כולנו התפנקנו על "נוטי צ'וס", קיבלנו מתנות עוברות מכס, והתנדבנו ללוות את אחי במשמרות כבר ביום חמישי האחרון, משנחת בארץ. כמו כל חב"דניק ממוצע, גם הוא כחתן נסע לשהות ולהתפלל בציון של הרבי מליובאוויטש ובבית המדרש 770 בניו-יורק לפני החתונה.
הוא אפילו הספיק להעביר את מטלטליו לדירתו החדשה, ובעיקר, שמח שמחה גדולה על כך שעזב את ניו- יורק בטרם הגיעה לבקר בעיר הסופה הנחמדה "איירין", שהשביתה לא רק, אבל גם את המרחב האווירי של העיר. זו העיבה גם על שלוותה של כלה וקבוצה מורחבת של משפחה וחברים של ידידו הטוב, חתן גם הוא, שהתחתן ביום שני, אך תכנן לעזוב את ניו יורק רק במוצ"ש. הלה הגיע ארצה בסופו של דבר. כמה חבדניקים טובים סדרו לו טיסה ברגע האחרון מנמל תעופה בטורונטו, חתונתו התקיימה בזמנה, כמתוכנן, תמונות ממנה פורסמו על כל אינצ' פנוי. ושלום על ישראל ואפילו על ברוקלין.
חתונתו של אחי מתקיימת ביום רביעי, א' אלול, והוא עזב את ניו-יורק שבוע קודם, טווח זמן סביר שבו עוזבים מרבית החתנים את ברוקלין ושבים ארצה. זאת על מנת להיות על הקרקע בחופה, כמו שאומרים, או לפחות תחת כיפת השמיים.. וגם בכדי למנוע לחץ מיותר מצד אובייקטים משפחתיים קרובים.
רק שאז, התחילו להגיע אלינו טלפונים כמו: "אחיך בארץ?", "יש חתונה..?", "שמענו שהוא תקוע בניו-יורק", "כך כתוב בעיתון", ומסתבר שלא רק בעיתון של המדינה. אפילו באתרים חב"דיים נחמדונים. רק שמ"העיתון של המדינה", אנחנו מצפים ל..אהמ.. עזבו, לא מצפים.
לקרוא את אשר נכתב שם - זו חובה: "זו ממש לא מסיבת הרווקים שמנחם מנדל בוקובזה חלם עליה"(---מסיבת רווקים? שטו?), "בוקובזה הוא אחד משלושה חתנים, חסידי חב"ד, שנתקעו בניו-יורק רגע לפני היום המאושר בחייהם וכמעט החמיצו אותו", המלודרמה די מדאיגה ונוגעת ללב, יש לומר. כל זאת כשאחד "תקוע" בסידור זריז על טיסה מעיר אחרת, והשניים האחרים כבר בארץ, לשמחת כולם (כמעט)..
"תחילת הסיפור, כמו בכל מעשיה יהודית עסיסית, טמונה במסורת חסידית רבת שנים" (--הרי לכם חצי אחוז האמת, כמו בכל ידיעה עיתונאית משובחת, כל השאר-פרי דמיון מאותגר).
"אלא שלמזג האוויר הייתה תחזית אחרת עבורם... השלושה החלו לסרוק את רשת האינטרנט ואת מפת היבשת ולחפש נמל תעופה קרוב שיוכלו להימלט אליו" (תסריטאי? מישהו?).
"ראשון יצא לדרך בוקובזה" --ראשון הוא שיש לנו שני? "שחתונתו תתקיים (כנראה)" ---יחי הספק, אוהו, סוף סוף ספק, שימו לב למיקום.. "הערב על הדשא בכפר חב"ד" ---חתונתו התקיימה שם באולם מסודר. ו..אופס, דשא בכפר חב"ד...?
כעת מגיע תורו של אחי וחברו, שנחתו בארץ הקודש כבר בשבוע שעבר: "להם, לעומת זאת, היה קצת פחות מזל. השניים לא הספיקו לצאת מניו יורק בזמן ונלכדו בעיר. ואולם אמש הסתמן פתרון, כשככל הנראה הם הצליחו להשיג מקום בטיסה שצפויה לנחות בישראל מחר בארבע בצהריים. מה שיאלץ אותם לרוץ היישר מאולם הנחיתות לאולם האירועים" ---בשלב הזה כבר כמעט הפסקתי להאמין לעיני הרואות בעיני בשר את אחי כאן בעירנו הדרומית.. כבר טחנתי "נוטי צ'וס" בכמות משביתת דיאטה. בשלב הזה הדמיון עבר כל גבול. השתבשו שם? מדור בדיחות הם חנכו? מי מדווח להם?
ובכן, מאה אחוזי עיתונות. מעט מאד, אם בכלל, אחוזי מהימנות.
ניתן (ואפילו רצוי) להסיק מסקנות אינדוקטיביות. משהו מקצה המזלג העקום של העיתונות בישראל. מאמינים? רק בבורא עולם. עיתונים שומרים למקרה וגיל שבו נשכח את התאריך.
---ועל השמות הנפלאים של הסופות נדון בפעם אחרת.