ר' נֹח (בדוי) הוא אברך חשוב בשנות השלושים לחייו, ואב למשפחה מכובדת בקהילתו, בשנה האחרונה הוא פנה בצעד אמיץ לטיפול פסיכולוגי עקב חרדות וכפייתיות, שהפכו את חייו וחיי משפחתו לגיהינום.
כבר מגיל 16 סבל ר' נח ממחשבות חרדתיות "אני זוכר את עצמי כבר בישיבה קטנה, חוזר על כל מילה בקריאת שמע עשרה פעמים, כך כל תפילת שחרית שלי הייתה נמשכת עמוק לתוך סדר א' ".
המעניין הוא שבכל שנות לימודיו של ר' נח בישיבות הקדושות, אף ר"מ לא שם ליבו להפרעות שלו ולא חשב לקראתו לשיחה "ההפך הוא הנכון" אומר לנו ר' נֹח, "בישיבה הייתי נחשב מאוד והיו קוראים אותי "הצדיק מרמת אלחנן". והאמת מה אפשר לומר, המחשבות החרדתיות שלי אפשרו לי לחוש באמת כאילו "פיתחה של גיהינום פעור תחתי" החברים פירשו זאת כהתנהגות נעלה"
“היו עוד תחומים שבהם הייתי חרדתי למשל, בנושא הכשרות, הייתי משליט טרור של ממש בבית הורי, וגם בביתי הכל היה חייב להיות מופרד, עד כדי כך שהיו אף כלים מיוחדים לגפילטע פיש, כי פחדתי לערבב בשר ודגים. גם כאן כמו בישיבה, אף לא אחד העיר לי ואם משהו בכל זאת העז להתנגד להתנהגותי, הייתי מאשים אותו באפיקורסות וחולשה דתית"
הנקודה שבה ר' נֹח הבין שהוא סובל מהפרעה הייתה, כאשר נישואיו עמדו על סף פירוק, "הבנתי אז שלא יתכן שאני צודק כל הזמן, והלכתי להתייעץ אם רב בעל דעת רחבה ששלח אותי לטיפול פסיכולוגי שהציל את נישואי ואת חיי עצמי"
לאחר שהגיע ר' נֹח לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא אובחן כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder-OCD) כיום הוא עובר תהליך שיקום ולדבריו הוא מרגיש "שנולד מחדש".
מהי הפרעה טורדנית כפייתית ואיך נזהה אותה?
הפרעה טורדנית כפייתית, היא הפרעת חרדה. המאפיין המרכזי של ההפרעה הוא, מחשבות טורדניות שמופיעות בלא שליטה.
צורת ההופעה הדתית של ההפרעה יכולה להיות: נטילת ידיים בלא הפסקה, חזרה על מילות קריאת שמע פעמים רבות, או ייסורי מצפון בלתי רציונליים, כמו, "לא למדתי מספיק היום" אפילו אם שנית, שילשת וריבעת.
אם יודעים להכיל את העובדה שבן משפחה מתמודד עם הפרעה נפשית, לא קשה לאתר את המחלה מפני שההתמודדות של הסובל עם ההפרעה היא בדרך כלל על ידי קומפולסיות (טקסים)
במידה שהאדם לא מודע לעובדה שחרדותיו הן לא רציונליות, או שהוא משופע באמונות טפילות, אפשר לראות אם הוא מבצע קומפולסיות, אם הוא מבצע טקסים ריטואלים לא רציונליים נדע שיתכן וקיימת בעיה ונפנה אותו לטיפול. המטרה של הקומפולסיות היא להתמודד עם המחשבות ולהוריד את החרדה, ועד שהמתמודד לא מבצע את הטקס הקבוע החרדות לא נפסקות.
חלק מהסובלים מ-OCD מודעים לכך שמחשבותיהם לא רציונליות, אם יש אדם קרוב שיש לו תקשורת טובה עם הסובל, קרוב לוודאי שיהיה ניתן לאתר את הבעיה עוד לפני שהיא תחמיר למצב של התנהגות קומפולסיבית, וסיכויי ההחלמה יגדלו משמעותית.
הפרעה טורדנית כפייתית יכולה להופיע ולהיעלם במשך החיים, לכן המודעות למחלה היא חשובה לאין ערוך.
אם הסובל ובני משפחתו יכירו אותה היטב וידעו לזהותה במידה ותחזור, הסיכויים להחלמה מהמחלה יגדלו משמעותית. הזנחה עקב אי זיהוי המחלה בקרבינו היא גדולה פעמיים, פעם אחת, עקב הקושי לזהות את המחלה כאשר היא מקבלת צורה של החמרה הלכתית, ופעם שנייה כתוצאה מהיחס למחלות נפש בקרב הציבור.
האם יש קשר בין חרדיות לחרדות?
כנראה שלא, מחקרים שעשה פרופ' יונתן הַפֶּרט, חוקר ומטפל קוגניטיבי-התנהגותי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בקרב הציבור החרדי בישראל ובארה"ב, העלו שאין קשר בין OCD לחינוך חרדי, אומנם כמו שהוזכר בקרב חרדים ההפרעה לובשת צביון דתי כלומר עריכת טקסים דתיים בתדירות גבוהה וחרדות ממחשבות ש"אסור לחשוב". מעניין שגם בקרב חילונים שאינם מאמינים במוצהר נמצאו ביטויים של OCD בצורה דתית כמו פחד מהגיהינום וכדו'.
הטיפול במחלה: למחלה יש גורמים פיזיולוגים מובהקים (בעיות בהפרשה של המוליך העצבי סרוטונין, מוליך שאחראי גם על הפרעות חרדתיות אחרות כמו דיכאון) ישנה סבירות גם שישנו גורם גנטי למחלה.
כיום, בניגוד לעבר, קיימת מודעות למחלה וקיים טיפול תרופתי ופסיכולוגי המאפשר לסובל להמשיך לנהל שגרת חיים תקינה.
ישנו גם טיפול על פי שיטת הפסיכואנליזה של פרויד, אך היעילות שלה נמוכה ומוטלת בספק. דרך אגב, בכלל הפסיכואנליזה של פרויד נחשבת כיום "העוקץ האינטלקטואלי של ה מאה העשרים" ולא מתייחסים אליה ברצינות בעולם הפסיכולוגיה כיום.
נסיים רק בלימוד זכות על הקיצונים שבקרבנו, בפעם הבאה שאתם רואים אותם אל תשנאו, תרחמו ותפנו אותם לפסיכיאטר הקרוב.