באוירת ה'בזאר הטורקי', הנושבת ברוח נדיבה בממשלתנו. עימה הולכים ונמכרים בזה אחר זה כל ערכי היהדות שעוד נותרו כאן לפליטה. מה שיותר מהר, ובזיל הזול. הועלתה לאחרונה הצעת חוק לביטול המועצות הדתיות. הפעם מצידם של ח"כ רוברט אילטוב וח"כ דוד רותם מהליכוד ביתנו. האמת, עד עתה לא נשמע קולם של אלו בצרמוניה הגדולה, וקצת חרדתי לשלומם. אבן כבידה נגולה מעל ליבי כשהבנתי שהם חיים, וגם בועטים. החוק אמנם כבר עלה כמה פעמים בורסיות שונות ומשונות, אך הפעם כל בר דעת חש שמדובר ברגע האמת, ואף הרוב ב"ועדת השרים" מובטח לכאורה. רק מכירת חיסול אמרנו? בעל הבית השתגע.
הצעת החוק מבקשת לבטל כליל את המועצות הדתיות, ומעתה ואילך יספקו הרשויות המקומיות את שירותי הדת. רשמי הנישואין יועברו לידיים העירוניות, ואף שירותי הקבורה יסופקו באמצעות חברות שיוקמו על ידן, [כמיטב ההצלחה המפוארת שנחלו תאגידי המים העירוניים. רא"ז]. הצעת החוק תקבע שכל נכסי המועצות הדתיות יעברו לידי העיריות, שגם תקבענה את גורלם של עובדי המועצה והגימלאים.
למען הגילוי הנאות אקדים, כי לא לי או לאי מי ממשפחתי שום קשר למועצה דתית כזו או אחרת. חשוב ביותר להבהיר שגם אינני מדבר בשם מפלגה פלונית או אלמונית, והגילוי הנאות הנ"ל יצויין בהקשר זה ביתר שאת. עם זאת, במסגרת תפקידי הרבני (שכאמור איננו 'מטעם'), יוצא ובא אני במועצות הדתיות השונות, בעיקר במחלקות הנישואין והמקוואות. וגם מכיר אני מקרוב את המשתמשים העיקריים בשירותיהן, קרי: הציבור הישראלי. ומאז עלה רעיון עועים זה במתכונתו הנוכחית, איני מוצא מרגוע לנפשי. סגירה של המועצות הדתיות, הינה מכת מחץ אדירה לכל שירותי הדת בישראל. שיהיה ברור: גזירה זו לא נועדה לשום מטרת התיעלות שהיא, מלבד השלמת ה"פתרון הסופי" ברוח האחים לפיד את בנט ושות'. וגם אם בינתיים הרב אלי בן דהן מהבית היהודי, הטיל ווטו שתקע את ההצעה, יודעי דבר טוענים בלהט שנוסחת פשרה בוא תבוא במהרה, והחוק הנורא מכל עשוי לעבור בהינף יד.
החכי"ם החרדים, עסוקים במסירות בנסיונות להדוף או למתק חוקים דרקוניים אחרים, קשים ומרים לא פחות, אך לא שמים אל ליבם לגזירה זו, שלה השלכות רוחב עוצמתיות על כל חיי הדת בארץ. מי מתוך מחשבה קצרת רואי שהחרדים, להם מערכות משלהם, בכל מקרה לא ינזקו. ומי מתוך אשלייה שעל גזירה כזו אפילו הבית היהודי ילחם. אז זהו, כלמודי נסיון, נוכחנו כיצד אימצו אנשי הבית היהודי כמה פעמים בהצטיינות גישת "תמות נפשי עם פלישתים". כל זאת כמובן למעט אם יהינו לשלוח יד בארץ ישראל השלימה חלילה וחס היל"ת. האמת... גם זה כבר לא כל כך בטוח.
הויכוח כאן הוא לא פרסונאלי: מי, ומטעם איזו מפלגה, יאייש את המועצות הדתיות. לו ביקשה המפד"ל בגלגולה הנוכחי להחזיר לעצמה את העטרה שאבדה מידיה, עוד יכולנו להשלים עם כך איכשהו. אחרי הכל, הם היו ה'בנאים' שהקימו את מערכי המועצות הדתיות והרכביהן, וגם איישו אותן שנים רבות בחברים מהצד הנכון: משופמים וסרוגי כיפה. (אז הרי לא היתה קיימת מילת הגנאי: ג'ובים). כיון שראו לחרדתם במשך השנים כיצד "שורך טבוח לעיניך", וכל המשרות והכיבודים נפלו לידיים חרדיות, החלה בוקעת מפיהם צעקת גוועלד אדירה. חלקם פתאום מחו בגלגול עיניים, על הג'ובים שהם יצרו במו ידיהם, וחלקם האחר ביקשו בשיא הפשטות לקבל שליטה. אך המצב כיום כל כך חמור, שהשאלה כבר איננה: מי בראש, אלא האם הצרכים הדתיים הם בכלל נושא חשוב בכדי שתישמר האוטונומייה שלהם. אם תשאלו את אילטוב ורותם וגרוריהם, התשובה היא: בהחלט לא! משום כך יש מספיק הגיון 'לתקוע' את כל הטיפול בנושאים מיותרים אלו בין מחלקת שפ"ע למחלקת התברואה בעיריות.
תשאלו: חסרות לנו צרות, וכי חסרות גזירות קשות יותר לעסוק בהן? ובכלל, מה זה נוגע לציבור שלנו? קמו לנו בדצי"ם טובים שמעניקים כשרות ורישום נישואין, יש לנו מקוואות משלנו, אנחנו ברוך השם מסודרים. אבל זו בדיוק הבעיה: להכריז קבל עם ועדה שלום עלי נפשי, וענייני הדת של אחינו בית ישראל אינם מענייננו, זו סתירה מובנית לכלל הבסיסי: 'ישראל ערבים זה לזה'! חובתנו הגדולה לא מסתכמת בדאגה ליבנה וחכמיה, אלא לכל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם. ואם נכון לעד היום, הספק המרכזי לשירותי דת דוגמת: כשרות, נישואין ומקוואות, הם המועצות הדתיות, הרי שאם אנו לא נילחם עבורם- לא נצפה שאחינו החילונים (שחלקם מוסת גם כך), יעשו זאת במקומנו!
צריכים לזכור שלמרות ההסתה הנוראית, כל הסקרים מוכיחים שרוב הישראלים החילונים חפצים להינשא דווקא דרך הרבנות, חפצים לצרוך ואף למכור בחנויותיהם דווקא כשר, חלק גדול ומכובד מהם ומהן נזקק לשירותי המקוואות ובתי הכנסת, ואת כל המערכות הללו מתפעלת ומתחזקת המועצה הדתית בכל אתר ואתר. ולכן עם כל הכבוד לערים החרדיות שתושביהן מסתדרים לבד. (וגם זה לא מדוייק, היות וגם בערים 'שלנו' דוגמת ירושלים, ביתר, בית שמש, ובני ברק תחומים חשובים שהמועצות הדתיות חולשות עליהם, או על כל פנים שותפות לקיומם ותיפעולם). אך אם מעתה ואילך יופקרו צרכי הדת בידי אנשים חסרי אחריות ואיכפתיות בסיסית, מה יעשו אחינו היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות?!
ואף אם אין ידינו תקיפה ליזום חוקים לשמר את צביונה היהודי של המדינה (כי עובדה היא שכבר עשרות שנים לא נחקק כאן אפילו חוק דתי אחד!), האם נשב שאננים מול הנסיונות לקעקע את הקיים, האם נחשה בראותנו כבלע את הקודש, כשמבקשים לשלוח יד במקומות הללו, שמאפשרים לכל יהודי ויהודיה באשר הם להתחבר לדרך אבותיו בצמתים המשמעותיים ביותר של חייו.
ואם כי איני יכול להלין על אנשי יש עתיד והליכוד ביתנו, ואפילו לא על אנשי הבית היהודי, שכבר מזמן הפסקנו להיות מופתעים מהתנהגותם ההרסנית. התלונה שלי מכוונת בעיקרה לאנשים מתוך המחנה, שנרתמים להיות גלגל חמישי בעגלת ההרס הדוהרת במורד החלקלק. אישי ציבור חרדיים, וגם עיתונאים ופרשנים מטעם עצמם, מחוים דעות חסרות אחריות בשאלה אם המועצות הדתיות נחוצות בכלל או לא? הגדיל לעשות אחד הפרשנים שכתב בעבר בראייתו הצרה והשבלולית: החרדים הרי לא צריכים את הרבנות, והחילונים "מסתדרים" בעוה"ר גם בלי הרבנות, המסקנה: אין צורך ברבנות! הגיעו הדברים עד לידי גיחוך, כשנשמעו בשבוע העבר דברים צדקניים וחסודים בגנותם של הג'ובים במועצות הדתיות, מפי מי שייצג בעבר אוליגרך יהודי - רוסי ידוע...
הכל זוכרים את סגירתו של משרד הדתות בתקופת ממשלת שרון לפיד, הם אמנם היו המבצעים של ההריסה בפועל, אך בין אדריכלי הצעד הזה, ניתן למנות גם את אחד מחה"כ החרדים, שטען בעבר תחת כל עץ רענן, בלהט אפייני, שמוטב לסגור את המשרד ה"מיותר" הזה. הנימוק שלו היה ענייני לגמרי: עדיף לא להציב את צרכי הדת בפרונט, ולהותירם כבני ערובה למשא ומתן פוליטי. מוטב שיהיו מחלקות משרד הדתות נחלתם של כמה משרדים, וכל משרד יתן את חלקו בלי רעש ובלי צלצולים. הוא גם מילמל משהו על ג'ובים שהפריעו לתקינות העניינית מבחינתו. אך מי שראה אותו נלחם בעוז שגם אנשיו יאיישו עמדות במועצות הדתיות לא כל כך הבין אותו בענין הזה. צווחותיו העניקו בזמנו 'רוח גבית' חרדית לסגירת משרד הדתות.
זה לעומת זה, זכורני כמה מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל זעק חמס טרם הבחירות ההם על הסכנה שאורבת למשרד הדתות, הוא דיבר בחלחלה על היום שאחרי הסגירה, ועל ההרס שיבוא בעקבותיה. ולא הכל ירדו לסוף דעתו. אך לא ארכו הימים, וכרגיל התברר עד כמה עיניו הבדולח ראו למרחוק. מי שחשב בנאיביות שתבוא עדנה לצרכי הדת, קלט לפתע שיצאנו קרחים מכאן ומכאן, מחלקות המשרד חולקו למשרדים ותתי משרדים. והתוצאה: במקום יעילות- הרס מוחלט, כאוס גמור! המועצות הדתיות חולקו לכל דכפין ובתנאי ש'דכפין' זה חבר מרכז ליכוד היה, ושמו נרשם לברכה והצלחה בפנקסו של עמרי שרון. ומי שנפל בין הכסאות היו, כרגיל, הציבור ושירותי הדת. מערכת הכשרות בערים השונות עברה לידיים שלא היו אחראיות דיין, מצב המקוואות והבלניות היה בכי רע. וקחו בחשבון, אחיי האברכים, שהסיבה שאתם כה סובלים מהביקורות הקנטרניות והבלתי ענייניות של פקחי ה"דתות", למרות שכבר מזמן מזמן מדובר דווקא בפקחי משרד ה"חינוך", לשם הועבר האגף. זוהי עוד תוצאה מאותם ימי החלוקה הרעה ההיא.
בינתיים המשרד אמנם קם בשנית, אך עד היום לא שוקם מהריסותיו. וסביר להניח שאותו פוליטיקאי מתחרט על אמירותיו.
היה גם ח"כ חרדי אחר, פוליטיקאי משופשף לא פחות מקודמו, שבתקופה מסויימת מאוד, הציע לכולנו לאמץ את המודל האמריקאי, לאמור: חסל סדר מפלגות חרדיות סקטוריאליות, יש להתאחד ולהפוך חלק אינטגראלי ממפלגת שלטון גדולה. הם, החילונים- טען מתוך ראציונל מובהק- יצטרכו משיקולים אלקטורליים להילחם על האינטרסים שלנו. הוא דיבר על זה כה ברצינות, שאפילו ציניקן כמוני כמעט השתכנע. אלא מאי?! כיום, אין לי ספק שהוא לא מעז להעלות את הרעיון הזה על דל שפתיו. לא רק בגלל הכלל הידוע שטבע שרון: 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'. אלא בעיקר משום שהתברר פעם אחר פעם שביחס אל החרדים לא עובדים שום כללי הגיון כלשהם. ובעברית פשוטה: אם לא נדאג לעצמנו- איש לא ידאג לנו!
והנה בסיבוב הנוכחי, בשאלת המועצות הדתיות, דומה שעדיין משום מה איש לא למד לקח. משיקולים צרים ומקטנות המוחין, קמים אנשים מאיתנו ומהנהנים בראשם מול יוזמות הרס שכאלו, מבלי לחשוב על התוצאות ועל אלו שישלמו את המחיר.
ושלא תבינו לא נכון, אני בהחלט בעד התייעלות, ובעד ביצוע מתיחת פנים ושידרוג השירות במועצות. מצידי שיפטרו לאלתר כל מי שמיותר, ושיעמידו לדין משמעתי עובד מועצה שלא נהג כשורה. אני גם יודע שבמועצות דתיות רבות חלו בפרט בקדנצייה הקודמת שינויים מפליגים לטובה ולברכה, לשביעות רצון הציבור. אך הגישה הזו שקודם נחריב את הקיים עד היסוד, ואחר כך נבנה, אם בכלל, היא הרת אסון. חז"ל לימדונו, וכך נפסק בשו"ע: "לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי", ושם במי מדובר?! בירא שמים בתכלית שמעוניין באמת ובתמים לבנות בי כנישתא אחריתי. מה נאמר ומה נדבר במקרה שלנו, כשהסותרים לא מבינים מהי בי כנישתא, ומי צריך בכלל בי כנישתא אחריתי, הרי אחריות עצומה מוטלת עלינו לעמוד על המשמר בכל עוז ותעצומות, לבל יסתרו את ה'בי כנישתא' הקיימת, בדמות המועצה הדתית שבכל עיר ועיר.
ובואו נדבר על האלטרנטיבה המוצעת, לפיה העיריות הן שיופקדו על הטיפול בתחום הרגיש הזה. העירייה, כידוע, מחזיקה מנגנונים רבים ומורכבים, שירותי הדת יהפכו אוטומאטית לסרח העודף במרבית העיריות. מעתה, וכי לא ברור לכל בר דעת שבשאלה של סדרי עדיפויות בין תקציב לחינוך גופני לבין סיוע, להבדיל, לבית כנסת, בין תקציב לאירוע תרבות חילוני לבין להבדיל מימון יום שכולו תורה, יהיו תמיד הללו האחרונים ברשימה?! שלא לדבר על עיריות הנתונות בקשיים, וישנן כאלו למכביר, האם יש ספק למי שמוח בקדקדו שצרכי הדת העירוניים הם שיהיו קרבים לצערינו על מזבח הצרכים החילונים ה'חשובים'?!
ואם המטרה היא חיסכון, הרי ממה נפשך: אם העיריות יקבלו את אותם תקציבים לצרכי הדת, ועל אחת כמה וכמה אם בתור עובדי עירייה ישתכרו עובדי המועצות הדתיות יותר מאשר היום, כפי שעידכן אחד הנוגעים בדבר, אז היכן בדיוק החיסכון?! ואם יפטרו עובדים חיוניים, מי ישלם את מחיר השירות הגרוע?! הציבור כמובן.
ואם חפצי התיעלות אנחנו, מדוע שלא נצמצם את המנגנון המנופח של העיריות עצמן, כל מי שנזקק לעקור עץ, יודע שנדרשים למטרה נעלה זו חתימות מכמה אנשים בעירייה, שתפקידם המאומץ מתחיל ונגמר בשירבוט שמם המהולל על טפסים שונים ומשונים, ששרשם נטוע עוד מימי הפחה הטורקי יר"ה. ומה עם השירות הציבורי בכלל, שלפי כל דוחו"ת המבקרים לדורותיהם, נגוע במנגנונים מנופחים, משרות תפורות לפי מידה, ושכר מופרז שניתן על בלי לעשות כלום. ושמא יש לדלל, ובהקדם, גם את כמות המחוקקים המופרזת. מי קבע שצריכים גם את חה"כ רותם וגם את אילטוב, וכי חה"כ אלעזר שטרן או עליזה לביא מציקים בפחות יעילות לשומרי הדת?!
ולענין המהותי: כמה געש הרחוב החרדי לאחרונה על אישור 'חוק צוהר', שקבע כי כל רב יהיה רשאי לרשום כל זוג לנישואין, גם אם אינם נמנים על בני עירו וקהילתו, העיתונים החרדים יצאו חוצץ במאמרים חוצבי להבות. וכעת?! שקט מוחלט, מדוע?! האם צריך מעוף בלתי מוגבל כדי להבין שהגזירה הנוכחית קשה הרבה יותר מהחוק הנ"ל. זה לפחות מגביל את הסמכות לרישום אך ורק בידי רבנים מכהנים. ואילו הצעת החוק הנוכחית עשוייה להעניק סמכות בידי ראשי העיריות לקבוע בעצמם מי יהיה רושם נישואין, ומי יהיה מפקח הכשרות. לא נתפלא אם יבחרו לצורך כך 'רבנים מה יפיתניקי'ם', וגם לא ירחק היום ויאפשרו לחילוני להיות רושם נישואין או משגיח כשרות. כדי לסבר את העין והלב נזכיר, הרשם נישואין הינו הסלקטור הראשוני והקובע בד"כ, למי מותר להינשא, ועם מי, ועד שאלות קריטיות הקשורות להיתר לבוא בקהל ה' על פי ההלכה. ולמי שטרם תפס כמה לא מדובר בחשש רחוק נציין כי ממש בימים האחרונים, הלינה מפלגת מרצ במועצת העיר ירושלים, על שנמנעה מהם הזכות למנות איש משלהם (או אשה, מן הסתם), למועצה הדתית בירושלים, נו, מה דעתכם?! זה מינוי יעיל ונכון בהרבה מאשר שסני"ק חרדי עם זקן מסודר?! לא?!
רגע, רגע, הפוליטיזציה מפריעה לכם, הא?! וכי העיריות אינן בעלי זיקה פוליטית מובהקת, הן אינן מקומות עבודה וסידורי ג'ובים. ומי שמשלה את עצמו שאם יהיה כוח פוליטי במועצות המקומיות, ממילא יהיה ראש העיר מחוייב לבוחריו החרדיים והכל יסתדר. פשוט טועה ומטעה. ראשית, אז מה עשינו, חזרנו שוב לענין הפוליטי. שנית ועיקרית, מה יעשו ישובים בהם אין מפלגות חרדיות או דתיות, או שכמות צרכני הדת אינה נגזרת הכרחית מכמות המצביעים למפלגות החרדיות והדתיות. וכי במצביעי הליכוד, העבודה, ואפילו בקרב תומכי יש עתיד, אין צרכנים של שירותי דת?! כך שזו חלוקה לא צודקת בעליל. יתירה מזו, אם נתלה את התמיכה בצרכי הדת בחסדיו של ראש עיר כזה או אחר, נוכל עד מהרה לראות בתחום שירותי הדת, העדפת מקורבים, וסיוע לצרכי הדת של תומכים פוטנצייאלים, עד כדי מימון בית כנסת של ציבור זה על חשבון אחר, כמו שגם כעת קורה לבושתנו במקומות מסויימים. היש פוליטיזציה גרועה יותר מזו?!
וכי סוד הוא שרוב המערכות במדינה במצב ריקבון מתקדם. מערכות המשפט המפוארות בנויות לתלפיות בשיטת: חבר מביא חבר. וכל השאר. דווקא כאן מבקשים אנו להיות יותר אפיפיור מאפיפיור?! יאמרו: אבל מצופה ממערכות כאלו שתהיינה מוסריות. אז למען מטרה זו נוותר על הכל?! יש טעם להשליך את התינוק עם מימי האמבט רק כדי שניראה מוסריים בעיני אנשים שאצל חלקם כל הענין היהודי אינו מוסרי, ועצם ההזדקקות לרבנות לצנינים בעיניהם.
ואם רוח מוסריות אפפה אותנו: מישהו חשב על העובדים והעובדות שעושים עבודת קודש, האם זה מוסרי להשליך אותם כדומן על פני השדה. קחו לדוגמא את הבלניות: כמי שזיכני ה' לעמוד בראש בית הוראה יחודי הנותן מענה גם לציבור הכללי, ולבלניות רבות העובדות בערים וישובים שונים, נחשף אני בצורה בלתי אמצעית למסירות נפש שאין לתארה במילים, עבודה סיזיפית, הגעה בשעות לא שעות, על חשבון הבית והמשפחה, לרבות שבתות וחגים וגם... באישון לילה, אם יש צורך להסיר מכשול מדרך עמי, וד"ל. והכל במשכורת דחק איומה ומבישה. נו, זו תורה וזו שכרה?! לא דיין שכבר כיום, תחת משרד הדתות, הינן נתונות למשיסה, עם הצעת החוק הקנטרנית של ח"כ עליזה לביא נגדן. שלמרבה הצער די מגובה, גם אם למראית עין, ע"י משרד הדתות הנוכחי. כפי שהשתמע מרוח דבריו של המנכ"ל אלחנן גלט בישיבה בועדת הכנסת שנועדה להצר את צעדיהן, ולאסור עליהן לנהוג כהלכה. (הגם שיש גם טענות נכונות נגד בלניות מסויימות מאוד שעושות שבת לעצמן ואינן נועצות במורי הוראה). וכשיהיו הללו נתונות תחת העיריות, מי יוכל להבטיח את המשך פעילותן התקינה. בכלל, כבר קבעו כמה "פוסקות" בועדה האמורה, בידענות שהן בכלל מיותרות... ומעתה, בלי ניהול אחראי של מבינות דבר בתחום זה, שנשמת האומה תלוייה בו. פוגעים אנו ביסודי הדת, ביסוד טהרת עם ישראל.
ומה עם הכרסום המובנה במעמדה של הרבנות הראשית בכלל, עם ההתמודדות מול אירגון רבני צוהר שטרם סיים את מסע הדה לגיטימצייה לרבנות הראשית. ובואו לא נטפח לעצמנו על השכם בעובדה שב"ה נבחרו רבנים חרדיים וראויים, יפה לנו. אך צוהר לא קיפלו את דגליהם, הם ממשיכים לאתגר את הרבנים הראשיים, הם לא חדלים מלעקוב אחריהם בזכוכית מגדלת כבריסקע'ר מול לולב בערב סוכות, ולחפש היכן לנגח. ולא היו ימים טובים מאלה לאירגון צוהר, הנעזרים יפה בממשלה ובכנסת הנוכחית, כמו גם באירגונים ניאו ליבראליים ואף רפורמים מובהקים, והא כיצד אנשים מקרב מחננו עוד יסייעו להם להגשים את האג'נדה שלהם?!
טען מי שטען שכעת המצב הוא שיש כביכול שני ראשים: הרב וראש המועצה הדתית, והם לא תמיד רואים עין בעין את אותם הדברים. ראשית כל, למיטב הכרתי טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות השוררת ברוב ככל המועצות. לא מדובר בשני מלכים בכתר אחד, הרב קובע מדיניות הלכתית, והמועצה הדתית היא זו שמבצעת אותו מהבחינה הפרקטית. וכי מצפים שהרב יהפוך מעתה למנהל ואחראי לוגיסטי. אך גם אם נלך לפי ההגיון הזה: שוו בנפשכם שעד היום התמודד הרב מול אדם שומר תורה ומצוות כמוהו. ומעתה ייאלץ להתבזות ולהתדפק על פתחי ראש עירייה חילוני, שלא תמיד מבין את הצרכים, ושיש לו סולם ערכים שונה לחלוטין משלו. ואם דואגים אתם לכבודם של רבני הערים אפשר להבין מהיכן החוצפה להחליט עבורם ומעל ראשיהם מה טוב ומה לא. מישהו מהמחוקקים הללו חשב להתיעץ עימם, או עם הרבנים הראשיים לישראל, טרם פצה את פיו בנושא.
ומה שיש טוענים שהמועצות הדתיות גורמות להשנאת הדת, מקור טענות אלו מפיהם של שונאי הדת מקדמת דנא יצאו. הללו חפצים בהפקרות ואנרכייה מוחלטת. וגם אם יש טענות, ויש בהחלט, כמו על כל מנגנון שהוא, עלינו לשפר, חובתנו לייעל, ולא לסגור על מנעול ובריח. צריכים לזכור שבמועצות הדתיות יושבים לא רק רבנים, ישנם גם פקידים, חלקם אפורים, הם לא מייצגי העולם הרבני. ומי שקיבל גערה או יחס לא מכובד מאחד מעובדי המועצה בשל ענין פרוצדוראלי, זה עדיין לא מלמד על הרבנות כולה...ודי בזה למבין! והאם יש מי שסבור שאם יופרטו שירותי הנישואין יהיה לחילונים כבר יותר קל? הם 'יתחברו' יותר לפקידי העירייה?!
מן הנסיון, למרבית החילונים אין פחד לגשת לרבנות! אדרבה בשלהי כהונת השר מרגי פורסם מחקר סטטיסטי שסותר לגמרי את ההפחדה מפני נישואי קפריסין. התברר, כאמור לעיל, שמרבית אזרחי המדינה חפצים להינשא כהלכה. וכל עוד המדינה יהודית בהגדרתה, עלינו לשמר את החוקים הללו מכל משמר. גם האנלוגייה שמנסים לערוך בין נישואין לברית המילה, לפיה רק בגלל שאין חוק למול החילונים מלים את בניהם בשמחה. ואם היו כופים בחוק ברית מילה החילונים לא היו מלים, אינה רלוונטית, ואין בה קרטוב של אמת. ראשית, זו קביעה נושנה ואמיתית של חז"ל לגבי ברית המילה, שכל מצווה שקיימוה בשמחה עדיין מקיימים אותה בשמחה. מלבד זאת: גם החילוני הרחוק ביותר לא יוותר על המילה, ולו מסיבות חברתיות ופסיכולוגיות. מה שלצערינו לא קורה בשטח הנישואין כדמו"י. ואם כבר, יש לי חדשות לא טובות גם בנושא המילה: גם בנושא זה קמו עוררין, רק לאחרונה צידד בית המשפט בעמדתה של אשה שאינה מעוניינת למול את בנה מטעמי "רחמנות". יש גם אירגונים למיניהם שנלחמים לאשר רופאים מוהלים, חלקם אינם מלים כהלכה. ויש שלגמרי טוענים שמדובר במעשה לא 'הומאני'.
נסיים בסיפור מאלף על הקמת ישיבת וולאז'ין, שיש שמכנים אותה: אם הישיבות. (ולמען הדיוק ההסטורי, היא היתה דווקא האב, אב טיפוס ומודל לישיבות בנות זמנינו. אך קדמו לה ישיבות בכל הדורות. כאן המקום להזכיר למי שמנסה להשכיח: מאז ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, גם בארצות המזרח: טורקיה, בבל, מרוקו, תוניס, ועוד. היו בהן ישיבות מעוטרות בלמדנים מופלגים, כפי שעולה מספריהם הגאוניים, ומעדות רבותינו החיד"א, החקרי לב, הגר"ח פלאג'י, (לא רק בעל הסגולה של "קופת העיר", אלא גאון הגאונים, שחיבר ס"ח ספרים בכל מקצועות התורה), הזבחי צדק ועוד.
מאז הגה הגר"ח במוחו הטהור את רעיון הקמת הישיבה, עדיין נמנע מלהקימה בפועל, מחשש ליוהרא. אך מי שגרם לו להזדרז ולהגשים את הרעיון, היה דווקא בלן בית המרחץ. ערב שבת אחד, כשנכנס הגר"ח לבית המרחץ, בא לסייע לו הבלן לחלוץ את מגפיו. הבלן לא היה זהיר והכאיב לגר"ח, ומשזה העיר לו בעדינות, שיחלוץ בדרך אחרת. הביע הלה תרעומת קולנית: 'אותי אתה תלמד כיצד חולצים מגפיים?! וכי יש מומחה כמוני בעולם במלאכה זו?!' מעשה זה שיכנע את הגר"ח לפתוח ישיבה, באומרו: הגאווה היא מצודה פרושה לרגלי כל אדם, מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים. מוטב איפוא שיהיה הנסיון בגדלות בתורה ובהעמדת תלמידים, ולא במומחיות בחליצת מגפיים.
ובאותה רוח אומר אני: כולנו מיחלים לימים בהם לא תהיה פוליטיזציה כלל בכל הקשור לדת, כרגע, מה לעשות, טרם תוקן העולם במלכות שדי, ג'ובים היו, ישנם, ויהיו בכל מקום, וענייני הדת נתונים בעל כרחנו שלא בטובתנו בכבלי הפוליטיקה. וכי לא רצוי שעל כל פנים בינתיים יהיו הללו נתונים בידיים אחראיות, בידי מי שיש לו רגש לנושא?
אמנם כותב המאמר 'דעת בעלי בתים היפך דעת תורה', שמכותלי מאמרו ניכר שפחמי הוא, כבר נטל לעצמו את ההגמוניה הבלעדית על דעת התורה. למרות זאת אני תקוה שעדיין הותיר לי לפליטה ברוב טובו מעט לחלוחית של דעת תורה, כדי להזהיר ולהזכיר ששומה עלינו לעמוד ולהגן בכל הכוח על המועצות הדתיות. גם אם נדמה למאן דהוא שלא בנפשנו הדבר, הוא בנפשם של אחינו בשרנו, שאנו ערבים בעדם.
אל נא אחיי תרעו! חידלו לכם מהענקת רוח גבית למהרסי הדת, שאין מטרותיהם זהות למטרותיכם, נעלות ככל שתהיינה. כדי שחלילה לא נקבל שוב תזכורת מהדהדת לדברי הגאון מוולאז'ין שאמר: יצר הרע מסוגל להשתמש דווקא בחיילים 'משלנו' על מנת להשיג את מטרותיו הנלוזות.