סיפור עם מוסר השכל, סיפור עם על גנבים וסוסים, גלגול נשמות, שילוב של חכמה יהודית עם תמימות כפרית, סיפור המשלב בתוכו כמה דיברים מעשרת הדיברות.
בפרוס חג השבועות, הרגשתי צורך לספר לכם, סיפור ששמעתי פעם בימי בחרותי, במוצאי שבת, בסעודת מלווה מלכה, מר´ שלמה קרליבך זצ"ל, אצלו בבית בישוב, הוא סיפר וניגן, ריתק את כולנו, בסגנונו המיוחד, לשיר ולנגן, ידע יותר מללמוד, אבל לספר ולשיר, ידע יותר מ כ ו ל ם.
יבה בה בום בום בום, יבבה בום בום בום, לה לה לה, הוא היה אומר, הילגער תתאטטע וכל השאר שמטע, כשהוא מפזם חרישית, לאט עולה המנגינה, ושירת העשבים, לכל סיפור וסיפור היה לו ניגון משלו.
תמיד אצלו הסיפורים נדדו רחוק, לתקופת הבעל שם טוב, האפטא רוב, רבי בונם מפשיסחא, היהודי הקדוש, הייתה לו נשמה חסידית, עם מבטא אמריקאי, כשהוא היה שורק באמצע, שריקה שלו הייתה שווה אלף מילים, ובכן כך, הוא רצה לספר סיפור עם אמירה, על אמונה יהודית טיפוסית.
גנב אחד נתן עיניו באורווה של ליבל´ה העגלון, החליט שהתנאים יהיו יותר טובים עבור הסוס, אצלו מאשר אצל ליבל´ה העגלון, הסוס יאכל יותר טוב, יעבוד פחות קשה, גמר לחשוב בליבו, החליט על לילה מתאים, ויצא לדרך.
ליל הגניבה היה לילה סוער במיוחד, ירדו גשמי זלעפות, כל תושבי העיירה הסתגרו בבתיהם, נמו את שנתם, רק הגנב שלנו בדרך לאורווה, לגאול את הסוס משעבוד.
בשקט בשקט, במקצועיות של גנב מומחה, נפתחה לו הדלת כפתח של מחט, בדחיפה קלה כשל אולם, הסוס צהל לקראת אדונו החדש, ריח החופש כבר חדר לנחיריו, שיתף פעולה, לא התנגד, יצאו להם הגנב והנגנב, סוס ורוכבו, למחוז חפצו של הגנב, כשהגיעו, קשר את הסוס לעמוד במרכז החצר, התיר לו את הרסן, שם לפניו שני חבילות חציר, קערה אם מים, לתאבון, ככה יעשה לסוס שהגנב חפץ ביקרו,
לפתע נכנס הגנב
כולו מרוצה מגנבתו, עלה לו הגנב על יצועו, שמח וטוב לב, כשברקע הוא שומע את קול מצהלות פרסות הסוס בחצר גינת המלך.
לפתע פתאום, קפץ ממיטתו כנשוך נחש, ניזכר בעצמו, למיודענו הסוס הגנוב, יש חברותא, טובים השניים מין האחד, למה להשאיר את השני אצל ליבל´ה העגלון, גם אותו צריך להעביר לחוף מבטחים, לפני שיעלה עמוד השחר, קם, התלבש, נעל את מנעליו, חגר את אבנטו, השחיל את אקדחו במותניו, צבע את פניו בצבעי הסוואה, עד כדי כך שהוא לא זיהה את עצמו, הביט במראה, ולא ידע, האם זה הוא, או כבוד הסוס בעצמו, אפילו המראה גנוב מהאורוות.
מגיע לשטח האורווה שוב, הכל כך מוכר לו, הוא לא נזהר, מרגיש בבית, מתנהג כמו חמור בן סוסים, ידיו נוגעות בבריח, מעיו המו, הוא ממשש בחושך מחפש את חור המנעול, ליבו דופק מהר, אבל הוא עם תחושת שליחות, שממלאת את כל מרצו, צריכים להציל את הסוס, משעבוד מלכותו של ליבל´ה העגלון. הסוס השני בפנים כבר מפגין קוצר רוח, הוא גם רוצה לצאת אל החופש, נמאס לו כבר לשמוע את שריקות השוט מעליו, את צעקותיו של ליבל´ה העגלון הופ דיו דיו...שפת העגלונים מי יכול להבין, רק מי שמוח של סוס בקודקודו.
תוך כדי גניבה, נכנס ליבל´ה העגלון לאורווה, רואה את הגנב בכבודו ובעצמו, שואל אותו למעשיו? איפה הסוס השני? עכשיו ליבל´ה העגלון רואה למולו, גנב וסוס.
אומר לו הגנב: תתקרב אלי ואספר לך את מה שעיניך לא רואות, אני עומד לגלות לך סוד, שאפילו שיפחה חרוכה לא שמעה, בא תתקרב אלי, קרוב קרוב בן תבן למקום החור, אני מבקש ממך שאף אחד לא ידע, את מה שאני הולך לגלות לך עכשיו, ליבל´ה העגלון, כל כך היה מפוחד ומבוהל, שרק סיפור מסתורין חסר לו עכשיו, אבל הוא עושה כל מה שהגנב אומר לו, חוץ מצא.
תם התיקון הכללי
תדע לך אומר הגנב, לליבל´ה העגלון, בגלגולי הקודם הייתי איש עשיר מאד, אתה ליבל´ה היית אצלי בעל עגולה, רב עגלון, עבדת מאד קשה אצלי, לא שלמתי לך כראוי, תמיד גילחתי לך כמה רובלים, מעולם לא קיבלת משכורתך בזמן, כאשר הגעתי לעולם האמת, עשו איתי דין וחשבון, נפסק לי, עליך לחזור חזרה לעולם הזה בגלגול נשמות, בתוך גוף של סוס.
אותו הסוס אמור לעבוד אצלך, ולהחזיר לך את כל החוב שלי אליך, עד הפרוטה האחרונה, במשך שנים עבדתי אותך בנאמנות, גמאתי קילומטרים רבים, בבוץ, בשלג, ברוח ובכפור, הלילה בדיוק בחצות נגמר התיקון הכללי שלי, והפכתי חזרה לאדם, לכן נעלם לך סוס אחד, שזה אני ולא אחר,
ליבל´ה העגלון בהלם מוחלט, מעולם לא זכה לראות נשמה בפעולה, היה רגיל שנשמה זה כינוי חיבה אצל אחד העגלונים לזוגתו שתחי´, אבל, כאן, אצלו באורווה, נשמה שצור מחצבתה מין הסוס, ועוד בגלל שגזלו אותו.
התחיל ליבל´ה שלנו לעשות חשבון נפש, ומצא שבעבור עונותיו שלו, צריך הוא להתגלגל בנשמה של דינוזאור, מרוב שרבים הם, ואינו יכול לפורטם, הרים ליבל´ה העגלון ידיו כלפי שמים, כמשה בשעתו, ואמר, רבש"ע, מעמד זה שאני נמצא בו כרגע, מול הנשמה היתרה הזו, מרגיש לי, כבמעמד הר סיני, אני ממש רואה את הקולות, רואה נשמה במקום סוס, מי יודע עוד איזו נשמה יתרה חבויה לה בסוס השני, הנמצא כאן לימיני באורווה, עזור לי להבין מה קורה פה, הנותן בשכווי גבינה, כמנהג חג השבועות.
נכמרו רחמיו של ליבל´ה העגלון על הגנב, ששיניו נוקשות מקור, שאל אותו האם יש לך גנב חביב, היכן ללון, בגד ללבוש, ולחם לאכול, ענה לו הגנב בקול מתחסד, אין לי כלום בעולם הזה, חוץ ממך, קצת תבן וקש שהיו מנת חלקי בשנים האחרונות, הכניס אותו ליבל´ה יקירנו, ברוב רחמיו לאחד מחדריו, נתן לו מיטה לישון, ספל תה חם, הכין לו צרור בגדים חמים וצידה לדרך, ובקבוק סלבודקא אבסולוט לשמח את ליבו, צרור מטבעות, שיוכל להתחיל את דרכו בעולם הזה.
באישון ליל חמק הגנב מהחדר החם, לכפור שבחוץ, החל נס לכיוון ביתו, יחד עם המזוודה והבגדים החדשים שקיבל מליבל´ה העגלון, בגין היותו תושב חוזר, בליבו החלו מפעמים הרהורי תשובה, גמלה בליבו החלטה, לא לגנוב, לא סוס ראשון, ולא סוס שני, לא בעולם הזה, ולא לעולם ועד, בבוקר השכם הגיע הגנב לביתו, בדיוק כשנכנס לביתו, התעורר ליבל´ה העגלון בדירתו, למרות שמרחק ת"ק פרסה בין עירו של הגנב, העונה לשם אברהם בן אברהם, לבין עירו של ליבל´ה העגלון, אבל עכשיו, כבר נשמותיהן קשורות זו בסוסו של זה, כשזה נרדם, זה קם לעבודת הבורא, יצא ליבל´ה לעבודתו, בדרך חצה דרך היריד בלייפציג, והינה הוא רואה מול עיניו את סוסו הגנוב, מוצע למכירה לכל המרבה במחיר.
הזדעזע עד עמקי נשמתו, מזה שהגנב נהיה שוב סוס, ניגש אליו ולחש על אוזנו בשקט, וכממתיק סוס, אברהם בן אברהם, כבר שכחת את מה שסיפרת לי, מדוע הגעת לעולם הזה, כבר חזרת לסוסך, כבר נהיית שוב פעם סוס....יבה בה בם בם בם יבבה בה בה בום בם בום בום....אקדומות מילים לכל אינשי דלא שמעתא ....היליגער תתאטטע וכל השאר שמעטע.....