פלפול בפרשת ויגש: קריאת שמע הלכה למעשה

פרשת ויגש: יהודה שטרן מגיש מבט מעמיק לפרשת השבוע. והפעם: מחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, ופסק השולחן ערוך כי בקריאת שמע יש לכוון כוונה של ייחוד ה'. פרשת ויגש: יהודה שטרן מגיש מבט מעמיק לפרשת השבוע. והפעם: מחלוקת האם מצוות צריכות כוונה, ופסק השולחן ערוך כי בקריאת שמע יש לכוון כוונה של ייחוד ה'

הרב יהודה שטרן | כיכר השבת |

ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד(בראשית מו' כט') ופירש רש"י שיעקב לא נפל על צוואר יוסף מפני שהיה עסוק בקריאת שמע.

המפרשים לומדים מכך על דביקות יעקב אבינו בקב"ה למרות שהיה בעיצומו של המפגש עם יוסף שאותו לא ראה שנים רבות בכ"ז הפנה את מחשבתו וליבו לקיום מצוות קריאת שמע.

מהגמרא ראש השנה כח. רואים שרבא ור' זירא חולקים האם מצוות צריכות כוונה

הגמרא ראש השנה כח. שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ומקשה הגמ' כפאו מאן אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים ועתים שתי כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו וכו' וכשהוא שוטה אז שוטה לכל דבריו ופטור מן המצוות. אמר רב אשי שכפאוהו פרסיים ומסביר רש"י שאע"פ שלא נתכוון לצאת ידי חובת מצה בליל ראשון של פסח יצא ומבאר הר"ן שחייבים לומר שאותו אדם ידע שהיום ליל פסח ושיש מצווה של אכילת מצה וכל הבעיה בגמ' היא שרק לא כיוון ליבו כשהפרסיים כפו אותו אבל אם לא ידע כלל על מצוות מצה או שלא ידע כי היום פסח לא יצא ידי חובת מצה. לאור זאת אומר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא ידי חובת מצוות שופר ומקשה הגמרא פשיטא וא"כ מה החידוש בדברי רבא הרי כל אחד יכול להסיק מהפסק במקרה שהפרסיים כפו על המצה שגם בשופר התוקע לשיר יצא ידי חובת שופר ומתרצת הגמרא שבכ"ז יש חידוש בדברי רבא מפני שהיה מקום לחלק בין דין מצה בכפיה לתוקע לשיר בשופר מפני שבמצה המצווה היא לאכול מצה ואת חלק האכילה קיים למרות הכפייה אבל בשופר יש דין "זיכרון תרועה" וכפי שמסביר הרש"ש שצריך לקיים את מצוות שופר בזיכרון נאות שמשמעותו כוונה ואם תוקע לשם שירה הוי מתעסק בעלמא ולא מקיים מצווה ע"י כוונה קמ"ל רבא שנידון השופר לשיר זהה לדין מצה בכפיה ובשניהם יוצא ידי חובה בגלל שמצוות לא צריכות כוונה. אבל הרי"ף והר"ן למדו מסוגיית הגמרא בהמשך כי ר' זירא חולק על רבא וסובר שמצוות כן צריכות כוונה.(עיין בר"ן כט. על ציווי ר' זירא את שמשו כי יכוון בתקיעותיו להוציא את ר' זירא ידי חובה ואין כאן מקום להאריך)

סברת מ"ד מצוות צריכות כוונה לפי הברכת אברהם בפסחים ולפי הקובץ שיעורים

הברכת אברהם בפסחים קיד: כתב כי העוסק במצווה ללא כוונה הוי כמתעסק בעלמא ולמעשיו אין תוכן ומהות של מעשה מצווה אלא של פעולה אנושית בעלמא וכמו שראינו בגמרא ראש השנה כח. שהמתעסק כגון התוקע לשיר שלכאורה אינו מתכוון לשם מצוות שופר יגרום שהאדם לא יצא ידי חובת המצווה ובלי החידוש של רבא שמצוות לא צריכות

כוונה המתעסק באמת לא היה יוצא ידי חובה ורק חידושו של רבא הוריד את חיסרון ההגדרה של המתעסק. הסבר נוסף מבאר הקובץ שיעורים בחלק ב' סימן כג' שאת המצוות צריך לחלק לשתיים מצוות המוטלות על גוף האדם כמו שופר ולולב ומצוות התלויות בתוצאה כמו פדיון שבויים ופריעת חוב למ"ד פריעת בע"ח מצווה במצוות התלויות בתוצאה גם אם נעשו שלא ע"י כוונת מצווה האדם קיים את מצוותו מפני שהתוצאה קיימת והשבוי נפדה אבל מצוות התלויות בגוף האדם ללא כוונת האדם מעשה המצווה מקויים אך אינו משוייך לעושה וכאן מתעוררת בעיה מפני שהתורה ציוותה בשופר לולב ודומיהן שגוף האדם יעשה את המצווה ולא רק שתהיה תוצאה ולכן ללא כוונה אין שיוך בין פעולת המצווה לאדם המקיימה.

סברת מ"ד מצוות לא צריכות כוונה

האתוון דאורייתא בכלל כג כותב כי בכל פעולת מצווה שהיהודי עושה טמונה כוונה נסתרת של "סתמא לשם מצווה" והסתמא מעיד כי פעולת האדם נעשית לשם מצווה ולכן למ"ד מצוות לא צריכות כוונה הפירוש הוא כי לא נצרכת מחשבה חיובית "אני הולך לקיים מצווה" או שלא נדרשת אמירה בפועל כמו "לשם ייחוד" אבל כוונה מסויימת כמו סתמא דלשם מצווה זה כן נצרך.

פסק השו"ע שבקריאת שמע צריך לכוון לפני קיום המצווה

השו"ע או"ח סימן ס' סעיף ד' מביא שיש אומרים שמצוות לא צריכות כוונה (הרבינו יונה והתוס') ויש אומרים שמצוות כן צריכות כוונה(הרא"ש והבה"ג) וכן ההלכה. לאור זאת לפני קריאת שמע צריך לחשוב כי הולך לקיים מצוות עשה של קריאת שמע מהדין הכללי של מצוות צריכות כוונה.

בקריאת שמע קיימת כוונה נוספת של קבלת עול מלכות שמיים וייחוד ה'

המשנה בברכות יג. היה קורא בתורה והגיע זמן קריאת שמע אם כיוון ליבו יצא ומקשה הגמרא ש"מ מצוות צריכות כוונה וקשה לרבא שפסק שמצוות לא צריכות כוונה ומתרצת הגמרא בקורא להגיה ואז אם כיוון ליבו לקרוא אז יצא ידי חובה ומסבירים התוס' שהקורא להגיהה קורא את המילים של כפי הגייתן כדי לבדוק חסרות ויתרות ולכן צריך לשנות את סגנון קריאתו כדי שייחשב קורא קריאת שמע וממילא הכיוון ליבו של המשנה לא עוסק בכוונת המצוות אלא בצורך לשנות את צורת הקריאה מקריאה למטרת הגהה לקריאה רגילה ומקשים הריטבא בר"ה כח. והשטמ"ק בברכות יג. שלכאורה הגמרא סותרת את עצמה מפני שבדף יג: מובאת מחלוקת עד היכן מצוות כוונה האם עד הפסוק הראשון או עד הפרק הראשון או השני של קריאת שמע וממילא מפורש בגמרא שיש מצוות כוונה בקריאת שמע ולא כפי שהגמרא תירצה את הקושיא על רבא שאין צורך בכוונת המצוות בקריאת שמע

ועוד מקשים הראשונים שרבא בעצמו שסובר שמצוות לא צריכות כוונה פוסק את שיטת ר"מ שצריך לכוון לפחות בפסוק הראשון של קריאת שמע ולכן מכוח הסתירה בגמרא מחדשים הראשונים שבקריאת שמע קיימת כוונה נוספת והיא שהאדם צריך לכוון את פירוש המילים ולקבל על עצמו עול מלכות שמים ואחדותו שזוהי כוונה מיוחדת שהיא מהותה של מצוות קריאת שמע ונראה שאין בזה כל חולק כי גם הרבינו יונה הסובר שמצוות לא צריכות כוונה כותב בתחילת מסכת ברכות שהמתפלל ערבית מבעוד היום לא יצא ידי חובת קריאת שמע דערבית כי להלכה פוסקים כרבן גמליאל שקריאת שמע דערבית זמנה רק מצאת הכוכבים ולכן צריך לחזור ולקרוא ערבית בביתו אחרי צאת הכוכבים אבל מדגיש הרבינו יונה שלא לסמוך על קריאת שמע שעל המיטה וכותב הרבינו יונה שאחת מן הסיבות שלא לסמוך על קריאת שמע שעל המיטה היא כי אפילו למ"ד מצוות לא צריכות כוונה אבל בקריאת שמע צריך כוונת הלב לקבל עול מלכותו ואחדותו במורא וכשאדם שוכב על מיטתו קשה לו לכוון וא"כ רואים כי גם הרבינו יונה שפוסק כי מצוות לא צריכות כוונה סובר שיש כוונה נוספת בקריאת שמע שצריך לכוון.

פסק השו"ע כי בקריאת שמע יש לכוון כוונה נוספת של ייחוד ה' וקבלת מלכותו

השו"ע או"ח סימן ס' סעיף ה' פוסק להלכה כי יש לכוון בפסוק ראשון של קריאת שמע ומסביר המשנה"ב כי הכוונה הזו איננה הכוונה לקיום המצווה המחויבת בכל המצוות כי את הכוונה הזו כבר פסק השו"ע בסעיף הקודם סעיף ד' אלא כוונת השו"ע לכוונה נוספת שהיא להתבונן ולשום על ליבו מה שאומר ולכך היא לעיכובא רק בפסוק ראשון שיש בו עיקר קבלת עול מלכות שמים ואחדותו יתברך.

לסיכום: מצינו שתי כוונות בקריאת שמע האחת מדין מצוות צריכות כוונה ומקורה בגמ' ר"ה כח. במח' רבא ור' זירא האם מצוות צריכות כוונה והשניה כוונת פירוש המילים וקבלת עול מלכות שמים ואחדות ה' ומקורה מתירוץ הריטב"א בר"ה כח. ומתרוץ השטמ"ק ברכות יג על הסתירה בדברי הגמ' ברכות יג.

השיעור המושמע והכתוב בא רק לעורר את לב המעיין למקרות ההלכה ואין לסמוך על הדברים הלכה למעשה.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר