אמש נערך בכנסת דיון בנושא ציון רמת הסוכרים במוצרים. הדיון השגרתי הפך עד מהרה לדיון טלוויזיוני.
"הדובר בעל השפה הססגונית ובעל המזג החם, חבר-הכנסת נסים זאב", תיאר העיתונאי עידן יוסף במחלקה ראשונה - שם פרסם את תמליל הדיון, "שם על הכוונת כמה מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות, ותקף אותן תוך שהוא מגלה בקיאות רבה יחסית לח"כ משס. זעמו של זאב הותיר את יושבי המליאה מחויכים".
אדוני היושב-ראש, יש פה אישה שמסבירה בדיוק למה הסכרין כל פעם עולה אצלה, ולא בגלל הסוכר. תשמעו מה היא אומרת: 'אני מרגישה איך הכעס גואה בי ואני בעצמי נהיית אלימה והסכרין שלי עולה'. הרי זו אותה תקשורת שמפוצצת את לוח השידורים בזבל - אני לא רוצה להגיד איך שהיא כותבת את המילים. היא מוצאת מלים בוטות לתאר את לוח השידורים הזה.
איך נוער יכול לצאת נורמלי כשהאח הגדול, הישרדות והרווק הם פסגת התרבות שלו? מה יכול לצאת מנער שכמודל לחיקוי מגישים לו חבורת עבריינים אוכלי חינם, שיושבים ומהמרים בין ג'וינט לג'וינט בסדרת עספור. שמעתם מה זה עספור? עספור בערבית - הנה, חמד יודע [ח"כ עמר חמד] - זה ציפור. אז כנראה העספור הזה נכנס במוח, בקודקודם של אותם חוליגנים שכל שעה מראים את זה בתקשורת, כאילו מי-יודע-מה מראים פה, איזה תוכנית תרבותית, רחמנא ליצלן, שגם אותה כבר הוצאתי אל מחוץ לתחום.
תראו, אני רוצה לומר לכם, יש פה על האח הגדול והאח הקטן והאבא הזקן - ובאמת, חבל לומר את כל הרשימה של כל התוכניות - אבל בגלל שהזמן הוא כל כך קצר, אני רק אומר את הסיום: "אתמול בערב חזרה בתי מסבתא עם חולצה חדשה שקיבלה מתנה" - סבתא תמיד נותנת מתנות, אבל לא תמיד היא מסתכלת מה כתוב על החולצה, מה הכיתוב - "רק שסבתא לא שמה לב להדפס שהיה על החולצה - S...-Online-Call-me - על חולצה של ילדה בת עשר". בת עשר בסך-הכול. מזל שאימא שמה לב.
תבינו, רבותי, אני רוצה לומר לכם, וזה עצוב מאוד. אנחנו מדברים על סכרין, הלחץ-דם שלנו עולה כל שעה. אם אתם תראו את הזבל שמראים בערוץ 2 [הכוונה לערוץ 10], את הפרסומות מה עומד לקרות בעוד חמישה ימים בתוכנית ההישרדות, אני רוצה לומר לכם חפצים חיים אנחנו? אנחנו באמת רוצים הישרדות, אז צריך להקיא את תוכנית ההישרדות.
אנחנו לא יכולים להמשיך להיות צבועים. צריכים להחליט מה הקו שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש.