מדליקים את האור בנשמת כל יהודי
מצבו של עם ישראל היה קשה ביותר. הצביון היהודי המאוחד התחיל להתפורר, באותה תקופה היו בעם ישראל הרבה 'אנשים פשוטים'. לא - למדנים,
בעלי בתי מרזח, עגלונים ומה לא. . אנשים שלא למדו אף פעם בחיידר או בישיבה. לא ראו רב ולא שמעו שיעור. בבית הכנסת הכפרי כמעט שלא היה עשירי למנין .
מצילים את ההכרה היהודית
הצדיקים אמרו שעם ישראל היה במצב של עילפון - עם חי , אבל מבולבל וחסר תפקוד.
בתקופה הזו הקב''ה שלח ל'עם המתעלף' מתנה יקרה: את הצדיק רבי ישראל בעל שם טוב. והוא שזכה להעיר את העם מעלפונו.
פעם אחת ראה יהודים מאוד מאוד פשוטים שמתפללים ומשבחים את הקב"ה במילים פשוטות היוצאות מהלב.המראה של אנשים פשוטים
שמאמינים בבורא עולם בפשטות, שימח אותו. זה יהודי פשוט?! התפלא. זה כל כך מיוחד!!
באותו זמן נגלה אליו אליהו הנביא וסיפר לו כמה נעימה חשובה ואהובה תפילתם של אלו לפני הקב"ה. וכמה גדול השבח שלהם בשמים.
תגיד, מה שלומך?
באותו היום גילה שהיהודים הפשוטים, משבחים כל הזמן את הבורא. שם שמים שגור על פיהם. והוא החליט לגרום לכך שהם ישבחו כמה שיותר את בוראם. 'מה שלומך ר' מויישה? שואל הבעש"ט. ומוישה היה עונה : הכל טוב ברוך השם . ואיך הפרנסה יענקל? – שאל עכשיו את חברו . פרנסה בשפע, ברוך השם! השיב יענקל מחייך.
כך היה מרבה הבעל שם טוב את שבח ד' יתברך בעולם. עד שהתבטאו צדיקים שסגולה גדולה מהבעל שם טוב לשאול יהודי: 'מה שלומך?' ולגרום לו שיאמר : 'ברוך השם!'.
בהתנהגות הזו הצליח הבעל שם טוב להפיץ מחדש את האמונה בבורא. וחוץ מזה הוא לימד אותנו גם אהבת ישראל. הבעל שם טוב הנחיל את ההסבר המופלא שלמד מאליהו הנביא :כל יהודי שמזכיר את שם ד' בעולם הוא – מוסיף קדושה בעולם.כל אחד, - יכול לקדש את שם השם. דיבורי אמונה מאירים את העולם, שמים קץ לחושך. והם פתילה יקרה במנורה .
מפסיק לרטון ומתחיל להודות
בשבת הזו אנו מצטווים להדליק את המנורה. לכל אחד מאיתנו יש אור פנימי שאנחנו צריכים להעלותו. אור קורן של אמונה. ללמוד לומר על כל מה שיש לנו 'ברוך השם'! זה לימוד כל כך יפה וערכי.
אתם מכירים את הנודניק ששואלים אותו "מה שלומך?" ומיד מפרט את כל הבעיות שיש לו?
לפעמים גם אנחנו ככה. אפילו לעצמנו בשקט, לא גומרים לרטון. אבל להגיד בחיוך 'ברוך השם' זה כל כך חזק! כל כך מאיר!.
מאירים דרכים עם סולמות
בזמנו של דוד המלך, האירו לא רק את המנורה ,אלא גם את הדרכים. באותה תקופה לא היה חשמל. ופנסי רחוב הודלקו באופן אישי, עם מאמץ גדול. צריכים לקחת סולם, לטפס עליו עם כד שמן, לשים פתילה איכותית ולהדליק... ומחר? מחר צריך לעשות הכל מחדש!
דוד המלך מאוד שיבח את מי שהאיר את הדרכים החשוכות. ככה אנשים לא פחדו ללכת והיו מגיעים לבית המדרש ולמקום בית המקדש גם בלילה ולפנות בוקר.
הדרך והסיפור האישי שלך
בתהילים שר דוד המלך "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי". בתפילה הזו, מבקש מאיתנו דוד המלך שגם אנחנו נאיר את הדרכים. אמנם היום יש תאורה חכמה, אבל האור של דרכי חיינו – תלוי בנו. הדלקת האור היא לא נוסטלגיה. כל יהודי שמקיים מצווה מדליק עוד נר ואור בעולם חשוך. לכל אחד סיפור חיים ונפתולים , שאם רק נזכור להדליק בשביל המסובך הזה את האור, נמצא עוד שביל חדש שיש בו אור רך ומשמח.כי לכל אחד יש שביל מיוחד שבו רק הוא יכול ללכת ולהאיר.
בשבת בהעלותך, אנו מתפללים ומייחלים להעלות את הנר הנמצא בתוכנו, נר ד' – נשמת אדם – ונזכה להאיר באור חדש את עולמנו. אמרו חז"ל: נר המערבי לא כבה לעולם! ולוואי ונזכה להאיר את הדרכים באור נצחי שלא יכבה לעולם