סיפור לשבת: הרבי שהחייה מתים

האברך החולה

פעם אחת בהיות רבי ברוך ממזיבוז, בקהילת שדה לבן. באו לספר לו על אברך צעיר בעל משפחה שנפל למשכב. ומצבו קשה עד להחריד.

עמד הצדיק רבי ברוך בתפילה , לפני קונו כי ירפא לכל המכאובים של אברך יקר זה.

עברו השעות, והשיפור עדין לא ניכר.

הוכרח רבי ברוך לחזור למזיבוז'. "מה יהיה?" בכו בני המשפחה של אותו חולה. "ומה, השיב רבי ברוך, האם האמונה שלי לא שווה משהו?! ואז פסק : בטוח אני ברפואתו שקרובה לבא".

עלה על העגלה ושב למזי'בוז'. כשהוא מבקש להתעדכן מדי יום על מצבו של החולה.

חדשות הבוקר

בכל בוקר, פותח רבי ברוך את דלת מפתנו. מסמן לגבאי באצבעו ומבקש כי ילך להתעדכן אולי הגיע מישהו מ'שדה לבן' .

ואכן נמצאו השליחים, בסביבות העיר. אבל העדכון היה מדכא. "המצב מוסיף להיות חמור".

רבי ברוך לא הזדעזע. מאמין שיבואו בשורות חדשות.

בבקר אחד, נזדרז הגבאי וחשב לעצמו: "למה לחכות לבקשת הרבי ? אזדרז להתעניין ואעדכן את הרבי מיידית. על המצב".

ובכן, קם ויצא אל האכסניה שבצומת הדרכים. האם יש כאן מישהו מק"ק שדה לבן? התעניין. "אכן, אמר הפונדקאי, אמש הגיעה אורחת. היא מתאכסנת למעלה". הלך ודפק בדלתה.

"אהה! ספקה כפיה בצער.למה זה תשאל לשלומו של האברך המסכן ההוא? אמש נתפרדה החבילה . פרחה הנשמה מן הגוף . לויה גדולה עשו לו, אתמול בשעות הערב. לא יכלה לכלוא צערה...

דמעותיה התערבבו במילותיה.

מה? מי מת?

הגבאי הלך לבית רבו. וחששו ניכר. איך ידווח על אסון שכזה?

כשפתח רבי ברוך את דלתו וביקש מן הגבאי לחפש שליח משדה לבן. נענע זה בראשו. כבר יש לו עדכון .

"מה?"

"אתמול נערכה ההלויה - -"

על הטרגדיה הגדולה, על היתומים הרכים, השתדל הלה לדלג. למה יצער את הצדיק לשווא?

רבי ברוך השתתק כדי רגע. הרהר בדברים בכובד ראש.

ואחר אמר: לא! לא יתכן!

"כבר אמרתי לכם כי אמונתו של 'ברוך' שווה משהו. ובעזר ד' נשמע מחר בשורות חדשות!". לא הבינו מה מתכוון הרבי לעשות. להוציא מתים מקברם??!!

האברך על הסוס

ולמחרת הגיע שליח מיוחד שבא לצדיק: "רבי, נס אמיתי. האברך קם על רגליו". לא עברו ימים מועטים ואותו אברך יקר עשה בעצמו את הדרך אל הצדיק.

אז מי היתה אותה פלונית? ואיך היא סיפרה על פטירה של האברך? שאלו כולם. הסביר הרבי ממזי'בוז' לרבי מרדכי מלעכוויטש, שהיתה זו שליחות של הסטר"א אשר נועדה לנסות אותו על אמונתו בברכתו. על בטחון, מנסים את האדם מן השמים. האם מאמינים אנו בישועה או לא?!

רבי ברוך זצוק"ל, האמין בשלימות הברכה. וכך נעשה נס ממש ונמשכה ישועה שלא כדרך הטבע. האברך ומצבו הקשה התהפכו לטובה כהבטחתו של רבי ברוך כי אמונתו 'שווה משהו'. כי אמונה היא המשכה.

אורה ושמחה וששון ויקר - כן תהיה לנו

הנה, החושך מכסה ארץ וערפל – לאומים. ימים לא פשוטים. יותר מאלפים שנות גלות. לא דור ולא שנים לא עשרים ולא ארבעים, אשר לא ראו את בית המקדש על תילו. מה יהיה?

מתוך שמחה נצא מכל הצרות, אמר רבי בונים מפשיסחא.

בתוך י"ג עיקרי האמונה, שהרמב"ם כותב כי הם יסודות האמונה. מעידים אנו על עצמנו: ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו . לא סתם אלא : באמונה שלימה! מצהירים אנו את אמונתינו מאמינים שנזכה לבואו בכל יום.

אחר מאה ועשרים עתיד כל יהודי לענות על השאלה : ציפית לישועה?

אם רק מצפים לה לישועה שתבוא. אם רק ממהרים לספוג ולתפוס ולקבל את כל אותן ההארות והניצוצות הפזורות בעולם. הרי שדווקא בתוך הימים הללו , מובטח לנו ימי אורה ושמחה וששון ויקר.