הם ישבו בבית הכנסת ולמדו.
והנה, נכנס למקום גבאי צדקה. הוא מנפנף בידו ומבקש את רשות הדיבור.
מה מבקש גבאי הצדקה הזה? תרומה לטובת: "´הכנסת כלה´. "מדובר, כך סיפר, בבחורה יתומה ודלת אמצעים, אשר אין ידם משגת כדי קניית שום צרכים מינימליים".
ההתניה הטבעית, עשתה את שלה. כולם הושיטו ידיים לארנקים ועמדו לתת שטר הגון לצדקה. והנה, התורם הראשון הגיש שטר של עשרים שקלים. אף חברו הוציא מטבע.
מבזבזים על חשבוני?
מיד קם הקולני שבחבורה וניסה לעצור את ההתלהבות הטובה."רגע! רגע!!" אמר בנימת תגר. "אני כבר מכיר את הסיפורים הללו. מבטיחים שיקנו לכלה את צרכיה המינימלים ביותר. ולבסוף, קונים לה בלי שום בושה דירה! מקרר חשמלי! מכונת כביסה! לא יד שניה ולא אלטע זאכן! הכל חדש מהאריזה".
"לא!" החרה ואמר. "לא זו מצוות צדקה. חבל שניתן כסף לכל הצדקות הללו שהגבאים מתרימים עליהם..."
כולם השתתקו. מביטים בהפתעה. הם החזירו ידיהם לאחור. שומטים גם את הרצון לתרום.
איך עושים מעשרים שקל דירת פאר?
והנה, מתבונן בהם הרב, מגיד השיעור. חוכך בדעתו ולבסוף אומר בנימה לימודית:
"נניח שאתה צודק! נניח שהם קונים לאותה כלה רהיטים ומכשירי חשמל. ואף מחתנים אותה כראוי ונותנים לה מעט כסף בשביל דירה. שואל אני אותך, כמה אתה משלם בשביל זה??"
הוא המשיך בדברים כדרבנות:
"בשביל צרכים דחוקים ומינימלים בכוונתך לתרום עשרה - עשרים שקלים. לא יותר מזה. ובשביל שתזכה הכלה למוצרים יפים ול´רחבות´ כדבריך, כמה תשלם יותר? כמה אתה נדרש להוסיף?"
השקט ניסר בחלל. שתיקה כהודיה.
"כלומר, בשני המקרים אינך נתבע להוסיף מאומה!. נו, מה אכפת לך שבסכום הפעוט שאתה נותן לצרכי כלה, היא תזכה שיהיה לה איבזור מכובד ולא עניות?
ראה איזה פלא. אתה בעשרה או בעשרים שקל, נעשה שותף למצווה כל כך מרוממת של הכנסת כלה כדבעי!!" תראה איזה גבאי צדקה מוכשר הוא. מהסכום הקטן שלך, בונה לכלה יתומה איבזור מפואר!! לא תגיד לו תודה?!
עכשיו התחייכו כולם. ומיהרו להוציא שוב את ארנקיהם.
עם חמימות וקשר אמיתי
בציווי מחצית השקל, אשר נצטוו ישראל נתקשה משה רבינו.
וכי משה רבינו לא יודע מהי צורת מטבע? הוא יודע. בוודאי. רק לא מבין איך יכול הכסף הזה להיות חלק מהתרומה לבית ה´?!.
מה עושה הבורא? מראה למשה רבינו ´כזה יתנו´ הראה לו מטבע של אש.
המטבע צריכה להיות עם חמימות. ואהבה. וקשר למצווה. מטבע של אש!. כי יש אפשרות ליהודי להפוך את המציאות הגשמית ולהעלותה למצב רוחני ביותר.
המעיל שלא מפסיק לחמם
תורם עשיר סיפר שבתקופה בה היה ילד עני בגולה, חימם אותו מעילו של ´החפץ חיים´, אשר ויתר על המעיל שלו לטובת הנער הקפוא... "המעיל הזה, כך אמר, ממשיך לחמם אותי עד היום!!".
הרעיון הוא שכאשר נותנים נתינה כזו, יש לה תעצומות מעבר לגבולות הטבעיים. כל היהודים נותנים רק מחצית השקל– ולבסוף מתנשא הר בית ד´ לכבוד ולתפארת.
כי הרעיון הגדול הוא להעלות כל מטבע למציאות רוחנית גבוהה יותר. לעשות מהמטבע – בחינה של אש, בכל פרט שהוא. לקדש את הגשמיות אפילו בפרטיה הקטנים ובפרוטותיה הקטנות. ולוואי ונדע לעשות זאת תמיד.