מדינה פלסטינית, היום שאחרי

"בכלל, כמה זמן יקציב האו"ם לצה"ל להסיג את כוחותיו מיהודה ושומרון? האם מטוס ישראלי שיחוג מעל ביתר עילית או מודיעין עילית מפר את כללי המשפט הבין-לאומי בגלל חדירתו למרחב האווירי של פלסטין?" הפרשן יוסי אליטוב מנתח את המציאות ביום שאחרי הקמת המדינה הפלסטינית (דעות)

יוסי אליטוב | כיכר השבת |

בספטמבר הקרוב למניינם, באזור חגי תשרי, תרעד הארץ תחת רגלינו וינועו שכבות האדמה שבין הירדן לים. בלי שמישהו יודע איך בדיוק זה יקרה - ובתפילות שלנו שמשיח יבוא קודם - תסתדר מחדש המפה המדממת, השסועה והמבולבלת, של שתי המדינות: ישראל ופלסטין. או תסתדר או תתבלגן. דבר אחד בטוח: היא עומדת להשתנות.

הנעלמים כה גדולים, עד שאין אפשרות לשרטט שרטוט מסודר ולו על היבט אחד של השלכות החלוקה. חוץ מהעובדה שהשמאל בישראל יצהל בכיכרות ויחגוג ברחובות, שום דבר אחר לא ידוע. לא בהיבט הגיאוגרפי, לא בהיבט המדיני, לא בהיבט הביטחוני, לא בהיבט האנושי ולא בהיבט הקיומי.

הבלבול שולט אפילו בהיבט פשטני כמו הרכב האוכלוסיות של שתי המדינות. בפלסטין, עם הכרזתה, יתגוררו רשמית שש-מאות אלף יהודים בערים ויישובים יהודיים ובמחנות צבא. בישראל יגורו, ממש באותה שעה, יותר ממיליון ערבים מוסלמים, בשורה ארוכה של ערים ויישובים שבחלק מהם אסור ליהודי להציג את כף רגלו אם חפץ חיים הוא. שתי מדינות לשני עמים בכל אחת מהן.

במזרח התיכון בכלל ובשדות המוקשים המרכיבים את אזור החלוקה של שתי המדינות של ספטמבר, אין מקום לטעויות. השפה בסיטואציות שכאלו הופכת מהר מאוד לשפה איומה של שפיכות דמי יהודים, היה לא תהיה. הנתונים מבטיחים כאוס איום ונורא שיכניס לסכנה עכשווית מוחשית מאות אלפי יהודים.

עם כל הכבוד למפקדי המחוזות החדשים של משטרת ישראל, גם הם יודעים היטב כי אין היום מנהיג אחד במזרח התיכון שמסוגל לעצור בהינף ירי תהלוכות התפרעות של אזרחים ´מפגינים´ שמאבדים שליטה. אין חיה כזאת. ונתניהו אינו שונה מכל מנהיג. אלא אם כן אובמה יאשר לו להיות ליום-יומיים השליט הסורי ולטבוח כחמש מאות אזרחים. מה שכמובן, לא יהיה.

מטוסים מעל ביתר

תוהו ובוהו נוסף שישתלט כאן עם ההכרה העולמית במדינה הפלסטינית, הוא בשאלת הגבולות ובסוגיית הנוכחות הישראלית או היהודית.

נניח שטורקיה כל כך מתרגשת מלידת המדינה, עד שהיא מעניקה לה ארבעה מטוסי קרב במתנה. האם ישראל מוחקת את רביעיית המטוסים האלו בהפצצה אווירית מדויקת ושלום על ישראל, או שזו פעולה בלתי לגיטימית נגד מדינה ריבונית?

יום למחרת ההכרזה או שבוע אחריה, מגיעים מאה שוטרים פלסטינים לשערי היישוב אפרת או איתמר ומבקשים להיכנס אליו בנשק ובשיירת רכבים צבאיים. לטענתם, זו המדינה שלהם, ואם לא יתנו להם להיכנס לישוב הם ייכנסו בכוח. האם הם נכנסים או נשארים בחוץ?

בכלל, כמה זמן יקציב האו"ם לצה"ל להסיג את כוחותיו מיהודה ושומרון? האם מטוס ישראלי שיחוג מעל ביתר עילית או מודיעין עילית מפר את כללי המשפט הבין-לאומי בגלל חדירתו למרחב האווירי של פלסטין? האם מטוס נוסעים שיגיע מוונצואלה ויבקש לנחות בפלסטין, יקבל אישור ממגדל הפיקוח הישראלי? ושאלת השאלות: מה יקרה ליהודים המתגוררים ביישובים ובערים במדינה החדשה?

שינוי מעמדם של תושבי יהודה ושומרון לפולשים, יתקע אותם ברבים מתחומי החיים. שום גורם לא ייתן הלוואה או משכנתא לאדם שיציע כביטחון את ביתו הנמצא במדינה אחרת. מדינת פלסטין תדרוש מהיהודים לפנות את שטחי הריבונות שלה המוכרים באו"ם. מי יוכל לעזור להם? האם הצבא הישראלי יהיה רשאי לנוע מעבר לקו הירוק להגן על היהודים, או שנאט"ו תראה בכך עילה מוצדקת להפציץ את לשכת ראש הממשלה ואת מעונות נכדיו?

אין לאיש מושג מה הולך להתחולל. אין שום הסכמים בין הצדדים, אין הבנות בין ישראל לפלסטין, אין סידורי מעבר בין הגבולות ואין הסדרי ריבונות ושליטה צבאית.

איבה עצמית

הבעיה היא שהבעיה אינה רק בין ישראל לפלסטינים.

העולם כולו - בעזרת לא מעט יהודים אכולי איבה עצמית תהומית - ישמח לחנך את ישראל ולהכריח אותה להעמיד לפלסטינים מדינה כהלכתה.

אחד התורמים הנכבדים שהגיע ארצה לחג הפסח ומתח גשר של נוכחות עד ליום העצמאות, הספיק להיפגש עם ראש הממשלה בחול המועד לשיחת חג נימוסית ולשמוע את דאגתו של זה האחרון מסנקציות כלכליות שתטלנה מדינות אירופיות על ישראל כדי לאלץ אותה להכיר במדינה פלסטינית בקווי 67´.

מילא ההשחרה המדינית ותהלוכות הגינויים, אליהן נצטרך להתרגל, אבל הידוק חגורה כלכלי מכיוון אירופה, הסביר לו ראש הממשלה, יכול להנחית מהלומה ניצחת על הכלכלה הישראלית. תקיעת הסחר בין ישראל למדינות אירופה, בתגובה להזרמת משאבים ישראליים ליישובי יהודה ושומרון, היא צעד הרה גורל לקיומה הכלכלי של המדינה. יש הבדל בין חרמות מקוממים של שלום עכשיו וחבר מרעיהם, לבין תקנות מדינה שתאסורנה על סחר עם ישראל ותקטולנה את יחסי הייבוא-ייצוא. מספיק ששתיים-שלוש מדינות תנחתנה מכות על הכלכלה המקומית שלנו כדי ליצור כאן קטסטרופה.

במקום לבנות חלופות לאירופה, מול מדינות כמו הודו, יפן וסין, כמו שבטח היו עושים בן גוריון ובני דורו כדי ללמד את האמריקנים והאירופאים לקח עמוק, מקווה ראש הממשלה הנוכחי לדחות את הקץ עוד ועוד ולהתבכיין. ספטמבר השחור הולך ונעשה רע מיום ליום. במונחים של שינוי פני ההיסטוריה ויותר. מה שהיה ומה שהווה עכשיו לא יהיה אחרי ספטמבר.

תצחקו, אבל התסריט הגרוע ביותר שמטריד את מנוחת ראש הממשלה הוא שמועמד מפלגת קדימה שייבחר בפריימריז לעמוד בראשות המפלגה ויתמודד מולו בבחירות הבאות, ינצל את האיומים הכלכליים מאירופה כדי לגבור עליו בבחירות לראשות הממשלה. המועמד יבטיח לאירופים הכרה במדינה פלסטינית, ולאזרחי ישראל יביא על מגש הכרה אירופית בזכותם לחיות בקווי 67´ ויגרוף את מרבית הקולות.

לא שהמדינה הפלסטינית זקוקה להכרתו של מועמד קדימה או נבהלת מאי הכרתו של נתניהו. די בנסיעה תמימה על כביש המנהרות המחבר את שכונות דרום מזרח ירושלים לרצף יישובים יהודיים בצפון יהודה בואכה חברון, כדי ללמוד על נפיצות השטח אך גם על אזלת ידי הממשלות שהפקירו את השטח לחסדי פקידי שמאל אנונימיים.

על כביש זה גם ניתן לראות בתסכול איך ישראל מפזרת בכל העולם הצהרות נגד המדינה הפלסטינית, אבל בשטח היא בונה את הגבול הלכה למעשה למהדרין מן המהדרין. נראה שבניות תוואי הכבישים, הגדרות, החומות והמעברים, אינה כלל בפיקוח ממשלת ישראל ובסמכותה, כי אם בהכוונת ממשלתו של פיאד. הבנייה המאסיבית מעגנת באדמה ומעליה בדיוק את קווי 67´. ולא סתם, אלא בבניית מנגנונים מבוטנים ומבוססים של מעברי גבול והפרדה בין מדינות.

והכל בשיטת הסיפוח. לפני חמש שנים נבנה מעבר-גבול, אין לזה שם אחר, בין תחילת גשר המנהרות למה שקרוי מעבר האבות, לרבות ביתני שמירה, מחסומים וכל המתבקש. הקו הבנוי הזה שרטט במדויק את הגבול.

לאחרונה, לא הסתפקו בקו הגבול הזה והחלו לבצר קו-גבול נוסף, מאחורי היישוב צור הדסה לכיוון בית שמש. פתאום החלו הדחפורים בקדחת של עבודות עפר סביב היישובים שבתחילת מטה יהודה. עצים נעקרו, תשתיות שונו. מה מתברר? משרד הביטחון בונה הפעם את ´מעבר ביתר´. עוד מעבר גבול שמוציא החוצה את כל מי שלא כלול במפת 67. אין לבניית המעברים וקווי הגבול שום הסבר הגיוני אחר. לא טופוגרפי, לא ביטחוני ולא חסכוני. רק הסבר אחד: בניית גבול על קווי 67´ ויצירת חיץ מוחשי ותחושתי בין שני חלקי הקו.

ושלא יספרו לנו סיפורי גבורה. מי שטייל במדינות אירופה וחצה גבולות, רואה איך האדריכל ששרטט את המעברים החדשים הנבנים במטה יהודה העתיק את המודלים של מעברי גבולות אחד לאחד. מי צריך את הכרזות ספטמבר כאשר בשטח בונים גבולות?

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר