ל"ג בעומר, יום נחמד לכל הדעות, לא? גם מאורע חגיגי, גם חופש, גם אין צורך לבשל לשלוש סעודות ולעשרים אורחים, גם נגמר מהר ומשאיר טעם של תפוחי אדמה שרופים וטעימים... טוב, אולי הוא משאיר גם כמה שאריות פחות נעימות. עשן, ריח חריף של שריפה והמון המון שחור בדיוק מול הבית שלי. השאלה היא כזאת, האם לוותר על כל החגיגה רק בגלל שיש לה כמה תופעות לוואי שחורות וחונקות? ברור שלא. תשאלו כל ילד וכל ילדה, מי מוותר? או כמו שבן השבע אומר: אין עוד יום שבו אמא מרשה לאכול קרטיב בעשר בלילה! רואות? זה הכל עניין של נקודת מבט. ולשם מה באמת יש לנו מכונת כביסה ומקלחת מלאת סבון?
ואז מגיע היום החשוב. בכל זאת, הילולת ר' שמעון בר יוחאי אינה דבר של מה בכך. מנהגי ספירת העומר נמסים בחום האש למספר שעות, גברים רבים באנחת רווחה, ניגשים למכונת הגילוח אליה כה התגעגעו בשבועות האחרונים ובאנחת רווחה מסירים את הדוקר הדוקר הזה. וכל היתר? נהנים מהמוסיקה, נו מה? אין כמו שירי ל"ג בעומר לחימום האוירה.
נשמע מושלם! תפילה בקבר רשב"י, חלאק'ה להמוני קטנטנים מאושרים, קרטיבים לילדים בעשר בלילה, טיול לילי עם אבא ואמא (מתי זה עוד קורה בסתם יום של חול?) הרבה ריקודים ושמחה. אז מה בכל זאת מפריע לי? אולי תקראנה לי פולניה, אולי תקראנה לי היסטרית, או כל כינוי יצירתי אחר שתבחרנה עבורי. אני בסך הכל מכנה זאת כדאגת אם. כן, המדורות המאיימות הללו.
כבר מרחוק ניתן לחוש את החום השולט ברחוב. להט אש המדורה המלחכת כל אשר נקרה בדרכה, נשמע למרחקים ומתפוצץ הישר מול העיניים בצורת גיצים בוערים עד לב שמים. ובכל זאת, מדי שנה בשנה אני רואה אותם. את הילדים המתקרבים לאדום הכתום הזה, את הרצון הבוער מתוך עיניהם לזרוק "רק עוד קרש אחד", מתקרבים תחילה בצעד זהיר וחושש ומהר מאוד שוכחים... מסתובבים סביב המדורה במרחק נגיעה ואני כבר מדמיינת בעשן הכי שחור שעולה מולי, את כותרות החדשות למחרת היום הזה:
"בן שש נכווה קשות בגופו..."
"אב הציל את בנו משריפה ונפצע באורח בינוני בפניו".
אין בי כל כוונה להשבית שמחות לאף אחד, בוודאי שלא לי או לילדיי. אני כן חושבת, שאסור לנו לשכוח כי ביום הקדוש והיפהפה הזה, ל"ג בעומר, לצד השירים, הריקודים, האוכל והשמחה, מרצדת מול עינינו מרהיבה ביופיה, סכנה מוחשית ומאיימת שבכוחה להשבית את השמחה בכל עת ושניה.
ולכן, בתור הורים לילדים, חובה לשנן את כללי הבטיחות והזהירות מאש, ולא לאפשר לילדים ללכת לבדם למדורות. אין זה היום המתאים לגלות עצמאות יתר. היו בשטח, השגיחו עליהם בשבע עיניים, הם יקרים יותר מכל יום ומכל חג בשנה ומגיע להם לראות עוד הרבה מדורות בהרבה מאוד ל"ג בעומרים.
שזכות ר' שמעון בר יוחאי תגן עלינו ועל עוללנו וטפנו ושהל"ג הזה ישפיע עלינו מאורו ושמחתו למשך כל השנה!