ממצאים חמורים ומדאיגים ביותר מתפרסמים היום בדו"ח מפורט של 'האגודה הירושלמית לשוויון' העוסק במיפוי צרכי מערכת החינוך בעיר ירושלים. מהדו"ח, המתפרסם היום, עולה כי אין המדובר בהזנחה או חוסר תשומת לב, אלא במדיניות מכוונת של אפליה פסולה וקיפוח ילדי החינוך החרדי בעיר, תוך בזבוזם של מיליוני שקלים בדרך, והכל למען מטרה אחת: מניעת התבססותה של מערכת החינוך החרדית בעיר ירושלים, וזאת תוך רמיסת כל כללי המנהל התקין וזכויות האזרח.
על פי הדו"ח הטרי שהתפרסם היום כאמור, ומשתרע על פני 33 עמודים, מבזבזת עיריית ירושלים מיליוני שקלים מכספי הציבור בהפעלת בתי ספר מתרוקנים. בשכונות שמוגדרות על ידי אנשי העירייה כשכונות מעורבות, מתברר כי רוב הילדים שייכים לזרם החינוך החרדי, כשעיריית ירושלים "מייבאת" לבתי הספר המתרוקנים תלמידים משכונות אחרות ואף תלמידים מחוץ לירושלים.
כדי לאפשר את הפעולות הללו, נעשים שינויי בינוי ותכנון בתוך מוסדות החינוך המתרוקנים על מנת להציגם כמבנים קטנים המצדיקים הפעלתם למרות גדלם הקטן. העירייה אף מעבירה מוסדות חינוך לגורמים פרטיים ללא הליך הקצאה כדין על חשבון צרכים של החינוך החרדי, וכל זאת כאשר ילדים חרדים לומדים בתת-תנאים, במרתפים, במבנים מסוכנים ובצפיפות איומה.
הדו"ח גם מתאר, היאך מבזבזת עיריית ירושלים מיליוני שקלים מכספי הציבור בהפעלת בתי ספר מתרוקנים. באחד המקרים המתוארים בדו"ח, מנח"י ומשרד החינוך כופים על 55 תלמידים להמשיך לבוא, בניגוד לרצונם, למבנה (המיועד ל-800 ילד) שהתרוקן מתלמידיו בלב שכונה חרדית בעיר.
מנתוני המחקר מתברר, כי בניגוד להודעת העירייה ערב פתיחת שנת הלימודים האחרונה, מגמת הגידול בחינוך החרדי נמצאת בעליה גם בשנת תש"ע, בה חל גידול של 3,500 תלמידים נוספים בחינוך החרדי לעומת צמצום נוסף במספרם של תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי בירושלים.
עוד עולה מנתוני הדו"ח, כי גם בשכונות הנחשבות כשכונות 'מעורבות' או 'חילוניות', מערכת החינוך שייכת ברובה לציבור החרדי. בשכונת רמות, שהיא השכונה הגדולה בירושלים, מתוך כ-12,000 ילדים – למעלה מ-90% שייכים לזרם החינוך החרדי. בגבעת שאול 85% מהתלמידים בגני ילדים ובגילאי יסודי הינם חרדים. בקרית משה הסמוכה - למעלה מ-50% מהילדים משתייכים לחינוך החרדי. ברמת אשכול 90% מהתלמידים בגיל הרך נמצאים בחינוך החרדי (2% בלבד בחינוך הממלכתי) ו-75% מהתלמידים בגילאי היסודי נמצאים בזרם החינוך החרדי. גבעת מרדכי (50% בחינוך החרדי), רחביה (41% בחינוך החרדי), מוסררה ( 78% בחינוך החרדי), שכונת לב העיר (כ-70% בחינוך החרדי) קריית יובל (36% מהילדים בגני הילדים חרדים). אולם למרות הנתונים החד משמעיים הללו, גם בשכונות בהן רוב מכריע של הילדים נמצא בחינוך החרדי, חלוקת הכיתות התקניות ומבני החינוך באותן שכונות מנציחות מצב של קיפוח ואפליה חריפה כלפי התלמידים החרדים.
ישעי' הורוויץ, מעורכי הדו"ח ויו"ר 'האגודה הירושלמית לשוויון' אומר, כי הדו"ח חושף בעצם את 'שיטות העבודה' של רשויות החינוך במאבקן להצרת צעדיו של החינוך החרדי: "יש קושי להחזיק מבנים ריקים לאורך זמן", אומר הורוויץ. "מה שעושות הרשויות הללו, אלו מניפולציות מספריות בכל מיני שיטות, זאת על מנת להמשיך ב'הנשמה מלאכותית' של מבנים ריקים, הן באמצעות בינוי פנימי מחודש של מבנים, הן על ידי 'יבוא' אלפי ילדים מרחבי ירושלים וסביבותיה. והן בדיווח שגוי לגבי מספר הכיתות במבנה המתרוקן. כך לדוגמה, מבנה בן 36 כיתות תקניות מופיע בשנתון החינוך כמבנה בן 9 כיתות וכן הלאה".
שיטה נוספת של עיריית ירושלים היא העברת מבנים למוסדות פרטיים ללא הליך הקצאה כמתחייב. עו"ד דב הורוביץ, ממשרד עורכי דין הרפז-הורוביץ, המשמש כיועץ המשפטי של 'האגודה הירושלמית לשוויון', מספר: "במקרים מסוימים העבירו את מבנה בית ספר המתרוקן ללא הליך הקצאה תקין. לדוגמא, בקרית משה, בית הספר מיימון הפך לישיבה לצעירים של מרכז הרב, כאשר מרבית התלמידים אינם תושבי השכונה. בית ספר אווילנה דה רוטשילד ברחביה הועבר למכון הרטמן".
הדבר בולט במיוחד בשכונות בהם הילדים החרדים הפכו לרוב, מצד אחד ומצד שני מבני בתי ספר ששימשו את ילדי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי התרוקנו. בשכונת רמות, למשל, העניקה מנח"י 3 מבני ענק מתרוקנים לרשתות הפרטיות 'אור תורה סטון' ורשת 'נועם', ומאידך, ילדים חרדים תושבי השכונה עצמה, לומדים בצפיפות במבנים יבילים ולא תקינים. לדברי עוה"ד הורוביץ, "מבחינת המינהל התקין, העדיפות הראשונה חייבת להיות נתונה לילדים הגרים בשכונה בה ממוקם בית הספר".
גם למצבן של כיתות החינוך במוסדות החרדים, מתייחס הדו"ח בפירוט רב. "כיתות החינוך החרדי בירושלים מזכירות את מערכת החינוך של העולם השלישי", אומר ישעי' הורוויץ. "המציאות העגומה של החינוך החרדי בעיר הבירה, היא אות קין על מצחם של רשויות החינוך. ילדים חרדים בירושלים לומדים בתנאים בלתי ראויים. בבדיקות שעשינו ,ברבים ממוסדות החינוך חסרים מקלטים; בגני הילדים ובבתי הספר שנבדקו חצרות המשחקים קטנות, או שכלל אינן קיימות, כשבאחד המקרים מוקמו בתוך החצר עוד קרוואנים, וחצר המשחקים עצמה הועברה לגג המבנה...
בבית ספר אחר מוקמו כיתות במקלטים חנוקים ללא פתחי אוורור ראויים. ישנם בתי ספר שלמים השוכנים במבנים ארעיים דליקים ללא נקודת מים ראויה שתוכל לשמש במקרה של שריפה. במקום אחר לומדים הילדים החרדים במבנה מסוכן המיועד להריסה.
הבעיה היא, אומר הורוויץ, כי "אין מדובר במקומות בהן אין בנמצא פתרונות. הכיתות קיימות. אבל הן מעלות אבק, בשם עקרון מקודש חסר היגיון שמבנה ששימש בעבר את החינוך הממלכתי והממלכתי דתי לא ישמש לעולם חינוך החרדי, תוך התעלמות אכזרית מהצרכים ומהשינוי בהרכב האוכלוסייה".
ויש גם המלצות בדו"ח: על משרד החינוך ועיריית ירושלים לערוך סקר נכסים מקיף של כיתות ומבנים שייתן מענה מיידי לצרכים של האוכלוסייה החרדית, לצד סקר צרכים מקיף שיתייחס לתחזית הגידול העתידית של תלמידי הזרמים השונים בעיר. מחובתו של משרד החינוך לפעול לשידוד מערכות ברשות המקומית בירושלים, או לחילופין להוציא מידי הרשות המקומית את הטיפול במבני החינוך. התאגדות של ההורים החרדים בירושלים לצורך הקמת ארגון הורים עירוני על מנת לעמוד על הזכויות הבסיסיות של ילדיהם.
'האגודה הירושלמית לשוויון' הוקמה לאחרונה במגמה לפעול נגד גילויי אפליה, קיפוח ואי שוויון על רקע השתייכות דתית או אמונית. 'האגודה הירושלמית לשוויון' היא תנועה א-פוליטית, שהוקמה בידי תושבי ירושלים למען תושבי ירושלים במטרה להביא לשוויון בהקצאת משאבים עירוניים וממשלתיים, והיא תפעל באמצעים ציבוריים, תקשורתיים ומשפטיים, בכדי להוביל לצדק, שוויון ויושר ולהיאבק נגד קיפוח ואפליה שלטונית.