הגמרא במנחות לג. מספרת שריש גלותא בנה לעצמו בית חדש ובעת סיום הבניה ביקש מרב נחמן שיקבע לו מזוזה בבית החדש. על בקשה זו ענה רב נחמן לריש גלותא "תלי דשי ברישא" ופירש רש"י שרב נחמן ענה לריש גלותא כי הוא איננו יכול לקבוע את המזוזה על המשקוף לפני שריש גלותא יקבע את המשקוף לפתח הבית.
טעמו של רב נחמן הוא כי גם במצוות מזוזה יש פסול של תעשה ולא מן העשוי ולכן צריך קודם לחבר את המשקוף לפתח ורק לאחר מכן ניתן לקבוע מזוזה במשקוף.
וההסבר הוא כי מקור הדין של תעשה ולא מן העשוי נלמד ממצוות ציצית שבה אמרה התורה "גדילים תעשה לך"(דברים כב' יב') ודורשת הגמרא במנחות מ: תעשה ולא מן העשוי.
ולכן אם הטיל ציצית בבגד שיש בו שלוש כנפות ולאחר מכן הוסיף לבגד כנף רביעית ואף בה הטיל ציצית הרי הציצית פסולה מפני שהטלת הציצית בשלוש הכנפות נעשתה בעת שהבגד עדיין אינו חייב בציצית כי בגד מתחייב בציצית רק כאשר יש בו ארבע כנפות ולכן גם כאשר חיבר לבגד כנף רביעית ואף הטיל בה ציצית עדיין הציצית פסולה מפני שבשלושת הכנפות הוטלה ציצית שלא בזמן החיוב
וממילא גם במצוות מזוזה אם אדם יקבע מזוזה במשקוף הדלת לפני שהמשקוף מחובר וקבוע לפתח הבית הרי הוא קבע מזוזה במקום הפטור כי משקוף סתם אינו חייב במזוזה ולכן אינו יכול לחבר את המשקוף שיש בו כבר מזוזה לבית אלא צריך קודם לקבוע את המשקוף לפתח ורק לאחר מכן לקבוע בו מזוזה.
שיטת הרמב"ם בביאור דברי רב נחמן
הרמב"ם בשו"ת סימן שלה' מבאר שבתשובת רב נחמן לריש גלותא "תלי דשא ברישא" הוא רצה לומר לו כי פתח שאין בו דלת אינו חייב במזוזה ולכן צריך ריש גלותא צריך להתקין את הדלת בפתח לפני קביעת המזוזה.
וכך פסק הרמב"ם במפורש בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה ה' שפתח שאין בו דלת אינו חייב במזוזה וזהו אחד מעשרת התנאים שחייבים להתמלא כדי שהבית יתחייב במזוזה.
וכתב במרכבת המשנה פ"ו ממזוזה הלכ' ה' הביא כי הרמב"ם בשו"ת כבר ביאר שמקור דינו הוא מהגמרא בעירובין ו: שבירושלים היו נועלים את דלתות שערי העיר בלילה כדי שלעיר ירושלים לא יהיה דין של רשות הרבים אלא דין של חצר שנתנו בה עירוב ומותר לטלטל בה.
ומבאר רש"י שבין שערי ירושלים הייתה דרך הרבים שהיא רחבה שש עשרה אמות ואם דלתות שערי העיר היו נשארות פתוחות בלילה הרי הדרך הזו שבין השערים הייתה גם פתוחה ומפולשת מצד לצד וממילא הדרך הייתה מקבלת דין של רשות הרבים לעניין שבת משום שדרך המפולשת מצד לצד ורחבה שש עשרה אמות היא נחשבת כרשות הרבים לעניין שבת ותנאים אלו היו בדרך שבין שערי ירושלים.
וכדי למנוע זאת היו נועלים את דלתות שערי ירושלים ואז העיר מקבלת דין של חצר הרבים שניתן לערב את כולה (ואף אם לא עשו עירוב הוי לעיר דין של כרמלית שאין המטלטל בה חייב מדאורייתא).
ומתוך דברי הגמרא עולה כי פתח שאין בו דלת הרי הוא נחשב כפרוץ ומאחר ובמצוות מזוזה נאמר "שעריך" הרי כוונת התורה לשער הסגור עם דלת ולכן סובר הרמב"ם שרק פתח שיש בו דלת הוא החייב במזוזה.
אלא שכבר הקשה בספר דברי ירמיהו על הרמב"ם שלכאורה מקור הרמב"ם מהגמרא בעירובין הוא קשה מאוד דהרי יש לחלק בין דין שבת לדין מזוזה
דבדיני שבת באמת צריך שהעיר תהיה סגורה באמצעות דלתותיה כדי שיחול עליה שם של רשות נפרדת ולא תחשב כמקום פרוץ דהוי רשות הרבים ולכן דין רשות הרבים לעניין שבת תלוי במצב המציאותי האם ישנם זמנים שבהם העיר נעולה ואינה משמשת את הרבים אלא משמשת רק את בני העיר.
אבל במצוות מזוזה נאמר "בשעריך" וממילא חיוב מזוזה לכאורה תליא במאי דהוי שער ופתח ומניין לרמב"ם להצריך גם בדיני מזוזה שתהיה דלת בתוך השער והפתח והרי שער ופתח מוגדרים ככאלו מעצם היותם פתוחים גם בלי הדלת שבתוכם.
ואפשר לומר כי מקור הדין של הרמב"ם הוא כפי שכתב המגדל עוז בפ"ו מהלכות מזוזה הלכ' ה' דהרמב"ם פירש את הפסוק "על מזוזות ביתך ובשעריך" דשער היינו דלת וממילא נלמד מהפסוק כי קודם צריך לתת את הדלת בפתח ולמלא את התנאי של "בשעריך" ורק לאחר מכן מתחייבים במצוות מזוזה.
האם יש פסול תעשה ולא מן העשוי כאשר המזוזה נקבעה בכשרות
הרעק"א על השו"ע יו"ד סימן רפט' סעיף ה' מביא את המהר"א ששון בסימן רלב' שאם קבע את המזוזה במשקוף כדינה ולאחר מכן הוריד את המשקוף עם המזוזה שמחוברת אליו אין לו להחזיר את המשקוף עם המזוזה אלא צריך לחבר תחילה את המשקוף ורק לאחר מכן לקבוע בו את המזוזה מחדש
וטעמו הוא כפי שביאר רש"י כי במזוזה יש פסול של תעשה ולא מן העשוי ולכן הורדת המשקוף מפקיעה את חיוב המזוזה וממילא אין להחזיר את המשקוף כאשר המזוזה קבועה בו.
אבל ההגהות מימוניות בהלכות מזוזה פרק ו' אות ו' כתב דאם הסיר את המשקוף עם המזוזה שבו מותר לו להחזיר את המשקוף עם המזוזה ואין בזה כל חשש של תעשה ולא מן העשוי כיוון שבתחילה קבע את המזוזה כדינה ובמקום המחוייב.
וכתב הרעק"א שלפי דברי המגן אברהם בהלכות ציצית או"ח סימן טו' סעיף קטן ג' ניתן ללמוד שאם עקר את המשקוף עם המזוזה שקבועה בו מותר להחזיר את המשקוף עם המזוזה לפתח שממנו המשקוף נעקר ואין בזה כל חשש של תעשה ולא מן העשוי.
וראיית הרעק"א ממה שכתב המגן אברהם בהלכות ציצית שאם גזר כנף מבגד שיש בו ארבע כנפות עם ציצית כשרה מותר להחזיר ולתפור את הכנף לבגד שממנו היא נתלשה וטעמו הוא שמאחר והטלת הציצית בתחילה הייתה בכשרות שוב אין איסור של תעשה ולא מן העשוי אבל אסור לחבר את הכנף עם הציצית לבגד אחר מפני דהוי תעשה ולא מן העשוי.
נפק"מ לדינא בחדר שניטל גגו כדי לעשות בו סוכה
הפתחי תשובה ביו"ד סימן רפו' כתב שאם הוסר גג החדר שבבית כדי לעשות בחדר סוכה וממילא בעת הסרת הגג והפיכת החדר לסוכה נפטר החדר מחיוב מזוזה משום דהוי דירת עראי אזי לאחר חג הסוכות בעת החזרת הגג הקבוע של החדר לא צריך להסיר את המזוזה ולקובעה מחדש למרות שהייתה קבועה במשקוף בזמן הפטור של ימי חג הסוכות ואין בזה כל חשש של תעשה ולא מן העשוי ולכאורה סברתו היא כפי שהובא מדברי המגן אברהם דכיוון שהמזוזה נקבעה בכשרות שוב אין בה חשש של תעשה ולא מן העשוי
אבל הכתב סופר ביו"ד סימן קלט' כתב שם נטל את גג החדר כדי לתת בו סיכוך למשך שבעת ימי חג הסוכות הרי בעת שמחזיר את הגג הקבוע של החדר צריך להוריד את המזוזה ולקובעה מחדש משום דהוי תעשה ולא מן העשוי.