המחשבה כי 'כל הארץ מלאה דעה את ה', כמים לים מכסים', הינה מחשבה ברוכה וחיובית הפועמת בלב כל חרד לדבר ה'.
יש רק בעיה קטנה, לדאבון לב זה עדיין לא שם. כולנו תפילות כי בעתיד נהלך בארץ היהודים שכל תושביה שומרי תורה ומצוות, למרבה הצער אנחנו עדיין לא שם.
הבעיה הרצינית יותר היא האנשים החושבים שאחרית הימים כבר כאן, ואפשר להתייחס לכלל הציבור ככזה שמבין את "ההשקפה הטהורה"... וכשזה לא המצב, [וזה לא] הדברים מתקבלים כהזויים אצל הצד השני של הציבור הישראלי, ובימים קשים, כשהעם כולו עוקב בדריכות אחר גורל יקיריו, כשעצבי האזרחים מתוחים, הדברים הללו פועלים הפוך, בעיקר כחילול ה' נורא, משניא ומיותר.
ייגעתי את מוחי השבוע - למי כיוונו נביאי "יתד נאמן" כשגילו לנו בחמלתם וטובם את סיבת החטיפה: "פועל יוצא של פגיעה בעולם התורה".
האם לבלרי העיתון מאמינים שהחילוני המצוי ייחשף אל הכותרת הזו וימהר למען מכתב נרגש ליאיר לפיד ובו בקשה נרגשת לחזור בו ולרומם את היכלי הישיבות?
האם מישהו שם ישב בישיבת מערכת רבת משתתפים וזעק: "אחינו החילונים סומים ועיוורים, הבה נגלה להם צפונות השקפה הטהורה ונראה להם את האור, נרשום בכותרת גדולה את הסיבה האמתית לצרה הגדולה שבאה עלנו, ועם ישראל ימהר לשוב בכל ליבו אל התורה הקדושה"...?
מה עמד מאחורי הכותרת הזו, למי היא מיועדת...? ובעיקר - האם מישהו שם חשב על ההשלכות שיש ל"גילויים" כאלה על כלל הציבור הישראלי שבעוונותיו לא מנוי על "יתד", והדברים הינם לצנינים בעיניו....?
לכל יהודי מאמין ברור ומחוור כי יש קשר אמיץ בין שמירת התורה לבין "שמים וארץ לא שמתי". כל דרדק עם חינוך דתי/חרדי לומד מילדות כי המעשים של בני האדם משפיעים על מהלכי היקום כולו. אבל אנשים עם אחריות חייבים לדעת ולקבל שבמדינת ישראל עדיין אין מצב של "כמים לים מכסים", ודברים כאלה הם בבחינת הסוגיה במסכת יבמות סה, ב: "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" - בוודאי דברים שחוץ משאינם נשמעים הם בעיקר נשמעים לא טוב לחבר'ה שנישבו, ופועל יוצא שלהם הוא רק חרחור ריב ומדון הגורמים בשעה הקשה הזו לחילול ה' נורא ומיותר...
אלא... אלא אם חלילה התברר שמישהו שם ב'יומונים ההשקפתיים' החליט לרתום את הדרמה הלאומית לאינטרסים אישיים שלו.
ידוע ידע האיש כי משפט כזה יכעיס יקומם, יפלג ויבעיר את אלה אשר לא בילו את שנות ילדותם בתשב"ר או ב"קול תורה", ילבה וידליק את החבית הישראלית הנפיצה אשר בקושי שומרת על שפיותה...
נו, אם זו הייתה הכוונה, שאפו - הצליח להם.