המאבק העיקש של כל אחד ואחד מאיתנו באיזון התקציב המשפחתי מוציא אותנו לא אחת משלוותנו. כל כלכלן מתחיל יציין בפניכם את סעיף "ההוצאות הבלתי צפויות". מה שמיד מזכיר לי איך הזרמנו בעוונותינו ובעוונות עבירות התנועה המטופשות שביצענו, סכומים לא מבוטלים של כסף, היישר לקופת מדינת ישראל ושלוחותיה. סכומי כסף שיכלו לממן ´ארוחות שחיתות´ וטיסות במחלקה ראשונה לתקופה בלתי-מוגבלת לכל דיכפין.
ישתבח שמו, אישית-מזה כחמש שנים שלא "חטפתי" ולו דו"ח תעבורה אחד, כך שאני בהחלט מרוצה מאיזון סעיף "ההוצאות הבלתי צפויות".
אבל מה יגיד חבר הילדות שלי, איציק, שבאמתחתו בין שש-עשרה לתשע-עשרה עבירות תנועה. ותסלחו לי על חוסר הדיוק, איציק פשוט לא נהנה לעקוב אחר המספרים האלה.
לדבריו, אם מחלקים את סך ההרשעות שצבר עד היום למספר השנים בהם הוא מחזיק ברישיון נהיגה (בר-תוקף), עומד איציק על ממוצע עגום במיוחד של שלוש עבירות תנועה לשנה, שרובן המכריע ייקרו לעין שיעור את חשבון ההוצאות הסלולריות השנתיות שלו.
אצלו למשל, רוב מוחץ, כעשרה דו"חות במספר, בגינם לקה בממונו ובכיסו, היו בעוון שיחה בטלפון נייד ללא דיבורית ברכב. טיפשי, לא? אף לא אחת מהן זכורה לו כשיחה שעסקה בפיקוח נפש של ממש. אם נודה על האמת, זה כל כך טיפשי לענות לטלפון נייד ללא דיבורית, שבנוסף לדו"ח מתבקש לדעתי לצרף זו אוזניים של חמור. לידיעתכם, הקנס עלה לאחרונה ל-1000 ₪ בגין דיבור בטלפון נייד ללא דיבורית קבועה ברכב ו/או בגין קריאת ושליחת הודעות SMS.
תוסיפו לזה עבירת אי-מתן זכות קדימה בצומת לא מרומזר. ועוד עבירה אחת כמו אי-ציות לתמרור ´עצור´ שבגינה אף נאלץ לכתת את רגליו בתחנות אוטובוס ורכבת במשך 30 יום, עקב שלילת רישיונו, פלוס קנס של אלף ומאתיים שקלים חדשים, שיכל למרבה ההפתעה להמיר בזמן אמת לשנים-עשר ימי מאסר חליפיים.
כשור מועד לעבירות תנועה, בתחילה קסם לו הרעיון שמאפשר לפרוע את חובך כלפי החברה במספר סביר של ימי מאסר. אולם, משהבחין איציק באוכלוסייה שסבבה אותו בבית-המשפט ברחוב שוקן בתל-אביב, תוך כדי שהוא מדמיין מי מהם עשויים לשמש לו כשכנים אופציונאליים לתא, נאלץ איציק לדחות רעיון זה על הסף, למרות היותו יצירתי משהו, תודו.
האמת? יש לו לאיציק די והותר מהם, בגרסה קצת יותר אלימה ומרתיעה, בקרבת מקום מגוריו.
כאחד שהיה מעורב ב"כמעט תאונה" שלמזלי הסתיימה ללא נפגעים בגוף ובנפש, כל זאת, בגלל היסח דעת מטופש לפלאפון הרוטט והחגיגי, למדתי בחיי הקצרים את ערך החיים הבריאים לעומת ערך הכסף שגם הוא חשוב, אין מה לומר. לכן, הרשיתי לעצמי להגיד לאיציק בפנים, גם לאחר סדרת ההתעללויות ההדדיות בינו לבין משטרת התנועה: "אנחנו לא באמת נוהגים בכביש בכדי להגיע ממקום למקום. אנחנו נוהגים בכדי לעקוף את הרכב שלפנינו ואחריו את הרכב שלפניו וכך הלאה..."
החוצפה שבלהעביר את המשרד לרכב ולנסות במקביל גם לנהל את ענייני העבודה הדחופים וגם להתרכז בכביש ובנעשה מסביב זה גודשת את הסאה.
"ידעת שבזמן שיחת טלפון תוך כדי נהיגה הסיכוי לתאונה גדל פי ארבעה?" אני מנסה לעניין את איציק באינפורמציה עדכנית לגבי חולשתו העיקרית בזמן נהיגה. "וואלה? אני רואה הרבה "אמיצים" כאלה מסביבי לאחרונה..." ענה לי איציק ספק בהלצה ספק ברצינות. "סיבה טובה לדאגה, לא?"
"במחיר הקנסות על שימוש בטלפון כבר מזמן יכולת להגשים את חלום הנייד החדש שאתה כל כך משתוקק אליו" אמרתי לו.
אם תשימו לב, שיגעון הנייד אחז בכולם. אנשים צורחים לעצמם בטלפון, מי ברגל ומי ברכב, ביבשה באוויר ובים. או כפי שאמא שלי שתהיה בריאה מאבחנת: "למה הוא צועק עם חלונות סגורים? הוא מבהיל את הילדים מאחור..." לך עכשיו תסביר לה שהאבא המסור והרחום הזה, מרוכז בשיחה בסלולר של הרכב במקום לשים לב לכביש ולחיי יקיריו שמופקרים להם לאחור. אני כבר מדמיין את אמא שלי נוזפת בו בחומרה ברמזור הקרוב. אבל המציאות העגומה רחוקה מלהצחיק לצערי.
שכן איציק בא לקראתי בראש מורכן ובהודעה החלטית. "זהו, אין יותר לענות תוך כדי נהיגה".
מסתבר, שהסיבה לטראומה נעוצה בתאונה קשה שהתרחשה לפני כחודשיים. שכנו (דלת ממול) של איציק אושפז בבית לוינשטיין כשהוא מוגדר כצמח.
הטרגדיה בקצרה: אישתו ההריונית מסמסת לו שארוחת הערב מוכנה. הוא מנסה לענות לה תוך כדי נהיגה במהירות גבוהה... התוצאה ל"ע: התנגשות חזיתית בקיר בטון וקומה מתמשכת. הברית לרך הנימול התקיימה השבוע ללא אביו ששרוי בתרדמת...
מספיק משכנע, לא?
