קוראי עיתון ´המודיע´ שפשפו עינים לראות מודעה של גדולי זקני הרבנים אשר ´הסירו´ את האיסור לרכוש את מוצרי ´אלקטרה´, אחרי שהתברר שאין להם כל דרך להשפיע על עצירת חפירת הקברים ביפו, ואחרי שאלקטרה התנצלה על חלקה בהריסת הקברים. לא זו אף זו, אלקטרה גם מפרסם את מודעת ההתנצלות בעיתונות החופשית הגדולה, וזה כבר משדר מסר ברור, שכל מי שמתחיל עם קברות קדמונינו לא ינקה ידיו בע"ה.
האיסור נגד חברת ´אלקטרה´ התפרסם על-ידי בתי הדינים וזקני גדולי הדור בכל העיתונות החרדית, זולת ב´המודיע´. המודיע משום מה חשבה שהיא צריכה להחליט מה מקובל עליה בדעת גדולי ישראל ומה לא. הם יחליטו איזה דיעה מגדולי ישראל הם מפרסמים ואיזה לא – על-כל-פנים את האיסור נגד חברת אלקטרה, הם החליטו, שאינו יכול להתפרסם על העיתון שלהם, ולא פרסמוהו, אבל ´הסרת האיסור´ כבר פרסמו פרסמו, ואז אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה: איזה איסור הסירו הרבנים, כשהמודיע כלל לא פרסם את האיסור?
החרם הצרכני שהחליטו גדולי ישראל נגד אלקטרה עבדה והצליחה. יודעים על כך באלקטרה, יודעים על כך בעולם הכלכלה ובמאגרי השיווק והמכירות. בערבי פסחים ניסו באלקטרה לשווק תנורים לצרכנים החרדים, ומה היו הנתונים – נתוני אמת: 4 מתוך אלף חרדים התפתו לקנות מוצרי אלקטרה, כאשר 996 העדיפו תנורים מחברות אחרות. בריכוזים החרדיים בירושלים בני ברק, בית שמש אשדוד ביתר ומודיעין, תפרח נתיבות אופקים, חיפה ונתניה וכו´, ירדו מכירות אלקטרה עד לאחוזי אפס (!), ולכן החרם עבד והצליח הרבה מעל ומעבר ממה שהמוחות הרפוסים בדעת הרחוב החרדי הנאור חשבו וחושבים. הציבור החרדי ממושמע לגדולי ישראל, ובכלל לא מעניין אותו מה השיקולים מאחורי ההחלטות, ואם נכונים דברי הרכילות והדה-לגיטימציה שהחכמים בעיניהם מנסים למכור לוקשים עם תגליות ומחקרים כאלו ואחרים.
*
מה שנוגע לאי-אלו עסקנים שמשכו בחבל המערכה ופועלים תחת המטריה הגדולה של אתרא קדישא, הם שצריכים לעשות חשבון הנפש. לא, איננו מהין אפילו למתוח ביקורת ולפצוח במלים נגד הגאון רבי דוד מיכאל שמידל שליט"א, מגדולי ענקי הרוח, זקן ויושב בישיבה וממנחילי דת מורשה, ענק שבענקים. אבל ישנם אנשים המדברים גבוהה גבוהה, ומציירים תמונה כאילו והם מנווטים את דרכיהם על-פי אתרא קדישא, והם מוליכים את הציבור שולל בהרבה מערכות על הגנת קדשי ישראל, ומנחילים לנו אכזבות עם השלכות נוראיות, זה שנים רבות.
השבוע הגיע לידינו מידע מפקח של רשות הטבע והגנים על מערת קבורה שחוללה ליד ג´וערה שליד צומת מגידו. מי שהרס אותה הרס מערת קבורה עתיקה מימי בית שני, וגנבו את הגלוסקמאות וכל החפצים העתיקים החשובים ופיזרו את העצמות הקדושות כדומן על פני השדה. והנה הוא מספר, שזה שבוע ימים הוא מתקשר לעסקן הקורא לעצמו פעיל באתרא קדישא והוא דוחה אותו בלך ושב, במענה שאין לו מספיק כח אדם לשלוח לליקוט העצמות במקום. ואז נודע לו על האיש שבתקופה האחרונה שמו עלה כעוסק בעניני הצלת קברים מחיטוטי שכבי, וסיפר על כל הענין, ותוך שעה קלה יצאו אברכים בני תורה ולקטו את העצמות והביאו אותם לקבורה כהלכה סמוך למקום החיטוט.
בבי"ד בבני ברק גם התברר פרטים על המקרה של מנהרות הכרמל שנסללה ללא נתינת דגש על מערות קבורה באחת מכניסות המנהרה. הרבנים החרדיים של העיר חיפה נכנסו לעובי הקורה, בהכוונת גדולי ומאורי זקני הדור והבתי דינים. מנהל מנהרות הכרמל מר חיים ברק הגיע במיוחד לדיון בבי"ד בבני ברק הישר מחופשה באירופה שהפסיק אותה לצורך הדיון, והביע נכונות כנה לבוא לקראת דרישות ההלכה, כאשר חזר והדגיש והאמינו לו, שלכל אורך הדרך חיפש פרטנר רציני לדיון אמת ונכונות למצוא פתרונות לבעיות שעלו בסוגיא. ושוב פעם מדברים על בעיה שיכולים לפתור בדרך של ישיבה רצינית עם נכונות שקופה ורצינית לפתור את הבעיה שנחמצה בגלל סוג של התנהלות אינה הולמת של עסקן´ציק בלתי אחראי.
לכל אורך הדרך אנחנו יכולים לשמוע מכל אלו המעורבים במה שנוגע במאבק על שלימות קברי ישראל בארץ ובחו"ל, שיש אנשים המושכים בחוטים מתוך הבנות שלא תמיד אחראיות, ולא תמיד רואים לפניהם את התמונה הרחבה ביותר שגדולי ישראל ומנהיגי הדור חייבים עליה, וחבל שאנשים צעירים מנהלים אמביציות אישיות על חשבון הכלל, ועוד משתמשים בשם הקודש של ´אתרא קדישא´ ובוקי סריקי תולים עצמם באילן הגדול העומד לפני המחנה הגר"ד שמידל שליט"א, אשר אין לפניו אלא יראת ה´ צרופה, גדלות בתורה וענק הרוח והחכמה.
*
בית המשפט העכומ"י-ציוני חרץ השבוע את דינו של אברך ירושלמי שהיה מעורה על-פי החשד במעשי אלימות נגד חנות בשכונת מאה שערים, והכרעת הדין קשה מאוד: שנתיים במעצר בפועל, עוד ששה חודשי מעצר בתנאי ותשלומי קנס בסך 55.000 שקלים. האברך טוען לחפותו, אבל בית המשפט קבע שהוא אשם וישא בעונשו. מותר להגיד שמדובר באברך החכם בעיני עצמו, המחליט על דעת עצמו מה מותר למכור באיזור ומה אסור, ויש לו השגות גם על הכרעות של הביד"צ וגדולי ישראל, כי הוא מבין טוב יותר, והוא השריד אשר לה´ קורא.
בכל זאת מדובר בעונש כבד, שלא פרופורציונאלית לחומרת המעשה שעשה או לא עשה. מותר לי להטיח ביקורת ולומר לאברך הזה וליועציו ´הדגולים´ שמותר להם לפתוח עינים עצומות ולהבין את המציאות לגופו של ענין. אחרי ככלות הכל יש כאן מדינה ששורדת זה 63 שנה ויש לה צבא ומשטרה ובתי סוהר ומערכת משפט, הם הריבונים ואנחנו אנשים קטנים שמנסים בכל דרך לשרוד ולקיים את אורח החיים התורניים העצמאיים שלנו מול הדורסנות האכזרית שלהם. אבל אסור לנו לרגע לשכוח כי הכח בידיהם, לנו יש אולי את הרוח, שלפעמים גובר על פני הכח, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר לזלזל בכח, כי הכח שולט. ואם הציעו לאברך זה עיסקה מפתה של 6 חודשים, והיה יושב בפועל כחודשיים ועוד כמה תנאים ושירות ציבורי היה יוצא בזול וגומר את הפרשה, אבל שיטת ´יקוב ההר את הדין´ לא הצליח ולא היה לה כל סיכוי לנצח. שמעתי שגם היום יש המעודדים אותו לערער, ואז לדעתי יחמירו בענשו עוד יותר, והלוואי שלא יערער, ויש כרגע למצות את התהליכים על פני אופקים אחרים, ולא להתנצח איתם, כי שוב פעם, הכח בידם.
אגב, מחלחל לשמוע מאנשים אשר באמת נפשם נקעה מהתנהגות ברברית של אנשים אשר נושאים את שם ה´ לשווא בנסותם להשליט ג´יהאד של קנאות מיליטנטית ברחובות קריה, אבל מול סבלו של היהודי ומשפחתו אסור לשמוע דברים כאלו, ואפילו לא הייתי אומר שיש כאן מידה של הכובש את יצרו, כי איזה ייצר חשוך הוא לראות יהודי, ואפילו אם לדעתך הוא טועה, ישראל אף-על-פי שחטא ישראל הוא, ומתייסר מאחורי סורג ובריח, שברור ולכולי עלמא זה לא המקום ליהודי אמוני כמותו.
*
בפרשתן התורה חורצת דינו של הפושע החייב להיענש על מה שעשה, אם המדובר באדם שנמכר על-ידי בית דין בעקבת גניבה שביצע. או הגנב אשר מחוייב להחזיר את הקרן וכן לשלם תשלומי קנס. ברם, "אם אין לו - ונמכר בגנבתו". מרן הגרש"ר הירש בפירושו לתורה, מביא הסבר מרתק לרעיון העומד מאחוריו. בכל חברה מתוקנת כיום, עונשו של הגנב הינו ריצוי עונש מאסר בבית הכלא. מטרת החוק היא ליצור סדר חברתי ואשר על כן כל מי שמערער את הסדר, מושלך לצידי החברה אל בית הכלא. סיכויי הפושע לצאת ממעגל הפשע קטנים, ובפרט כשהוא מבלה את זמנו בכלא בחברתם של פושעים אחרים. התורה בחזונה ליצירת חברה אידיאלית וצודקת מצאה פתרון אחר לבעיית הפשע. פתרון זה דואג לא רק לחוק ולסדר, כי אם גם ובעיקר לתיקון השורש המוסרי והחברתי של הקלקול. הגנב מן הסתם, הגיע למעשיו משום שנדחק לשולי החברה.
מסיבה כזו או אחרת לא מצא את מקומו המתוקן בחברה ועל כן הדרדר אל עולם הפשע. ייתכן והאשם בזה אינו רק הגנב עצמו, אלא גם בעל הבית אשר בהתנשאותו דחק לשוליים את מי שלא שייך למעמד החברתי שלו. אשר על כן, כחלק מהעונש המתקן, פותח בעל הבית את שעריו לגנב ומכניסו אל תוך ביתו. כאמור, אסור לבעל הבית להתנשא על הגנב. הוא צריך לתת לו יחס של חום ושוויון.
הסיטואציה הנ"ל מתקנת את החברה בשניים. ראשית, מקבל הפושע הזדמנות לצאת ממעגל הפשע על-ידי שהייה בבית מסודר, בית המנהל חיים נורמליים וכשרים. הוא מקבל דוגמא חיה של האופן בו צריך להתנהל בית יהודי ועל-ידי כך מתמלא הוא בשאיפה לצאת יום אחד לחפשי ולבנות בית משלו. במקום לכלוא אותו בבית הכלא, כולאת אותו התורה בביתו של בעל הבית.
מתוך הדגשת התורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" למדנו, כי קיים קשר ישיר בין דיני הנזיקין וחובת האחריות של איש כלפי רכוש זולתו, לבין מעמד הר סיני ונתינת התורה, פרשה הצמודה לפרשת משפטים, ואף חותמת אותה. חז"ל מדגישים זאת באומרם שזו הסיבה בגינה נכתבה האות "ו", המחברת את הפרשיות, ו"ו מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.