על רקע הקיצוצים הקשים נגד עולם התורה, נחשף לאחרונה פנקס ההוצאות של כולל "אוהל תורה" בירושלים ובו פירוט המלגות של גדולי הרבנים בין השנים תרצ"ה-תש"ו (1935-1946). בין היתר מופיעה בו גם מלגת הכולל של מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל ויבלחט"א מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר. הפנקס יועמד בקרוב למכירה בבית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים.
רבנים נוספים המוזכרים בפנקס ההוצאות של כולל "אוהל תורה" הם רבי בנימין יהושע זילבר, רבי ברוך יצחק לוין, רבי שלמה טנא, רבי משה טיקוצ'ינסקי ורבי שלום שבדרון.
לפי הפנקס, המלגות לא חולקו באופן שווה בשווה, והן נעו בסכומים שבין חצי לירה ל-4 לירות ישראליות לחודש. תמיכות אלו היו מכובדות מאוד ביחס לתקופה, ועקב הביקוש הרב התקבלו לכולל המדובר רק אברכים מעולים, רובם בוגרי ישיבת חברון ובוגרי הישיבות בליטא. ראשי הישיבה זכו לקצבה של 10 לירות, המקבילה לשכר של הפקידים שעבדו בממשלת המנדט.
עובדה מעניינת נוספת היא גובה המלגה לה זכה הגרי"ש אלישיב שעמדה על הסכום הגבוה של 4 לירות מנדטוריות שערכן במושגים הכלכליים של היום שווה ערך לכ-4,000 דולר. למלגה זו יש כוח קנייה של כמה משכורות מינימום בימינו, ובוודאי יכלה לפרנס משפחה עם כמה ילדים. בשלב זה היה הגרי"ש אברך בן 30 בעל ילדים, שכן בעת הזו ציין עשור לנישואיו עם בתו של הרב אריה לוין.
מלגתו של הרב אלישיב הייתה הסכום המקסימלי שניתן לאברך בישיבה, כפי שחושף הפנקס. הרב וואזנר לעומתו קיבל 3.5 לירות, סכום גבוה בפני עצמו. לשם ההשוואה, מלגת אברך בימינו עומדת על סכום שנע בין 800 ל-2,000 שקלים.
הפנקס שופך אור על חלק קצת פחות ידוע בתולדותיו של הרב אלישיב, שלמד באופן עצמאי בבתי מדרש שונים בירושלים, אך לא בישיבה. הוא הוסמך לרבנות בשנת תרצ"ח (1938), והחל משנת ת"ש (1940) הצטרף לכולל "אוהל תורה" שבראשו עמד חתנו של הרב הרצוג זצ״ל. הקשר עם הרב הרצוג היה גם זה שהוביל את הרב אלישיב לעולם הדיינות.
מרון ארן, מבעלי "קדם", מוסיף כי "בעידן של דיון ציבורי סביב התקצוב לאברכים ולכוללים ולקראת אישור חוק התקציב, מעורר הפנקס עניין רב. פנקס זה מוכיח כי בימים עברו אברכים מצטיינים השתכרו במשכורות נאות מאוד, שעלו בהרבה על משכורת המינימום. מעבר לכך, העובדה כי מדובר ברב אלישיב, שנפטר לפני שנתיים, מגבירה את העניין בקרב ממשיכיו ותלמידיו".