המחנאות עולה מדרגה

הברית החדשה: ליצמן ודרעי נגד גפני ואלי ישי

המחנאות בש"ס וביהדות התורה עולה מדרגה; פרקליטו האישי של ליברמן שותף להקמת פורום משפטי חרדי; התוכנית לפירוק האגף החרדי במשרד החינוך והנחלת לימודי הליב"ה נחשפת • וגם: נתונים רשמיים של צה"ל שמצדדים בעמדת החרדים הוסתרו משופטי 'בג"ץ חוק טל' • טורו של אבי בלום (חרדים)

אבי בלום | כיכר השבת |
הברית החדשה. ליצמן ודרעי מסתודדים במליאה (צילום: פלאש 90)

שניהם יחד וכל אחד לחוד, עלו לרגל ובאו למשכן נשיאי ישראל, חברי הכנסת יענק'ל ליצמן ומאיר פרוש. בבוקר יום חמישי שעבר, התייצבו השניים על מפתן בית הנשיא, רגע לפני שנשיאנו הקשיש, שימון ירום הודו, מתנתק מהבלי נתיניו המקוצצים ופוצח בחגיגות בזבזניות ליום הולדתו התשעים. שועי וזמרי עולם, וגם נשיאים לשעבר, כבר עושים את דרכם לאירוע - מוזמנים תמורת מזומנים. באמת יפה, שבשעה כה גורלית, נשיאנו הנערץ והנמרץ פינה מזמנו היקר כדי לחון את נתיניו החרדים.

מעולם לא נעשו הכנות רבות כל כך ונמסרו גרסאות סותרות כל כך בנוגע לפגישה עקרה וחסרת משמעות כל כך. שני האישים החרדים, בכלל חשבו על הרעיון לבד והגישו בקשות נפרדות לפגישות. ליצמן שלח מכתב, פרוש הגיש בקשה, רק שהייתה זו לשכת הנשיא שהציעה להם לבוא בצוותא, שניים במחיר אחד.

עד לשלב הזה, גרסת שני הצדדים תואמת למדי. מכאן ואילך הגרסאות מתפצלות בהתאם לדמויות: פרוש סיפר בישיבת הסיעה שהציע לצרף גם את גפני לפגישה. כשליצמן סירב, פרוש לא התעקש, משום מה. לדידו של ליצמן, צירופו של גפני כלל לא עמד על הפרק, לא קראו לו ולא ביטלו לו. ואילו בלשכתו של גפני מספרים, שנתקבלה פנייה ישירה מבית נשיא המדינה, אך גפני השיב שהוא עסוק בדיוני ועדת המדע. אסטרונאוט שכמותו.

עד ששואלים מדוע גפני לא בא, כדאי לשאול מדוע ליצמן ופרוש כן הגיעו? שניהם אומנם טרם זכו להגיע לגילו של פרס ולכהן כל חייהם במשרה ציבורית על חשבון משלם המיסים, אבל צעירים הם כבר לא, ותמימים הם אף פעם לא היו. אז מה, למען ה', נכנס בהם כשהחליטו לצעוד מעדנות לבית נשיא המדינה ולבקש עבורנו חנינה?

הרי זהו אותו פרס שלא נצר את לשונו והצטרף למקהלה האנטי-חרדית. מאז שנודעו תוצאות הבחירות, פרס לא מפסיק לנעוץ בנו סכינים בגב: כשנתניהו הגיע לבית הנשיא כדי לבקש ארכה להרכבת ממשלה והסביר לעיתונאים שהוא נגד החרמת החרדים, פרס ישב לצידו ושתק שתיקה רועמת. שתיקה במקורותינו, גרועה לעיתים כמעשה, אבל על פי פרסומים זרים, פרס לא הסתפק בשתיקה. כשנכנס עם נתניהו לחדר הסגור, הוא דחק בו לצרף את לפיד ולהיענות לרחשי לב הציבור.

פרס היה עקבי בהדרת החרדים ובהאדרת לפיד, גם אחרי כינון הממשלה. ברגעי השפל של שר האוצר, כשהתקשורת הלמה בו על רקע הגזירות הכלכליות, מי שמצא לנכון לגלות אמפתיה ולהביע תמיכה ביאיר האבוד, היה נשיאנו האהוב – אותו נשיא, שבלי תמיכת החרדים, גם את ימי ההולדת הקודמים, היה חוגג בחיק משפחתו ומכיסו.

פרס ניחומים

לשבחם של ליצמן ופרוש ייאמר שהם מודעים לביקורת ומוצאים לנכון להסביר את עצמם. התירוצים אומנם שונים אך התוכן זהה: דווקא בגלל התנהגות הנשיא עד הלום, חשוב היה להגיע אליו ולוודא שהסיטואציה לא תישנה. "כשהסתה נגד החרדים משתוללת, נעשה הכל כדי להוריד את מפלס השנאה ואין לנו לוקסוס להיפגש רק עם מי שאנו רוצים", אומר פרוש ואילו ליצמן מסביר שהמאמץ היה שווה: "פרס דיבר על כך שהפטור הראשוני שניתן בתקופת בן גוריון, היה בברכתו, ונתן לנו להבין שלהבא ישקול את מילותיו". אז אולי בכל זאת, יצאנו מהפגישה הזאת עם פרס ניחומים.

חנינה מנשיא המדינה. ליצמן ופרוש בפגישה עם פרס (צילום: דוברות בית הנשיא)

אלו, כאמור, הפרשנויות הרשמיות של שני האישים הנפגשים. מקורביהם ידעו לספר על מערך שיקולים משני: בסביבתו של פרוש היה מי שהזכיר כי גפני – עפ"י גרסת דרעי שאומצה בשלומי אמונים כעובדה – הציע לש"ס לעלות על כביש עוקף חוסאן ולכבוש את ביתר עילית מידי שלומי אמונים, והכל, מאחורי גבו של פרוש. בסביבתו של ליצמן, היה מי שנזכר כי למסיבת העיתונאים המשותפת של משה גפני וזהבה גלאון, אף אחד מחברי הסיעה לא הוזמן ומובן שגם לא עודכן לפני.

מי שהיטיב לאפיין את קדחת הפגישות המדבקת, היה ח"כ מנחם לייזר מוזס שהציע, ספק בציניות ספק ברצינות (אצל מוזס, אף פעם אין לדעת. החיוך הוא אותו חיוך והמנגינה אותה מנגינה), לזמן פגישת מאסף של החברים שלא זכו להיפגש בסבב הראשון: "אני לא מבין מה יש לחפש אצל ביבי ופרס. אלו פגישות מיותרות שכלום לא יוצא מהן חוץ מלרוץ ולהתבכיין", חתך מנחם לייזר את החברים, והמשיך לארגן את הפגישה האלטרנטיבית עם ראש-הממשלה.

קשים החיים באופוזיציה. אחרי שמיצו את סבבי הפגישות המתוקשרות עם ראש-הממשלה נתניהו, עם הנשיא שימון פרס ועם ראשת האופוזיציה יחימוביץ', החלו ראשי ש"ס ויהדות התורה ליחצן חצאי-פגישות בינם לבין עצמם. ישי נפגש עם גפני (אחרי שסיים פגישה עם יחימוביץ') והכותרת הודלפה עוד באמצע הפגישה. המקורבים מיהרו לספר שהפגישה עסקה בענייני הראשון לציון – העיר והתפקיד (אלי ישי בתגובה: "איני עוסק בזה". אז במה כן?).

אלי ישי של העת החדשה, נכנס לנעלי אטיאס בשתי הקדנציות הקודמות – הוא מרגיש חופשי להסתובב ולהיפגש, אך יחי ההבדל בין שתי הדמויות: אטיאס, בשעתו, עשה זאת בגיבוי המשפחה המלכותית מרחוב הקבלן, אלי ישי פועל בבדידות מזהירה. ממש, כוכב בעלטה. עם או בלי הבדלים, ישי מצליח להטריף את המערכות. עובדה: תכף ומיד יצאה הודעה על מפגש אלטרנטיבי בין דרעי לליצמן, שלפי הפרסום, "דנו בבחירות לרשויות".

בסביבת שר החינוך מדברים על פירוק האגף המוכר שאינו רשמי וביזור סמכויותיו בין המחוזות. בינתיים, יצאה השבוע הודעה חד משמעית לכל עובדי האגף: אין לדבר עם עיתונאים. אכן, נמצאו האשמים. אגב, גם אלי ישי הפנה השבוע אצבע מאשימה, כשנזכר שהיה הראשון שהתריע, כשדרש שינויים מבניים בהנהלת הרשת כבר לפני שנתיים-שלוש

למען האמת, המפגש המדובר לא היה אלא שיחת מסדרון בת דקה, אבל הרי לא יעלה על הדעת שהזירה התקשורתית תופקר לפגישה של הצמד גפני-ישי. ככה זה בפוליטיקה החרדית החדשה המתייבשת באופוזיציה הצחיחה. כל דיווח על פגישה ראשונה, מתוגמל בעדכון על פגישה שנייה, תוך שנייה.

דומה שהיחיד שלא נדבק ב'מחלת הפגשת' הוא ניסים אלקסלסי, שגם השבוע, המשיך להסתובב בכנסת ולקסלס את כולם על האצבע הקטנה, כשעל המפגשים שלו, הוא ממש לא טורח לדווח, לא לעיתונאים ולא לפוליטיקאים.

עוד נכונו ל'חוק הרב עמאר' עלילות – פוליטית ומשפטית. פוליטית: נכון למועד כתיבת השורות ביום שנכפל בו כי טוב, החוק שאמור לאפשר את ריצתו של הרב עמאר לקדנציה נוספת עדיין לא עבר את משוכת הרביזיה (ההצבעה החוזרת) בוועדת הפנים. משפטית: חוות הדעת השלילית של היועץ המשפטי לכנסת נגד החלת החוק בבחירות הקרובות, מדברת בעד עצמה. אם למרות כל התלאות, יצלח אלקסלסי את המהמורות, אולי כדאי לשקול את שליחתו לפגישות מטעמנו עם נשיא המדינה וראש-הממשלה.

צביעות צבאית

קבלו נתון מדהים שלא רק אתם פספסתם. גם שופטי הבג"ץ שהכריעו בסוגיית חוק טל, לא היו מודעים לקיומו: בשנת 2011 – התקופה שעל בסיס נתוניה החליטו שופטי הבג"ץ לפסול את חוק טל – נבלם גיוס החרדים, בגלל מצוקה תקציבית צה"לית, או במילים אחרות: יותר חרדים רצו להתגייס מאשר צה"ל יכול היה לקלוט.

נשמע לכם כמו עוד ספין מסיפורי אלי ישי על חיילים חרדים שצובאים על לשכות הגיוס? אז זהו, שלא. ממש לא. למרבה האירוניה, הנתון הנעלם הזה, נמסר במהלך דיוני ועדת פלסנר על-ידי לא אחר מאשר ראש חטיבת התכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל, תא"ל גדי אגמון. הנתון שובר השוויון נשלף ברגע לא רלוונטי. אחרי ששופטי הבג"ץ שרקו לסיום המשחק, לא היה בכוחו של הגול שהובקע לשנות במשהו את התוצאה. חוץ מלצווח ביציעים 'אלי ישי צדק' לא נותר לעשות דבר.

מקסלס בלי הפסקה. אלקסלסי בדיון בוועדת הפנים (צילום: ערוץ הכנסת)

המוות של חוק טל נקבע בבג"צ, התקשורת הוציאה תעודת פטירה, גופת החוק נתרמה למדע, אפרה פוזר כשברקע נשמע הספד-גידופים של אייכלר, ותחיית המתים לא נשקלת כאופציה (הסופר יורם קניוק שהלך השבוע לעולמו, לא היה מנסח זאת טוב יותר). אבל השאלה הגדולה היא, איך זה שלא שמעתם על כך עד כה? הכיצד הנתון הכל כך רלוונטי, לא הוצג מטעמנו ברגע האמת, כשהחוק נשם את נשימותיו האחרונות והיה זקוק בדחיפות להנשמה?

זכות הדיבור, לדוקטורנט עורך-הדין חיים זיכרמן, ששלף השבוע את המחט, מערימת השחת שנערמה תחת ידיו. זיכרמן שימש כיועץ לוועדת קש"ב (קידום שוויון בנטל – או בשמה הלא מכובס: ועדת פלסנר) בשלהי הקדנציה הקודמת. הוא כתב חלק מרכזי מהדוח המקורי. אחרי שהוועדה התפוצצה, שכתב פלסנר את המסקנות – שהפכו בן-לילה לדוח פלסנר, הזכור ולא לברכה.

זיכרמן סבור, שהטעות הייתה שלנו. הנתון הזה היה מתחת לאף, כל שהיינו צריכים זה להושיט את היד ולשלוף אותו מהמדף. מישהו מטעמנו, היה חייב להניח את המידע לפני שופטי הבג"ץ: "לא ייאמן שבג"ץ ישב בפברואר 2012, והנתון המדהים הזה על גיוסי 2011 לא היה לפניו. אינני יודע אם במבט לאחור זה היה משנה לחלוטין את התוצאה, אך בל נשכח ששלושה שופטים היו נגד פסילת החוק. אין ספק שהמינימום הזה של הצגת נתון כל כך בולט שמדבר בעד עצמו, היה צריך להיעשות".

הצבא צועד על קיבתו, וסיפור הקשיים הכלכליים של צה"ל שתואר בוועדת פלסנר, היה ונותר רלוונטי בוועדת פרי. בשבוע שעבר פורסמה כאן טיוטת חוק הגיוס, פרי הבאושים של ועדת פרי. בדברי ההסבר של הצעת החוק מצוינת מפורשות העובדה שלצה"ל אין תקציב לגיוס חרדים. הוסיפו לכך את הקיצוץ הטרי של עשרים וחמישה אחוזים בתקציב הרבנות הצבאית, וקבלו תוצאה של צביעות צבאית בהתגלמותה, צבועה בצבעי הסוואה.

"הנתון הזה היה בידינו ולמעשה פספסנו את הצגתו בפני בג"ץ חוק טל, כי פשוט לא הופענו לדיון. בעגה המשפטית אפשר לומר שזה היה משפט במעמד צד אחד. לא להאמין, אבל הפרקליטות, היא זו שייצגה אותנו וברור שאת הטענות הכי מרכזיות שיכלו לשמש לטובתנו – היא כלל לא העלתה. אותו דבר בדיוק היה בוועדת פלסנר ובוועדת פרי. נשפטנו בהעדרנו".

עלו ברשת

זיכרמן ישב בוועדות השוויון בנטל וחזה בעיניו בלהבות ההסתה המיתמרות. האם אתה באמת חושב שזרנוק מים משפטי, עוצמתי ככל שיהא, יצליח לכבות את האש המשתוללת, שאלתי.

בתשובה, הוא שולף דוגמה טרייה מהתקופה האחרונה כשהוא מבכר להשיב על פרשנות, בנתונים: "אתה הרי מכיר מקרוב (אכן, למען הגילוי הנאות – א.ב.) את המסמך המשפטי שהוציא עו"ד אורי קידר בשם ש"ס ויהדות התורה בנוגע לחוק ההסדרים. זה היה מהלך משפטי, ששינה את תוצאת המשחק וביטל את הקיצוץ ברשתות, בלי צורך ללכת לבג"ץ. הנתונים דיברו בעד עצמם. את המודל הזה צריך לאמץ".

אפרופו עניין רשתות החינוך. מסתבר, כי יש להבות שגם אלף יועצים משפטיים לא יצליחו לכבות. הרשתות אולי לא תקוצצנה רסמית, אבל שר החיוך יכול להמשיך לצחוק כל הדרך אל הדוח ולהשחיז את אזמל המנתחים, לנוכח הביקורת הקטלנית שהוטחה בהתנהלות רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס.

יועצו המשפטי חובש הכיפה השחורה של איווט, מתגייס לטובתנו. אם יצליח, כולנו נאמר: דא ליברמן, לא ברוסית, אלא בחרדית. צריך רק לקוות שהתוצאות המשפטיות שתושגנה בענייננו, תהיינה טובות קצת יותר מאלו שצפויות לליברמן. או במילים אחרות: יואב מני זה נחמד, כל עוד לא נקבל פה בעסקת חבילה, גם את דני אילון

טיימינג טוב מזה לחשיפת השחיתות במערכת, פירון לא היה יכול לבחור. בסביבתו כבר מדברים על השלכות מיידיות: תשובת המדינה לבג"ץ תציב אולטימטום לרשתות להגיע להבנות לגבי יישום לימודי הליב"ה תוך ארבעה חודשים. במקביל, נבחנת האופציה של פירוק האגף המוכר שאינו רשמי (המוכש"ר) וביזור סמכויותיו בין המחוזות השונים במשרד.

אם שאלתם את עצמכם איך ידבררו היועצים החרדים את המהלכים הדורסניים, כדאי שתעברו לשאלה הבאה. לפחות בכל מה שנוגע ליועץ הבכיר, יצחק רביץ, שאודות מועמדותו פורסם כאן בשעתו לראשונה, הרלוונטיות פגה. רביץ "לא עוסק בזה", אם להשתמש בטרמינולוגיה של נשיאנו פרס, אותה אימץ גם אלי ישי השבוע. מעייניו של רביץ נתונים בימים אלו לסיוע בהרצת המיזם המשפטי-החרדי החדש (עליו תקראו או-טו-טו) ולהתמודדות על ראשות דגל בביתר עילית (לשם הוזעק ר' איצ'יו רייך כדי לסייע בפישור בין הנציגים הניצים, מתוקף סמכותו כממונה על רשת הגנים...).

כך או כך, עד ששר החינוך יבצע, או לא, את השינויים המתוכננים, יצאה השבוע הודעה חד משמעית לכל עובדי האגף: אין לדבר עם עיתונאים. אכן, נמצאו האשמים. אגב, גם אלי ישי כיוון אצבע מאשימה השבוע, כשנזכר שהיה הראשון שהתריע, כאשר דרש שינויים מבניים בהנהלת הרשת כבר לפני שנתיים-שלוש. אם הספקתם לשכוח, מי שמנע בשעתו את המהלך, היה אריאל אטיאס, אבל בואו לא ניתפס לקטנות.

נחזור לזיכרמן: המהלך המשפטי שהביא לביטול חלק מהקיצוצים בחוק ההסדרים, נתן את התנופה לרעיון היצירתי של הקמת גוף משפטי-חרדי. הבעיה היא, שמדיבורים על מיזמים תקשורתיים-משפטיים למיניהם, שבענו די והותר. גם מדוברים לענייננו, שמונו על-ידי עצמם. השאלה היחידה היא האם לדיבורים יש המשך במעשים.

כאן מתברר, כי מי שהעלה את הרעיון לראשונה, לפני מספר שבועות, היה הגר"ש קוק רבה של רחובות, שדיבר על הצורך בהקמת פורום משפטי שירכז את צרכי הציבור החרדי. הרב קוק הבטיח להשיג תרומות, בתקווה שמהחורבה של הממשלה הזאת, ייבנה משהו חיובי לטווח ארוך. מאז, נעשו כמה פעולות. וולפסון, לדברי היזמים, הביע נכונות לסייע ולהעמיד מלגה.

זיכרמן מדבר על שיתוף פעולה יצירתי ולא צפוי עם עו"ד יואב מני – מקורבו האישי של ליברמן ומי שייצג את הליכוד ביתנו בניהול המו"מ הקואליציוני: "נפגשנו בעניין הזה, של הפקרת הזירה המשפטית והחלטנו לשתף פעולה", הוא מפתיע ומספר.

ליברמן, כזכור, היה זה שטרפד בשלהי הקדנציה הקודמת את אימוץ 'מתווה יעלון' – שאם היה מתקבל, בשעתו, הדיון כיום היה מתייתר: הממשלה הקודמת הייתה משלימה את ימיה, ללפיד לא היו חומרי בערה, והחרדים, בסבירות גבוהה, היו שותפים טבעיים בכל ממשלה. אבל עזבו אתכם מחשבונות-עבר בינינו לבין הבוס הגדול. כי אם יואב מני, היועץ חובש הכיפה השחורה של איווט, יתגייס לטובתנו ויעשה משהו, כולנו נאמר: דא ליברמן, לא ברוסית, אלא בחרדית.

צריך רק לקוות שהתוצאות המשפטיות שתושגנה בענייננו, תהיינה טובות קצת יותר מאלו שצפויות לליברמן. או בניסוח קצת יותר מעשי: לקבל את יואב מני זה נחמד, כל עוד לא ידחפו לנו בעסקת חבילה, גם את דני אילון.

סייבר משפטי

נחמד לפתח ציפיות ולשגות באשליות, אבל צריך לזכור שהמציאות לא תמיד ממושמעת. האחרונים שהשליכו יהבם על הבג"ץ, היו מפוני ההתנתקות – והתוצאה כזכור, הייתה שהושלכו מבתיהם, "בלי בג"ץ ובלי בצלם", אם להשתמש במטבע הלשון של רבין המנוח.

זיכרמן, אגב, לא נותן למציאות העובדתית לבלבל אותו. משפטית, הוא סבור שאפילו הדוגמה הזאת, מוכיחה את טיעוניו: "הרי היו 18 עתירות נגד ההתנתקות. הדעה הרווחת היא שבג"ץ דחה את כולן אבל זה פשוט לא נכון. יש ארבעה נושאים שבג"ץ הפך על פניהם. לדוגמה, פיצוי מגיל לידה ולא מגיל 18, כפי שהמדינה רצתה. זה היה שווה עשרות מיליונים למפונים והמסקנה היא שגם מהסיטואציה הגרועה ביותר אפשר להציל משהו בכלים משפטיים נכונים". לא בטוח שהמפונים הממתינים עד היום לקבלת חלק הארי מהכספים, יחתמו על הדוגמה, כראיה לצדקת הטענה.

"בכלל, חוק טל אינו הדוגמה היחידה", מוסיף זיכרמן, "קחו את הדוח החריף נגד הדרת נשים שהוציאה שרית דנה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. הרי זה מסמך בלי שום ייצוג לצד שלנו. האם היה שם גורם משפטי מטעמנו שנתן פייט? התשובה היא לא, באלף רבתי. גם כאן, נשפטנו בהעדרנו". אז אולי, בפעם הבאה, כדאי לשלוח את ח"כ איילת שקד - אילה שלוחה ומשולחת - שתופיע עבורנו. בשבוע שעבר היא ירתה בכינון ישיר בח"כ אלעזר - "אתה פופוליסט" - שטרן, נושא דגל הפמיניזם בכנסת. רק תנו לה לטפל בצורה הזאת גם בנשות הכותל, ואנחנו מסודרים.

אפרופו מסלולים משפטיים, כלל לא בטוח שדרך של 'הכל שפיט', והפיכת הנושאים החרדיים לאישיו משפטי, היא היעילה ביותר עבורנו. ישנן דרכים בולטות פחות ויצירתיות יותר, להרחבת מעגל ההשפעה המשפטי. דוגמה טובה לכך נראתה השבוע בדיוני ועדת החינוך של הכנסת, כאשר סגן החשב הכללי יאיר טל, הגיע לדיון בנוגע לנוהל שר האוצר וגילה שנקלע למארב.

טל היה בטוח שימצא מולו את נציגי החרדים זועקים מרה נגד הנוהל, שמשמעותו הינה ביקורות מפלות ודרקוניות בישיבות, בתוספת אחריות אישית שתוטל על ראשי הישיבות, אך עיניו חשכו כשראה את הנציגים שהתיישבו סביב השולחן: נציגי העמותות החילוניות – מבית איזי שפירא ועד עלם. צמד המילים 'ישיבות קדושות' לא נשמע באולם. השפה הייתה חילונית ולא חרדית. ח"כ יעקב אשר, נשא נאום נלהב בדבר תרומתן של העמותות לחברה הישראלית, מנחם לייזר מוזס בלע את לשונו וויתר על נאום מלא פאתוס שהכין בנוגע לביקורות בישיבות (וגדול השכר שיקבל על הפרישה, מהעונש שכולנו היינו מקבלים על הדרישה).

ניסח את כתב הפלסנר. עו"ד חיים זיכרמן

אליעזר שמואלי, ששימש כמנכ"ל משרד החינוך במשך תקופת שיא בת אחד-עשר שנים, הצטרף לקיטורי העמותות החילוניות ותקף את אנשי האוצר בסרקזם: "אתם מציעים שמנהלי עמותות יהיו אחראים אישית להפסדים. הרי בקדנציה האחרונה, אתם באוצר, התרשלתם וגרמתם לגירעון של ארבעים מיליארדי שקלים. האם העליתם בדעתכם לשלם זאת מכיסכם כפי שאתם דורשים ממנהלי העמותות?".

לעליהום נגד האוצר הצטרפו חברי הכנסת החילוניים שנכחו בדיון. המשך יבוא, כאשר בדיונים בין העמותות הפועלות מתגבשת יוזמה, שתמומש כנראה בקרוב, להגשת עתירה משותפת. אם לא הבנתם עד כה, איגוד הישיבות, שהיה הרוח החיה מאחורי השתתפות העמותות בישיבת הוועדה, ישתתף גם במימון העתירה, אך ימזער בכוונת מכוון את הנוכחות החרדית הפומבית, עד למינימום האפשרי. זה מה שנקרא: לוחמת סייבר משפטית. בשקט-בשקט, בלי שאף אחד רואה.

פרי באושים

זיכרמן הוא החרדי היחיד שישב בוועדות השוויון בנטל – אם נתעלם לרגע מעו"ד וינרוט, חבר ועדת פלסנר, שנפקד, יותר מאשר נוכח. הקלישאה "סבא שלי היה רב", היא עבורו מציאות. אביו, הרב דוד זיכרמן, עמד על במת העצרת נגד הגיוס. דווקא מהזווית הזאת, מעניין לשמוע מה דעתו על ההבדלים שבין דוח פלסנר לדוח פרי, אם תרצו: בין דבר לחולירע.

"קודם כל", אומר זיכרמן, "לשתי הוועדות הייתה מטרה אחת. המסקנה שלי עוד כשישבתי בוועדת פלסנר הייתה, שמה שמעניין את המשתתפים זה לקצץ דרמטית בתקציב הישיבות והכוללים. ברגע שמגיל 21 ומעלה כולם חייבים בגיוס, התקציב יופסק אוטומטית למעט ל-1800 בחורים ואברכים". הקמח, מסתבר, מעניין אותם הרבה יותר מהתורה.

המוות של חוק טל נקבע בבג"ץ, התקשורת הוציאה תעודת פטירה, גופת החוק נתרמה למדע, אפרה פוזר כשברקע נשמע הספד-גידופים של אייכלר ותחיית המתים לא נשקלת כאופציה (יורם קניוק המנוח, לא היה מנסח זאת טוב יותר). השאלה הגדולה היא איך זה שהמידע הכל-כך רלוונטי, לא הוצג כשהחוק נשם את נשימותיו האחרונות והיה זקוק בדחיפות להנשמה?

"בנוגע להשוואה בין פלסנר לפרי, צריך לבחון אותה לפי שני פרמטרים: שלב הביניים ושלב הקבע. כשבוחנים את זה, מגלים פער גדול בין שתי הוועדות מבחינת הרצינות והירידה לפרטים. נתחיל עם שלב הביניים: פרי, בניגוד לפלסנר בעצם לא מציע לנקוט באף צעד מהותי. אין גיוס בפועל, אין שום משמעות יישומית לאמירה על תמריצים כלכליים. אצל פלסנר לעומת זאת, מדובר היה בתהליך מדורג עם כלים לביצוע.

"גם בשלב ארוך-הטווח, פרי לא יורד לפרטים. אין סנקציות כלכליות אלא פליליות, שגם הן נתונות לשיקול הדעת של שר הביטחון. יש אצל פרי אמירה הצהרתית הרבה יותר קשה מפלסנר – שמי שממשיך ללמוד הוא עבריין פלילי, אבל מעשית, ניכר שוועדת פרי פשוט לא הכירה את העובדות. היא חיפפה, והתוצאות בהתאם".

אם תרצו, זו תקוותנו הגדולה. יועצים משפטיים חנוטים בחליפות שחורות, והררי נתונים ועובדות זה טוב, אבל הטוב ביותר הוא, שבצד השני, פשוט ימשיכו לחפף. כמונו.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר