דעה: "אני חושש מאהבת החרדים למדינה"

מנות החנופה שפיטמו בו פרנסי העיר לא נבדקו, וגדשו בשפע רב. ועל זה ידוו כל הדווים, על ירידת הדורות, אבדן ההרגשים וקהות החושים (דעות)

שמואל חיים פפנהיים | כיכר השבת |
הנשיא בפונוביז´ (קוה"צ)

דבר נפל בישראל. בבני ברק, הנקרא "עיר התורה", נתקבל בכבוד מלכים בביקור רשמי וממלכתי באהלי תורה ובחצרות מגידי שיעורים, נשיא המדינה הציונית, סמל הסילוף הגדול שרצתה הציונות להביא לעולם, להחליף את סיסמת רבי סעדיה גאון ש"אין אומתינו אומה אלא בתורתה" לסיסמא כפרנית של "ככל הגויים בית ישראל", להחליף עם עולם עם תורת אמת, ללאומיות שדופה ללא תורה וללא אמונה, אומה ישראלית המנותקת מעדיה ודת קודש.

לא היתה כזאת בישראל מיום שהוכרז על המדינה הציונית, על הגאולה ועל התמורה, ועתה נפל דבר בישראל. הנשיא נתקבל בתשואות גם בתוככי אהלי תורה שהכריזו על "ביטול תורה" לכבוד סמל המינות. בני התורה שבאותו עיר השתחוו לצלם, והעיר בני ברק צהלה ושמחה מצד אחד, ויראי ה' נבוכים והמומים.

השבוע מלאו שלוש שנים לפטירתו של הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל. רבי ישראל היה מחכמי ירושלים של פעם, ששילבו גאונות טמירה ונסתרת, לצד עסקנות לכבוד שמים ולהגנת הדת בגאון ובעוז. רבי ישראל היה מספר בערוב ימיו על "שליחות של מבוכה" שהיה מעורב בה, ואשר כל הצדדים היו נבוכים, אבל עשו זאת. שליחותו היתה בעת הגזירה הנוראה של גיוס נשים בתקופת ימי הקמת המדינה, כאשר ראש הממשלה, האתאיסט בן-גוריון, רצה לפגוש את רשכבה"ג מרן החזון איש ולשכנע אותו בעניין.

רבי ישראל נשלח ע"י גאב"ד ירושלים מרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס בעל 'לפלגות ראובן' להשפיע על החזון איש שלא יפגוש בראש ממשלת הכופרים, והוא היה נבוך לעשות שליחות כזאת, להגיד למרן החזון איש מה לעשות ולהתערב בשיקול דעת קדשו. לא משנה כאן הסיפור ודיוקו. העיקר הוא שגם מרן רשכבה"ג הגאון רבי יצחק זאב מבריסק היה מעורב בענין, ובסופו של דבר היתה זו מבוכה לא קלה למרן החזון איש על שחשדו בו במה שאין בו; מרן הגרי"ז מבריסק על מעורבותו בענין; וכמובן להגרז"ר בענגיס שהשליחות היתה בשמו.

באותו מפגש ידוע, מרן החזון איש לא הסתכל בפניו של בן-גוריון. מרן הגרי"ז מבריסק בחן כל מילה ומשפט שנאמרו באותו מפגש, ובדק אם לא היה בו אבק כלשהוא של "חנופה לרשעים". והעיקר, עד היום, כחלוף למעלה מיובל שנים מאותו מפגש, עדיין משלו של מרן החזון איש מהדהד בעולמם של ראשי הציונות ואישיה. דברים הבוטים והנוקבים של מרן החזון איש פוגע ודוקר בהם כמדקרות חרב עד עצם היום הזה.

ביקורו של פרס בפוניבז' ובבתי הר"מים שלה בבני ברק קרה היום כ"ד אדר תש"ע, והעולם לא הזדעזע.

מנות החנופה שפיטמו בו פרנסי העיר לא נבדקו, וגדשו בשפע רב. ועל זה ידוו כל הדווים, על ירידת הדורות, על אבדן ההרגשים, על קהות החושים. "איני חושש משנאת החרדים למדינה" אמר פעם מרן החזון איש ליהודי מודאג שחרד היה לעוון שנאת חינם, "אני חושש מאהבת החרדים למדינה". מרן החזון איש שהיה מנהיג לשעה ולדורות הטיב לראות בצד החיובי של כוח המחלוקת להפריד בין הניצים ולכך חתר. כאשר מנהיגי הציונות והמדינה חרטו על קרן השור "אין לנו חלק באלוקי ישראל", לא היה חשש שהשפעתם תבקיע את המבצר החרדי.

והנה הגיענו לפרק האפל הזה שמפניה כל כך חשש מרן החזון איש: "אני חושש מאהבת החרדים למדינה"...

***

אלפים רבים, חסידים ואנשי מעשה מארבע רוחות הגלובוס הגיעו השבוע ביום ראשון לפולין הקפואה, והשתטחו על ציונו של צדיק קודש הקדשים הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע בעל 'נועם אלימלך' ביומא דהילולא דיליה.

רבינו הקדוש ה'נועם אלימלך' נחשב לראש מפיצי תורת החסידות בפולין ובאירופה המערבית, וכל אדמו"רי פולין התייחסו לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, ועד לכדי כך התייחסו בכבוד ליומא דהילולא של צדיק, שמכל המדינות הסמוכות והרחוקות באו להשתטח על הציון בכ"א באדר, אבל לא רק זה, יום פטירתו – יומא דהילולא נחשב כ'מושג' ויום מיוחד, עד כדי כך שהיו חסידים ואנשי מעשה אשר כ"א היה התחלת החודש שלהם. ביום זה חילקו משכורת למלמדי תינוקות ומרביצי תורה, והיה יום מיוחד בציון החודש.

האלפים שבאו להשתטח השבוע על ציון הקודש עשו זאת במודע על ציונו של ה'נועם אלימלך' בליזענסק, בהיותו נשמה כוללת השייך במיוחד לדורנו זה. ויעידו על כך אלו הרבים שמידי שנה בשנה מוציאים מאות דולרים ואינם יכולים לוותר על הנסיעה לליזענסק, ולהשתטח על ציון הקודש ביום רצון גדול זה.

תורתו של ה'נועם אלימלך' עמוקה מני ים. וכבר נאמר על ידי הרה"ק ה'תפארת שלמה' מראדאמסק זי"ע כי בפמליא של מעלה ישנם עולמות מיוחדים אשר נתחדשו מתורתו של בעל ההילולא, ומלאכי מעלה מתייגעים להבין מדבריו הקדושים והטהורים. ברם, ידוע כי הרבי רבי אלימלך ירד מן ההר אל העם, והתאים את עצמו לפחותים שבפחותים, אותם העלה אחר-כך לפסגת המעלות בדרכו בקודש, ואם בתורתו הכתובה אין לנו מושג ועניין, בדברים שבעל פה הנמסר לנו מדור דור, נתפשטו הדברים ויש לנו היכולת והכוחות להבין את הדברים.

אחד מחשובי תלמידי החכמים שבירושלים היה רבי רפאל דוד אויערבאך זצ"ל. רבי רפאל דוד שימש כנשיא וראש ישיבת המקובלים 'שער השמים', אותו יסד אביו הגה"צ רבי חיים יהודה לייב זצ"ל. רבי רפאל דוד נפטר בירושלים בחודש כסלו תשמ"ח, וכאביו, נחשב רבי רפאל דוד כ"חכימא דיהודאי".

רבי רפאל דוד סחב איתו זכרונות יקרים מפז ופנינים אותם שמע מאביו. וביניהם דברים נפלאים ביותר שמקובלים אצלו איש מפי איש מפומיה קדישא של הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע, אודות התקופה שקודם ביאת המשיח. עיון בדברים מלמדנו עד כמה קולעים הדברים לימינו אנו, עד שנדמה שהם נאמרו כמעט בנבואה.

ומעשה שהיה כך היה: לפני כתשעים שנה התקרב אביו למסיק התנורים של בית הכנסת חב"ד בעיר העתיקה בירושלים, שהיה זקן מופלג בן כתשעים, ואף על פי כן לא נס לחו ועסק בעבודת הקודש. אביו של המסיק היה מחסידיו של הרבי רבי אלימלך מליזענסק, ושמע ממנו דברי תורה וחסידות שנאמרו על שלחנו הטהור. והיה מספר, כי מנהגו של הרבי ר' אלימלך זי"ע היה לחלק את דבריו בסעודה שלישית לשניים. חלק הראשון עסק בפרשת השבוע, וחלק השני על ימות המשיח.

בזכרונו של רבי רפאל דוד זצ"ל נשתמרו שלשה עניינים בענייני ימות המשיח, שאביו שמע ממסיק התנורים בשם רבי אלימלך זי"ע. הדברים נדפסו במאסף תורני 'צהר' חלק ה' - שנת תשנ"ט (בעריכת הרב אליקום דבורקס):

הדבר האחד שאמר הרבי רבי אלימלך זיע"א: שבדור לפני הגאולה ירמסו את החרדים לדבר ה' בצורה כזו, שאילו היו עושים כן בדור הבעל-שם-טוב זי"ע לא היו אותו הדור מסוגלים לשאת זאת מחמת עדינות הרגש שהיתה להם, אך בדור שלפני הגאולה ירדו לעולם נשמות שיש בהם טמטום המח והלב וחוסר רגש, שלא יהיה איכפת להם כל כך ויוכלו לשאת מצב כזה של השפלה ורמיסה.

הדבר השני: שבדורו של משיח ימתח הקב"ה כביכול חבל ארוך מסוף העולם ועד סופו, וכל בני ישראל יאחזו בחבל זה, ואז יאחז הכביכול בקצהו וינער ויטלטל את החבל עד שיטולטלו כולם באויר, ולא כולם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול כזה ורבים יפלו ארצה. והשוטים יאמרו, אם הקב"ה מנער אותנו בודאי רצונו שנרפה מן החבל וצריך לעשות רצון השי"ת, ועל-כן ירפו מן החבל ויפלו גם הם ארצה, והחכמים המעטים יחזיקו בחבל נחלתו בכל כוחם ומאודם ולא ירפו ממנו, וזהו "חבלו של משיח".

הדבר השלישי: שבדורו של משיח תהיה בורות נוראה ובלבול בין טוב לרע, והבירור יהיה באופן הדומה לניפוי הקמח בנפה וכברה. כי כאשר שמים את הקמח בנפה מטלטלין אותה הנה והנה, וכל חלקי הקמח הן הנקי והן הפסולת כולם נחבטים בדפנות הנפה, ואחר-כך כל הקמח הנקי העובר בסדקי הנפה נופל לכלי שתחתיה ונחבט שוב בנפילתו, ואילו למעלה נשארת כל הפסולת. והפסולת כשרואה שהקמח הנקי הוא הסולת נפל למטה ונחבט פעם נוספת, היא מתגאה עליו לאמר, אני רואה גודל שפלותך שאתה נפלת למטה ונוספה לך על-ידי-זה עוד חבטה, ואילו אני, הפסולת גם נשארתי למעלה וגם לא קבלתי עוד חבטה. אך באותה שעה אין הפסולת יודעת שנשארה למעלה רק לרגע קט, כי כעבור רגע יהפכו את הנפה וישליכו את כל הפסולת לאשפה...

כן באופן הזה יהיה הבירור בין טוב לרע בדורו של משיח, שבתחילה יטולטלו וייחבטו כולם, טובים ורעים כאחד כדרך הניפוי, ואז יפלו יראי ה' למטה והרשעים הדומים לפסולת יישארו למעלה, ועל-זה יתגאו וידרסו וירמסו את יראי ה' ויאמרו להם, ראו שנפלתם כל-כך למטה ונחבטתם, ואנו עומדים מעליכם ורומסים ודורסים עליכם, וזה סימן שאנחנו טובים מכם.

אך אוי ואבוי לאותם רשעים שאינם יודעים שכל היותם למעלה הוא כדרך הפסולת הנשארת בנפה שהוא ביד המנפה, וכשם שהמנפה בגמרו לנפות משליך את כל הפסולת כי אין לו חפץ בה, כך לאחר הבירור של ימות המשיח יטול השי"ת את כל הרשעים שעלו למעלה ורמסו את החרדים על דברו, וישליכם מעל פניו כהשליך את הפסולת שבנפה. או אז יתברר להם שהיותם שולטים על החרדים לדבר ה' לא היה לטובתם ולמעלתם, אלא אדרבה נהפך להם לרועץ.

(באדיבות 'שעה טובה')

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר