמש של 35 מעלות, מול התגרות התקשורת, מול פרובוקציות בג"ץ, ומול מלחמה מתמשכת שמקדשים בנו אינטרסנטים ובורים לרשעה.
תודה למערכה הגדולה הזו שלא נפלה על המקום הנכון, אבל בשוליה החדירה ללבבות שכן, יש בעיה של גזענות גם בציבור החרדי והיא צריכה להיות מטופלת כראוי ע"י האנשים המוסמכים.
תודה לאנשי סלונים שקידשו שם שמיים, על חשבון המשפחה והילדים, ועמדו בחזית המערכה שסיפרה והעלילה עליהם סיפורים ואגדות שלא היו ולא נבראו אצלם. תודה על התנהגותם האצילה ועל מאור הפנים גם בשעות קשות ועצובות.
תודה לבג"ץ שהצליח בהחלטה לא חכמה במיוחד להשיב לציבור החרדי את האמון שלו בעיני עצמו ואת הביטחון העצמי הקולקטיבי שלו כציבור אחראי חזק ומכריע בארץ ישראל.
תודה למשטרת ישראל שהוכיחה שכשרוצים מגדילים ראש ומתאמצים אפשר לערוך הפגנה מהגדולות שידעה ישראל ללא נפגעים בגוף ובנפש.
תודה לגדולי הדור שממשיכים להוביל אותנו באחריות, בנחישות ביד נטויה ובדרך התורה.
תודה לכולם, תודה לנו.