שלושת היומונים החילוניים, ניצלו את "מאבק הקברים" שניהל סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, כדי (שוב) לתקוף את ממשלתו של בנימין נתניהו.
אבל המאבק לא היה רק נגד נתניהו, אלא כמובן גם נגד ליצמן ישירות ונגד "החרדים". כל עיתון ניסה לתמרן את המאבק האישי שלו, בדרכיו הוא.
בשורות הבאות ננסה לנתח את עמודי השער של שלושת היומונים החילוניים, "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום".
במאמר המוסגר, עולה השאלה הכואבת: היכן דוברי ההסברה החרדית? היכן ישראל אייכלר המשמש כיו"ר "המרכז להסברה יהודית"? מדוע אין באף-אחד מעמודי השער של היומונים מאמר אחד של יהודי דתי או חרדי שיסביר את מאבקו הצודק של ליצמן? ויש הרבה מה לומר.
"ידיעות אחרונות":
מאבק אגרסיבי בממשלה
"ידיעות אחרונות" שלא מנצל אף הזדמנות כדי להלום בממשלה ונתניהו אישית (במסגרת המאבק ב"ישראל היום"), בחר להיות האגרסיבי מכולם.
תחת הגג "כך ניצחה הפוליטיקה את השכל הישר", מתפרסמת כותרת שחורה-אדומה: "המתים חשובים להם יותר".
ממש לא ברור, ממתי כותרת ראשית של עיתון חשוב, הופכת לדעה אישית.
לצד הכותרת הדרמטית, כל תמונותיהם של השרים בממשלה שהצביעו בעד עמדתו של סגן השר החרדי. בראש פאזל-התמונות - ראש-הממשלה בנימין נתניהו, איך לא.
המסר ברור: זאת ממשלה הזויה, מנותקת, שנכנעה לחרדים. צריך להחליף אותה, ומהר, ורצוי, במי שנמצא למטה (יאיר לפיד)...
"למטה", 2 מאמרי דעה: הפרשן הבכיר נחום ברנע ויאיר לפיד "אוהב" החרדים והבן של טומי לפיד ז"ל, מקים "שינוי".
ברנע, העדיף ללכת על הראש של מצביעי "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן ולפיד (תתרגלו) החליט ללכת על הראש החרדי, כשהוא לא שוכח כמובן לצטט פסוק מהתנ"ך, בדרך למאבק.
כדאי שמישהו יזכיר ללפיד, שבעבר התבטא שלא אכפת לו שישרפו את גופתו ואת האפר ישימו בכד, כי אצלנו מכבדים את המתים, ז"ל.
אף-אחד לא אמר שהמתים חשובים לנו יותר מהחיים, אבל אם אפשר לבנות חדר מיון במקום סמוך, מדוע להתעקש לבנות מעליהם חדר מיון? לנו, בניגוד אליך, יש עקרונות וערכים. אם נאבד את הכבוד המנימלי לשוכני העפר, אפשר לכבות את האור.
ומה לגביי העובדה שלפיד, שלפי פרסומים שונים מתכוון לפתוח מפלגה בבחירות הקרובות, מקדם את האג'נדה שלו מעל בימת "העיתון של המדינה"?
"מעריב":
מתקפה עלובה על הדת
"מעריב", לא מפתיע, פחות יצירתי מ"ידיעות", אבל שונא מושבע של נתניהו, לא פחות מהאחרון. הכותרת שבחר היא "הכניעה והניצחון".
"כניעה" - לצד תמונת ראש-הממשלה נתניהו, "והניצחון" - לצד תמונת ליצמן.
המסר ברור - נתניהו שוב נכנע, ליצמן-החרדים שוב מנצחים.
מעל הכותרת, 2 מאמרי דעה: הפרשן בן כספית והכתב נדב אייל.
כספית ממשיך בחגיגת השנאה האובססיבית לנתניהו. שנאה יוקדת שנראית בכל מילה ומילה בטורו. על הדרך, הוא כמובן יורק ובז לכל מה שמריח יהדות ושמירה על כבוד המתים.
מאמרו של נדב איל, נראה מאולץ, לא ברור, שאולי נכתב מתוך "אילוצי הנקמה" במסגרת המאבק בעיתון של נתניהו, "ישראל היום".
וזה לא נגמר רק כאן. בכותרות הבולטות שמתחת לכותרת הראשית, משתמש "מעריב" בכל המילים האפשריות, כדי להדגיש את דעתו האישית: "ההתקפלות", "נתניהו הרים ידיים", "הטלטלה", "מנכ"ל משרד הבריאות המוערך" ("מעריב" קובע...), "לא אתן יד לסיכון חיי אדם", "הזעם", "הפקירו אותנו לטילים", "ביבי מפחד מליצמן".
"ישראל היום":
מבוכה לעיתון
אל תקנאו לרגע בעמוס רגב, עורך "ישראל היום". אפשר לשער לבד כמה התחבטויות הוא עבר בליל יום ראשון.
מצד אחד, הוא לא יכל להרשות לעצמו לתקוף את נתניהו, מצד שני, הוא לא יכל להיות "לא רלוונטי" ולהיות בעד "הכניעה" לחרדים.
אז כך עושים שער: כותרת עליונה, מעל הכותרת הראשית, בצבע כחול-לבן - "מחר פגישה נתניהו-אובמה".
מתחת, בגופן 'כותרת ראשית', ציטוט של מנכ"ל משרד הבריאות המתפטר: "חיי אדם יותר יקרים מקברים".
בפתיח, מודגש: "בממשלה אומרים - בעוד חודש תיתכן הצבעה שתהפוך ההחלטה".
המסר ברור - הממשלה שגתה, אבל נתניהו שלנו עוד ישנה את ההחלטה. חכו, חכו.
אבל שימו-לב: אין תמונה של נתניהו, גם לא תמונה של ליצמן וגם לא תמונה של אף שר בממשלה שקשור להצבעה. רק תמונה של מנכ"ל משרד הבריאות המתפטר.
המשמעות: כמה שיותר להרחיק את נתניהו מהסיפור.
הפרשן הבכיר בעיתון, דן מרגלית, מפרסם טור דעה עם הפנייה בולטת בשער "ביזיון".
לרגע נדמה, כי מדובר בפרשנות על תחילת משפטו של ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. אבל לא, מדובר במתקפה קלה ומביכה על ממשלת נתניהו.
בפרשנות המביכה, אולי הפרשנות הראשונה נגד נתניהו, מנסה מרגלית ללכת על חבל דק.
וכך הוא מסיים את המאמר: "כדאי להעמיד אותם במקומם. הם ייסגו, ובא לציון גואל".
שוב, אותו קו מחשבה שהוביל לפתיח בשער ("בעוד חודש הצבעה נוספת") - הממשלה שגתה, אבל הם ייסגו...