לפני כ-15 שנה בעת שירותי בצה"ל , כרב צבאי, בבית הספר לקצינים - בה"ד 1 במצפה רמון, הייתי פקודו של מי שהיה אז מפקד הבה"ד - אלעזר שטרן, לימים האלוף שטרן / חה"כ שטרן.
שטרן כחובש כיפה, גרם לי לא מעט להזיע בתפקידי, כמו שלא גרמו לי אחרים שלא חבשו כיפות לראשיהם. גם לשבחו ייאמר, שהוא ביקש שנלמד כל בוקר דף גמרא, שעה קלה שבה הוא ביקש שלא יפריעו לו.
שטרן גילה הבנה וידע בלימוד גמרא.
אחת הסוגיות שעסקתי בהם בתפקידי, ושהיו יותר מדוברות בזמנו בבסיס, היא סוגיות המד"ס, מד"ס למי שלא יודע, פירושו - מדריך ספורט, כאשר הלכה למעשה זוהי שעת ספורט, שכל 'צוער' בבה"ד 1 מחויב לה.
כך בכל בוקר בשעה 5:00 קמו הצוערים, ומיהרו ללבוש בגדי ספורט, ולפתוח את היום בריצה ב'שכיבות סמיכה'. כרב הבסיס, הרי שאת הצוערים הדתיים, פטרתי בשלב זה משעת המד"ס, כדי שבשעה זו של בוקר ובתחילתו של יום, ימהרו לפתוח את היום, בתפילה והודאה לפני בורא עולם, כפי שמורה לנו ההלכה.
רק לאחר התפילה הרשמית בבית הכנסת של היחידה, אם וכאשר נשאר הזמן, ניתן היה לצוערים הדתיים - להתפנות לשעת הספורט והכושר הגופני.
מפקד הבה"ד - אל"מ אלעזר שטרן, מאד לא אהב את ההסדר הנ"ל, אך לנוכח התעקשותי, לא נותרה בידו ברירה, והחלטתי בעניין נותרה בעיינה.
שטרן כמו שטרן, הוא לא אחד שמוותר בקלות על רצונותיו, ואם תרצו על עקרונותיו.
כך שיום התשלום הגיע ובגדול, כל זאת על התעקשותי ועל עמידה איתנה על עקרונות ההלכה ושמירתם לטובת החיילים בבית הספר לקצינים של צה"ל. והתשלום שלא איחר לבוא, הגיע בדיון מטה שהתקיים, בפורום מג"דים, בהשתתפותי, ובראשותו של שטרן, כאשר העלה זה האחרון, שאלה הלכתית - תמימה למדי, השאלה הופנתה לדיון בפורום המכובד - כאילו ביקש מהקצינים שחלקם או רובם, הכיר את התורה בעיקר מהדגלים שנושאים הילדים בשמחת תורה - לא יותר ואולי גם לא פחות.
השאלה התמימה נלקחה מספר בשם 'כחיצים ביד גיבור' - והלא הוא הגיבור כותב הספר, לא פחות מאשר הרב אביחי רונצקי, ראש ישיבה 'קדם צבאית' - לימים הרבצ"ר, חיצו של הספר כוון על ידי שטרן, הישר אל תוך ליבי, שהוא לב העשייה היהודית בבית הספר לקצינים של צה"ל.
וכך שאל שטרן את הנוכחים, במקרה שצה"ל מקיים תרגיל, שמתחיל בשעה 1 בלילה, ואמור להסתיים למחרת בשעה 1 בצהריים. כיצד ינהג חייל, לגבי תפילת שחרית, האם ישבור את התרגיל ויתפלל, או שידלג על תפילת שחרית.
שאלת המשך מתבקשת: האם החייל שוויתר על תפילת שחרית, רשאי להשלים את החסר - דהיינו את תפילת השחרית, על ידי כך שיתפלל פעמיים מנחה, כדין מי שהיה אנוס או שוגג, או שמא איננו יכול להשלים את תפילת שחרית, כי בזדון הוא החסיר את תפילתו - תפילת השחר.
שטרן, הקריא את פסיקתו של מיודעינו הרב אביחי רונצקי, וכך פסק: אל לו לחייל להפסיק את התרגיל לטובת תפילת שחרית, וממילא רשאי הוא ואף חייב להשלים את תפילת שחרית במנחה – על ידי כך שיתפלל פעמיים מנחה.
רונצקי נימק את פסיקתו החדשנית והמקורית, בכך שהשווה את המצב של החייל בתרגיל, לאלה של שלוחי מצווה שהיו מקדשים את החודש בזמן המקדש, שהיו פטורים מכל מצווה אחרת.
כי הלא קיום דרישות הצבא ופקודותיו, קודמות לכל דבר אחר, ולא כאילו, אלא ממש - זאת על פי הבנתו הלקויה בעייני, כאילו ניתנו מפי הגבורה ממש...
עייני כולם היו נשואית אלי, אני רב סרן צעיר, מול שטרן החזק - הנושא דרגות אלוף משנה, חובש כיפה, וידען מאין כמוהו, אמור להתמודד בלי הכנה מראש לשאלה, בשאלה עקרונית, שעשויה להיות ברת משקל והשפעה להמשך חיי החייל הדתי בבה"ד 1 - ואולי אף בצה"ל כולו.
הבנתי מיד, שעל סוג של שאלות שכאלה, לא נדרשת תשובה הלכתית מנומקת, שרובם של היושבים כלל לא יבינוה, אלא דרושה תשובה המתאימה יותר לקטגוריה של - 'דע מה תשיב'.
לפני שפחתי את פי, נשאתי תפילה חרישית לבורא עולם, ובקשתי והתחננתי בפניו, שייתן בי את המילים הנכונות, כדי שהתשובה שתצא, תקדש שם שמים, ולא חלילה להפך.
וזו התשובה שיצאה בזכות התפילה: השאלה במקרה דנן, כלל לא מתחילה, ואינני מבקש לעסוק בעניין ההלכתי האם הרב רונצקי צודק בפסיקתו, והאם יש לפסיקתו ערך ומשקל סגולי לחיילי צה"ל, כאשר אז, הוא לא היה חלק מסגל הרבנות הצבאית ומפוסקיה, כאלה שפסיקותיהם נשענו אך ורק על פסקי ההלכה של גדולי ישראל.
לכן אני מבקש להסיט את השאלה ולו למספר שניות למחוזות אחרים לגמרי. והנה, האם תרגיל שמתחיל בשעה 1 בלילה ומסתיים למחרת בשעה 1 בצהרים, יכול להתקיים בוויתור על ארוחת בוקר לחייל, ועל שעות השינה שלו - כאלה שהמפקדים חייבים להקפיד על קיומם?
התשובה היא ברורה, אין זכות למפקד לקבוע תרגיל, שיש בו למנוע ארוחת בוקר וכמות שעות שינה המחייבות והכתובת בפקודות מטכ"ל.
אם כן מה ההבדל, האם פקודות הצבא בנושא אוכל שונות מפקודות הצבא בנושא אחר - וכי חיילנו בעלי מומין הם חלילה, רק בטן בגופם, וכי הראש חסר מן הספר?
ולכן, גם במקרה דנן, אין זכות למפקד לקבוע תרגיל, שאין בו התייחסות והקצאת זמן, לתפילה לחייל הדתי, ליד הקצאת הזמן לארוחת בוקר ושעות שינה.
ומכאן פסקתי בקול רם, אנו המפקדים, כאשר אנו נדרשים לתכנן את זמננו ואת זמנו של החייל שלנו, חובתנו לתת את הדעת לכל צרכיו.
אך מאידך, כאשר החייל הדתי יעמוד מול השאלה והאתגר, האם הוא רוצה ויוותר על התרגיל, לטובת התפילה או להפך, זו תהיה החלטתו הבלעדית, שהוא יסמוך ויתמוך אותה מפי רבותיו, בדיוק כמו כל חייל אחר, שיחליט שהוא רוצה לוותר על ארוחת בוקר ושעות השינה שלו.
אין לנו כל זכות מוסרית ולא חוקית לדון בשאלה זו, שהיא איננה על פתחיהם של מפקדים.
שטרן היה נבוך מעט מהתשובה, אך התעשת מיד וענה לי - 'ניצחת'.
ואני ידעתי כי מי שניצח זה מישהו מלמעלה ששם את הדברים בפי.
כבר אז הבנתי עוד לפני שהכרתי את הרב רונצקי, שיש מי שמוכר את דת ישראל בנזיד עדשים, והתפילה של החייל בבוקר, איננה חשובה לו אפילו לא כעגבנייה צה"לית ירוקה שטרם הבשילה, מארוחת הבוקר.
לימים אותו שטרן, בהיותו ראש אכ"א בחר בו ברונצקי להיות הרבצ"ר - באמת מעניין למה.....
ערב הכתרתו של רונצקי לתפקיד, הפגיש בינינו שטרן, וביקש ממני שאתן לו מעט על הרבנות הצבאית - רונצקי לא הגיע מכותלי בית המדרש של הרבנות הצבאית, בתפקידו האחרון, כאיש מילואים, הוא מילא תפקיד של סמח"ט ב' בחטיבת שומרון.
תפקידו של סמח"ט ב' במילואים, הוא תפקיד שאחראי על המנהלות בחירום, אל מחסני החירום והרכב, על הציוד ושאר האפסניה.
כך קרה, שבעת אשר ישבנו בחדר סמוך ללשכתו של ראש אכ"א, סיפרתי לרונצקי, את הסיפור שלי עם שטרן בבה"ד 1, ולהפתעתי, הוא אמר לי במבוכה, 'צר לו, שרק בכך שטרן רואה את מעלותי'.
היו לי תקוות, שאולי מגיע רב שהייתה לו פליטת קולמוס, שאיננה מבטאת את אורח חייו והשקפת עולמו.
תקוות אלו נמוגו בכמה צמתים, כאשר הצומת המרכזית הייתה, בערב פסח שחל להיות בשבת.
את ליל הסדר תכנן רונצקי לעשות עם החיילים בבסיס הדרכה ליד ירוחם.
רונצקי הגיע לבסיס שליד ירוחם, בערב שבת - לפני כניסת השבת. אלא שבלילה החלה להתגלגל בעזה פעולה צבאית, בעקבות אירועים רצחניים אותם יזמו החמאס
רונצקי כרב ראשי לצה"ל, מיהר להניע את רכבו - בשבת, ולנסוע לעזה, על מנת להיות קרוב לחיילים הלוחמים ולמפקדים בחדרי הפיקוד.
בעיצומה של שבת, הוא גם חזר חזרה לבסיס בירוחם, כדי לחגוג עם החיילים את ליל הסדר - כדת וכדין. נדמה שמעשיו לא היו כדת וכדין, של התורה אותה אנו מכירים ולומדים...
אתמול בחר רונצקי להשלים את הפאזל, שמבחינתי כבר הושלם ממזמן, בכך שהכריז כי שונאי ה' ותורתו - ממפלגתו של לפיד, קרובים אליו ולהשקפותיו יותר מאלו שממתים עצמם על התורה והיראה, על שקידה בה יומם וליל - וחיים חיי עוני וסגפנות, אנחנו החרדים לדבר ה'.
החרדים יפסוק הרב רונצקי בדף הפייסבוק שלו, דואגים רק לעצמם, וכאילו אנשים של לפיד - דואגים לעם ישראל, באשר הוא.
ולזה יקרה רב, וזה האיש משמש כראש ישיבה.
אין לי ספק כי דבריו אינם מייצגים את הדעה הרווחת בקרב הציבור הדתי לאומי - דברים שראויים לכל גינוי והוקעה.