שימעו של החייט המסתורי התפרסם בכל האיזור. נודע כי ברכותיו מתקיימות במילואן.
ובכן, מה כח ברכותיו? נודע מהבעל שם טוב הקדוש.
היו הם שני חייטים שותפים. המושל הזמינם לתפור לו בגדים לטקס המוני המתקרב.הם תפרו לו בגד מעשה מושלם. שילם את משכורתם הגדולה ועוד הוסיף על כך כהנה וכהנה כיאה למושל המרוצה מן התוצאה . יצאו לביתם. והנה פגשו איש עני אשר איום נורא מרחף מעל ראשו – עונשו של הפריץ מובטח לו באם לא יפרע את דמי חשבון חובותיו העצום.
מיועדינו החיט היה מעשי. "אני חושב שנצטרך לתת לו מהכסף שלנו. כל אחד יתן לו חצי ממשכורתו והוא יוכל לפרוע את החוב הענק".
נתן את כל מה שיש לו
אולם שותפו, לא יכול להסכים לזאת. משפחתו מצפה למשכורתו ואין על מה לדבר. מה עשה החייט? נטל את כל הכסף שבצרורו, ונתן אותו במאור פנים כדי לזכות לפדות נפש יהודית מיסורי הפריץ.
ומני אז, זכה לכח הברכה אשר עושה פרות ומתקיימת במילואה. מי שיש לו כח כזה של אהבת ישראל למסור כל ממונו בשמחה ליהודי. זוכה עתה לכח של נתינה לעם ישראל – מתוך הענקת הברכות.
ברכה – זו נתינה
לאו כל יהודי יכול לעמוד בניסיון הקשה הזה. לא כל אחד מסוגל לתת את כל המשכורת האחרונה שהרוויח לצרכי צדקה. אבל כל יהודי יכול להיות זה אשר מברך את חברו באהבה גדולה . והרבה פעמים מתקיימים הדברים
הסוהרת שניצלה מהשריפה הנוראה בכרמל. סיפרה שבאותו בוקר הגיע אליה עני והתחנן שתתן לו צדקה. היא כל כך מיהרה , אבל הוא ממש תבע זאת, ולבסוף היא נתנה.
העני הזה, כך סיפרה בירך אותה כל כך שזה פשוט היה מדהים.
מי הציל אותי?
כשהיא היתה בתוך השריפה, והכל מאכולת, הבינה שהיא עומדת לאבד את חייה. עץ שקרס חסם להם את הדרך ואין מוצא!. וכאילו ממקום הזוי ממש הגיעה מכונית של צלם והצילה אותה. ברגע הראשון כשראתה את המכונית חשבה שהיא חולמת. השניות בהם הם נסעו בתוך האש נדמית לה כתעתוע. אבל היא ניצלה. היא ביקשה לומר שהיא בטוחה בזכות הזו של ברכת העני .
החותם
פרשת ויחי היא הפרשה המסיימת את חומש בראשית. החומש מסתיים בברכת יעקב לבניו.הכל הולך אחר החיתום! והחתימה היא של ברכה.
יעקב אבינו עשה בחייו מאמצים מרובים כדי לזכות בברכות. זו של יצחק ואחר כך של המלאך עמו נאבק כל הלילה: ´לא אשלחך כי אם ברכתני´ . ועכשיו הוא מברך את בניו.
כאפרים וכמנשה
עכשיו מעניק הוא מברכותיו לבניו. ולנכדיו אותם החשיב כבנים: אפרים ומנשה.
ומפליא, שברכת יעקב לאפרים ומנשה היא חלק מנוסח התפילה שלנו . בכל לילה בעת קריאת שמע, בטרם עולה נשמתינו השמימה ומעידה על מעשינו ביום הנוכחי, מזכירים אנו את הברכה הנפלאה: המלאך הגואל אותי.
ובעת שהאב מגיע מבית הכנסת בליל שבת , מברך את בניו ואומר להם: ישימך אלקים כאפרים וכמנשה. הברכה המיועדת לאפרים ולמנשה , היא המצוינת מכל הברכות . והרי בירך את כל בניו, ולמה ברכתם מצויה ומשתבחת כל כך ?
משום שבאותה שעה שעמדו אפרים ומנשה לפני יעקב אבינו, והוא שיכל את ידיו. ושם את ידו הימנית על ראש אפרים וידו השמאלית על ראש מנשה, לא חלף בהם הרהור של קנאה או שנאה או תחרות.
לא מדובר כאן בזכיה של מליוני דולרים, מדובר כאן בברכה של יעקב אבינו. זו ברכה כוללת עד סוף כל הדורות. אי אפשר לשער את שוויה. והם יודעים להעריך זאת. אבל אין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות. שמח כל אחד בשמחתו של השני. לכן ברכתם של אפרים ומנשה – לעד עומדת.
השבת נאמר כולנו ´חזק´ ,ובעזר ד´ נתחזק בדבר הנפלא של פרגון וברכה.
שבת שלום ומבורך!