הממשלה בכללה והקבינט בפרט, סיכמו איפה שהוא באמצע מבצע 'צוק איתן', כי החמאס כבר מצוי בין מצב של כפיפות ורפיסות לכריעה על הברכיים וכמעט כניעה, ועוד מעט והוא יפנה בתחנונים שנפסיק את האש.
הפרשנים הבכירים יסבירו כי גם השלום עם מצרים נוצר אחרי המכה הכבדה שהנחלנו להם במלחמת יום הכיפורים ולכן מיד אחרי המכה שהחמאס מקבל ויקבל, יחלו השיחות והשלום הצפוי בעקבותיו.
הכריעה על הברכיים של החמאס, היא אכן תחליף ראוי לכיבוש עזה כולה על ידי צה"ל, דבר שעלול לגרום לאבדות רבות בנפש, והצורך המורכב לנהל ולשאת באחריות על מיליוני פלסטינים בשטח הכי צפוף במזה"ת כולה.
התחליף והפשרה של כריעת החמאס על הברכיים, נשמעת אכן ראויה ורצויה ואפילו מועדפת על הגוש הימני שבישראל.
יאללה, שהחמאס כבר יכרע על ברכיו ויתחנן להפסקת אש, אגב כך יסכים לכל התנאים שהציבה לו הממשלה, בראשם פירוז הרצועה.
בדרך לכל זאת, הכריז ראש הממשלה כי יש לנו צבא חזק ועם נחוש, ואיננו זקוקים לדבר מלבדם. הוא לא אמר, אך כך היה נשמע, שאיננו זקוקים לא לתפילות מרובות, ובטח לא ללימוד התורה הקדושה שזו הרי בכוחה להגן ולהציל, לשמור ולקיים את עם ישראל באשר הוא, אך לא הפעם, לא בסבב אלימות זה, בו אנו ממש מסודרים עם הצבא החזק והעם הנחוש...
באמת הכול נשמע כל כך פשוט, כל כך הגיוני, הרי עזה מופגזת באופן מסיבי שלא ניתן לדמיין, גם ללא הפגיעות, רק למחשבה מה עובר על העם הפלשתיני תושבי הרצועה, משמיעת הבומים המחרידים שמרטטים כל לב, ומזעזעים כל פיסת אדמה, יש בהם כדי להרתיע ולהפחיד את התושבים וילדיהם, כדי שאלו יצאו נחושים, כנגד משגרי הטילים לעבר ישראל - ובראשם החמאס.
בתים מתרוממים ונופלים, אם תרצו כורעים על ברכיהם ואף נמוך מכך.
בכירים נעלמים ומתאדים כלא היו, תשתיות נהרסות, וכמעט ואין בית שאין בו מת.
ועם כל זאת, נאדה, שום דבר לא קורה, להפך, החמאס מתגרה בממשלת ישראל, וממשיך ביתר שאת וביתר זעם להפגיז בעיקר את מה שמכונה עוטף עזה שלתושבי האזור אין רגע של רחמים ושקט, אך לא רק, גם את תל אביב ושאר ערי ישראל.
המצב הוא בלתי אפשרי, וגם לא צפוי ובניגוד גמור להחלטת הממשלה, האומרת שעל החמאס לרדת על ברכיו.
ובאמת אין ברירה, החלטת ממשלה היא החלטה, ומישהו פה צריך לקיימה, ואם החמאס לא מסוגל, לא רוצה לקיימה, הרי שממשלת ישראל תעשה זאת במקומו.
כבר אמרו קודמיו ומוריו של ביבי - 'ויתור זה כוח', כי באמת רק החזק יכול לוותר, לא החלש, ואנו החזקים.
אז נוותר לחמאס, שלא ירד על ברכיו, ואנו נעשה זאת במקומו, העיקר שישוב לשולחן 'המשא והמתן' תחת אש, ואפילו אש כבדה, אנו נרד על הברכיים ואף נמוך מכך, ונגיע להסדר שיחזיק כמה שיחזיק וללא התחייבות מצדו של החמאס, העיקר שיהיה כבר שקט.
אני אינני מאלו שמשיאים עצות לממשלה ולמקבלי ההחלטות, אינני שותף לפרלמנטי המקווה השונים, בחצרות השונים ובפתחי השטיבלאך שבערים הגדולות כמו גם בקטנות.
המיידעים והמשמעויות של כל החלטה, מונחים על שולחנם ולא על שולחננו, אין לנו אפילו לא קצה של חוט, לא במידע מודיעיני וגם לא מדינית, איננו יכולים ולא מסוגלים לחשב משמעות, תוצאה והשלכה של כל פעולה ומעשה שייעשה.
אך דבר אחד כן נותר ומותר לנו, והוא לצפות ממנהיגנו ליותר יצירתיות שתביא לכלל מעשה ותוצאה ראויה. שיעשו מה שהם מבינים, בתבונה ובמחשבה יצירתית כזו שתביא את התוצאה.
היעדר תוצאה רצויה, היא הוכחה לכישלונם.
קצת פחות דיבורים והתרברבות, ובטח לא לגאווה מעושה שאין בה יותר מאשר לבטא את המשפט המביש - 'כוחי ועוצם ידי' בעוד אין לנו אפילו לא שריר דק כעובי השערה ביחס למציאות הקשה והמשתנה באזור שאנו מצויים בו.
אז קצת צניעות, והרבה תפילות ואמונה בבורא - ואם יש עוד קצת זמן, שיוקדש למעט יצירתיות בפעולות של חשיבה מעבר לקופסא, שיביאו לתוצאות ולא לברבורים - כבר אמרנו.