כך המוח שלנו מרמה אותנו

גם הנבונים ביותר בינינו שטוענים כי יודעים לנתח את המציאות, נופלים קורבן למלכודות החשיבה הקטנות האלה. דפוסי חשיבה אלה אולי עזרו לאבותינו לשרוד בעולם האכזר, אך הם לא מיטיבים עם התקשורת הבינאישית שלנו.

דינה פלר | כיכר השבת |
(צילום: shutterstock)

כדי לשרוד בעולם מלא סכנות האנשים היו צריכים ללמוד לחשוב מהר. ועד היום השכל שלנו נוטה למצוא את הדרך הקצרה ביותר לניתוח המצב. חיפזון מן השטן? כנראה שכן.

כך הדוגמה הבולטת ביותר לתכונה המפוקפקת הזאת היא הנטייה לשים לב דווקא לחדשות הרעות. כי אכן, הבשורה "היום הייתה שקיעה יפה במיוחד" הרבה פחות חשובה להישרדות מאשר "הארבה מתקרב לשדה שלנו". ועד היום החדשות הרעות נראות לנו חשובות ומהימנות יותר. מכאן גם התחושה האופיינית לאנשים רבים כי המצב הכללי הולך ומתדרדר מיום ליום, וזאת ללא קשר למצב האמתי בכלכלה או ברמת הפשיעה באזור.

תכונה נוספת שמקשה עלינו מאוד היא הנטייה להסביר את המעשים של אחרים בתכונות האופי שלהם, ואת המעשים שלנו לתרץ בנסיבות. אכן, מבחינה הישרדותית חשוב יותר להיות מוכנים להתמודד עם תקיפתו של שכן בעייתי, מאשר לנתח בהגינות את ההתנהגות שלנו. בפועל, היום כשמישהו פוגע בנו, אנחנו רואים בכך ביטוי לאישיות מגעילה, ואם יוצא לנו לפגוע במישהו, אנחנו תמיד יכולים להסביר זאת בנסיבות קשות במיוחד שגרמו לנו לעשות זאת. דרך אגב, הרבה מאוד סכסוכים משפחתיים היו נפתרים אילו האנשים היו מוכנים לראות גם במעשים של אחרים וגם במעשים של עצמם שילוב של אופי ונסיבות.

האנוכיות המחשבתית באה לידי ביטוי גם כשקורה לנו אירוע חריג: קניית רכב חדש או הריון למשל. כשזה קורה לנו, פתאום נראה לנו כי התופעה הזאת הופכת להמונית. האישה פתאום רואה המוני נשים בהריון סביבה, והנהג פתאום מגלה מספר לא הגיוני של מכוניות מאותו סוג על הכביש. אך מה שקורה בסך הכול הוא שהמוח שלנו סימן תופעה כלשהי כחשובה לנו, לכן הוא מפנה את תשומת לבנו אליה בכל הזדמנות.

אנחנו לא רק אוהבים לראות דברים שכביכול מרמזים לנו שאנחנו נמצאים בצד הרוב, אנחנו גם מטים את החשיבה שלנו כך שתקבל את דעת הרוב. זו גם אחת הסיבות שפוליטיקאים לא ממש אוהבים את הסקרים, כי עובדה ידועה היא שאנשים מתלבטים נוטים להסכים עם הרוב ולהצביע בהתאם לנאמר בסקר. במשך מאות שנים האנשים למדו כי קל יותר לשרוד בתוך קבוצה גדולה, לכן גם היום באופן תת-מודע אנשים רבים במצבים של התלבטות כלשהי מתחילים פתאם לחשוב כמו הקבוצה הגדולה בסביבתם: בפוליטיקה, במקום העבודה, בקהילה...

החשיבה שלנו משחקת אתנו משחק מעניין גם כשעלינו לחשב את הסיכוי לאירוע מסוכן כלשהו. כולנו נוסעים בשקט במכונית, אך כולנו חוששים מעט (או הרבה) כשעלינו לעלות למטוס. וזאת למרות שההיגיון הבריא אומר לנו שהסיכוי להיפגע בתאונת דרכים הוא גבוהה בהרבה מהסיכוי לתאונת מטוסים. אנחנו גם פוחדים הרבה יותר מפיגועים מאשר מחיידקים, אף שמבחינה סטטיסטית ההפך אמור להיות הנכון. וכך עושים גם אנשים עם תואר אקדמי בסטטיסטיקה, וזאת מהסיבה הפשוטה שאיננו מסוגלים לפחד בצורה פרופורציונאלית, לכן המעשים שאנחנו עושים באופן קבוע נתפסים אצלנו כלא מסוכנים, ואילו מעשים נדירים שיש בהם אחוז קטן של סכנה לוקחים על עצמנו את מלוא כובד הפחדים שלנו.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר