הפרשן הבטחוני של אתר ynet, מפרסם טור מיוחד על מבצע 'עמדו ענן' ברצועת עזה. לדברי בן ישי, צה"ל פועל בשמי עזה, אבל ארגוני הטרור ברצועה למדו מעופרת יצוקה ומלבנון - והירי לישראל נמשך.
"כיכר השבת" מגיש את הטור במלואו:
מבצע "עמוד ענן" נמצע בשלב של ההתשה ההדדית. אלמנט ההפתעה כבר מוצה וצה"ל מנסה לכתוש מטרות נוספות בשטח הפלסטיני במטרה לצמצם את יכולות הירי תלול המסלול של הפלסטינים; לגרום לכך שלא יוכלו לירות רקטות כבדות ארוכות טווח מדגם פאג'ר, ולהוריד בצורה ניכרת את מספר רקטות הגראד לטווחים של עד 42 ק"מ. מטרה נוספת היא פגיעה בחוליות השיגור של הרקטות, לפני השיגור או אחריו.
ארגוני הטרור ברצועה, בעיקר חמאס והג'יאהד האיסלאמי הפלסטיני, הפיקו לקחים מעופרת יצוקה ומהלקחים שהפיק חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ויישמו אותם. כתוצאה מכך, הם מצליחים גם עכשיו לירות עשרות רקטות גראד (קטיושה 122 מ"מ) אף שעשרות כלי טיס בלתי מאוישים ומאוישים של חיל האוויר וכן אמצעי תצפית מתוחכמים מהקרקע ומהים עוקבים אחריהם ומחפשים אותם במטרה לסכל את השיגורים.
חוליות השיגור של חמאס והג'יהאד שמופעלות כנראה על פי תוכנית מוכנה מראש, מפעילות משגרים נייחים המותקנים מעל הקרקע או מתחת לקרקע. כדי לשגר מתוכם המפעילים אינם צריכים להימצא בקרבת המשגר, ויכולים לעשות זאת מרחוק. הם גם מוסתרים בצורה כזאת שאפשר לטעון מחדש את המשגר במהירות ובהסתר ולברוח מהר לפני שצה"ל יוכל "לסגור מעגל" ולפגוע בהם.
לשם השוואה, בסבב הלחימה האחרון, במרס השנה, נהרגו 22 פעילי רקטות פלסטינים תוך כדי שיגור, כתוצאה מפעולת מערכת הסיכול "חופת אש". במבצע הנוכחי נפגעה בינתיים רק חוליה אחת. בנוסף לכך, כתוצאה מלקחי עופרת יצוקה ומלחמת לבנון השנייה (שהועברו מאיראן לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי) הקים חמאס מערכת שליטה ותקשורת שקשה יותר לשבש אותה. כך, פעילי הארגונים הפלסטיניים הגדולים יכולים לפעול על פי תוכנית מבצעית שמשתנה כל הזמן על פי הוראות ממרכזי הפיקוד.
צה"ל לומד את דפוסי הפעולה והאמצעים החדישים שמפעילים כרגע הארגונים הפלסטיניים הגדולים ונראה שבימים הקרובים יהיו הצלחות רבות יותר למערכת "חופת אש" - מרכז ההפעלה שמתאם את הפגיעה בחוליות השיגור.
מערכת נוספת שמוכיחה את יכולתה היא "כיפת ברזל". אחת הסיבות שהמבצע נדחה הייתה הרצון של צה"ל להכניס לכשירות מבצעית את הסוללה הרביעית. עם זאת צריך להכיר בעובדה שהסוללות אינן מבטיחות סיכול במאה אחוז של ירי לתוך יישובים. מערכת היירוט מאפשרת חופש החלטה לדרג המדיני ולצה"ל תקיפה יעילה יותר, אבל התוצאה תיקבע בסופו של דבר על-ידי האמצעים ההתקפיים שצה"ל מפעיל.
הצלחת המבצע תיבחן לא על פי ההישגים הצבאיים בשטח אלא תיגזר מהתוצאה האסטרטגית והמדינית. לפי כל הסימנים, ישראל הגדירה מטרה צנועה יחסית: שביתת נשק ארוכת טווח, לא רק בירי רקטות וטילים למיניהם אלא גם בפעילות המחבלים נגד צה"ל לאורך גדר המערכת העזתית.
דרישה נוספת מתרחיש הסיום היא שכל ארגוני הגרילה והטרור בעזה יהיו מחויבים לרגיעה ומצרים ערבה לה. אם חמאס יסרב להסדר מסוג זה סביר להניח שצה"ל ישקול כניסה קרקעית לרצועה.
המבצע הזה יהיה גם מבחן לתגובת מדינות האזור ובראשן מצרים. לעת עתה נראה שמשטר האחים המוסלמים משתדל לגלגל את הכדור הרחק ממנו אל הזירה הבינלאומית וכך להשביע את רצון דעת הקהל המצרית ובה בשעה לא להגיע לעימות חריף עם ישראל. בעניין זה יש כנראה השפעה חשובה לשיחה שקיים אמש נשיא ארה"ב ברק אובמה עם הנשיא המצרי מוחמד מורסי.