פרשת נח: ואף אחד לא חזר. למה?

פרשת נח: הפלא הגדול של דורינו היא התופעה של חזרה בתשובה, גם אנשים שנמצאים בשאול תחתית אוזרים עיזוז וגבורה ושבים בתשובה שלמה. וכך התפתחו להם בדורינו ארגונים רבים ומגוונים לחזרה בתשובה, סמינרים ליהדות, שיעורים והרצאות למיניהם, מה שמעיד על המהפכה שמתחוללת בעם ישראל

הרב אלכסנדר ליפשיץ | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)

ואף אחד לא חזר.... למה?

דורינו מאופיין ברמות גבוהות מאוד של פיתויים וגירויים, גם כאילו שלא היו בעבר. היצר הרע השתכלל במאוד.

ומצד שני, הפלא הגדול של דורינו היא התופעה הפלאית של החזרה בתשובה, גם אנשים שנמצאים בשאול תחתית אוזרים עיזוז וגבורה ושבים בתשובה שלמה.

וכך התפתחו להם בדורינו ארגונים רבים ומגוונים לחזרה בתשובה, סמינרים ליהדות, שיעורים והרצאות למיניהם, מה שמעיד על המהפכה שמתחוללת בעם ישראל.

ולאור העובדה הזו מתעוררת לה כמעט מאליה תמיהה עצומה בפרשת השבוע.

בפרשה אנו קוראים על דור מושחת מאוד, דור שחטא בע"ז, גילוי עריות ועל כולנה: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".

רמת השחיתות היתה כה גבוהה עד שהקב"ה גוזר עליהם כליה מוחלטת(ו,יא ואילך):

תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ.

צדיק אחד חי באותו הדור, נח שמו, הקב"ה מודיע לו על רצונו להביא כליה לעולם והוא מצווה עליו לבנות תיבה ע"מ להציל אותו ואת בני משפחתו.

נח עומד ובונה תיבה במשך זמן רב מאוד, לא יומיים ולא חודשיים, מ א ה ו ע ש ר י ם ש נ ה ארכה בניית התיבה.

מדוע היא ארכה זמן רב כל כך?

מפרש רש"י (ו, יד):

הרבה רווח והצלה לפניו.
ולמה הטריחו בבניין זה?
כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו:
מה זאת לך?
והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.

הקב”ה יכול היה להציל את נח ומשפחתו בהרבה מאוד דרכים, אך הוא העדיף דווקא את בניית התיבה במשך כ"כ הרבה שנים, למען אותו הדור, שיתבוננו במעשיו של נח ואולי ישפיע עליהם הדבר והם ישובו בתשובה.

נו, האם מישהו מהם חזר בתשובה?

לא.

אף אחד, כל אותו הדור נמחה במבול.

והשאלה נשאלת מאליה, מה נשתנה בין דורינו אנו לדורו של נח, איך יתכן שאף אחד לא התעורר לשוב בתשובה?

הלא מלבד נח ובני משפחתו [ועוג מלך הבשן, ראה רש"י לקמן יד, יג], אף אחד לא ניצל, משמע – אף אחד לא התעורר לשוב, מדוע?

והשאלה מתחדדת עוד יותר לאור הגילויים המופלאים שהיו באותו הדור, הם הלא ראו בעיניהם כיצד דבריו של נח מתממשים אחת לאחת, הם ראו בעיניהם "תהלוכה" מדהימה של כל בעלי החיים למיניהם באים ומתקרבים לתיבה – תופעה פלאית ובלתי מוסברת בעליל.

כ ל ב ע ל י ה ח י י ם בעולם צעדו לעבר תיבתו של נח, ובאו בזוגות ובסדר מופתי - מאליהם, ללא שומר ומכוון.

היו שם דובים ונמרים לצד נחליאלי ונשרים, איילים לצד ג'ירפות, פילים לצד צבי יבשה , צבאים לצד קנגורואים, קרנפים לצד שימפנזות, סוסים לצד זברות, ינשופים ותנשמות, ועוד ועוד.... העין לא שבעה מלראות.... בכל רגע נצפה בעל חיים חדש וייחודי.

הפלא מתעצם!!!

לא זו בלבד הם אף רואים את התיבה מצליחה בדרך נסית ופלאית להכיל ולאכלס את כולם. גודלה של התיבה היה סך הכל באורך של כמאה וחמישים מטר, וברוחב של כעשרים וחמשה מטר, כך שמקומה היה צר מלהכיל את כולם באופן טבעי.

מה גם ובפרט שלא כל בעלי החיים שם היו בהכרח "ידידים" טובים - הנמרים והכבשים צעדו זה לצד זה, ללא כל התגרות.

והרמב”ן (ו,יט ע”ש) הדגיש אף את העניין שהתיבה הייתה צריכה להכיל גם את מזונותיהם של כל אותם בעלי חיים למשך שנה תמימה.

ואם לא די בפלאים הללו ע"מ להרשים אותם, הם אף מתחילים לחוות על בשרם את טיפות הגשם הראשונות של המבול, [אותם גשמים שהקב"ה הוריד בתחילה על מנת שאם הם ישובו – הם ייהפכו לגשמי ברכה, ראה רש"י ז, יב] ולמרות הכל, הם לא נרתעים. במריים הם עומדים, לא רוצים לשנות את דרכיהם, ויהי מה!

לא זו אף זו, הם עוד נלחמים בתיבה [ראה רש"י ז, טז].

איך יתכן שגם אחר שרואים מראות שכאילו, פלאיים ונסיים כ"כ, עדיין לא נעו ולא זעו אותם הרשעים, ברשעם יעמודו! היתכן?

לו אנו היינו נחשפים למראות מסוג זה, האם היינו נשארים שווי נפש? האם לא היינו מתעוררים לחשוב, על מה ולמה?

דור המבול בשלו, ממש "במסירות נפש" עד לרגע האחרון, הכיצד? אף אחד לא העלה בדעתו - אולי בכל אופן נח צודק?

העוצמה של דור המבול

ובכן, בראשית הדברים צריכים אנו להדגיש שדור המבול היה דור בעל עוצמות מיוחדות, עוצמות שלא ניתנים להשגתינו.

ישנם מקורות רבים שמראים על הירידה העצומה שחלה בכחם של בני האדם, אחר המבול, כדוגמא נציין את דבריו של הספורנו (ו, יג) שמצביע על שינוי מזג הארץ והאויר שבאה לאחר המבול, ועל עובדת מיעוט שנותיו של האדם אחר המבול,ועל הסיבה שרק לאחר המבול הותרה למין האנושי אכילת בעלי החיים – משום שלא היו "המזגים והפירות על שלימותם הראשון" וממילא נצרכו האנשים להתחזק יותר גם ע"י אכילת בעלי החיים ע"ש.

עוצמות גבוהות שכאילו יכולות להיות מנותבות לטוב או חלילה לרע.

דור המבול ניצל את כוחו הרב להרשיע. הדור היה מושחת עד היסוד – " ותשחת הארץ לפני האלקים".

עד כדי כך שהם במעשיהם השפיעו על הבריאה כולה שתהפוך למושחתת, גם בעלי החיים השחיתו את דרכם כתוצאה ממעשיהם המושחתים שהרעילו את האוויר ב"חיידקים" מזוהמים של רשע ושחיתות.

האוויר הרוחני של אותו הדור זוּהם כל כך עד כדי שהיה צורך "לשטוף" את העולם במבול ע"מ לנקות את הזוהמה הרוחנית שדבקה בו.

כך שהרֶשַע היה בשיאו באותו הדור, בדור שכזה קשה עד מאוד להתעורר ולשוב אל הקב"ה.

אולם, כמדומה שניתן להוסיף נקודה נוספת בעניין, מזווית אחרת.

הקושי לשנות הרגלים

כל אחד מאיתנו היה רוצה לשנות הרגלים כלשהם בחייו, אחד רוצה לנצל טוב יותר את זמנו, האחר רוצה להתגבר על העצלות בבוקר, השלישי רוצה להתחיל בדיאטה "דחוף", וכן הלאה .

כולנו חווים על בשרינו עד כמה קשה לשנות הרגלים, ובפרט אותם הרגלים שמושרשים בנו שנים רבות.

ברור ש"אין דבר העומד בפני הרצון" כמאמר חכמים, והשינוי אפשרי בהחלט, עינינו הרואות - אנשים שהצליחו להשתנות בחיים בצורה מדהימה בתחומים רבים, ובכל אופן אין חולק על כך שמדובר בתהליך לא קל.

כך שאנו צריכים להתבונן על כל בעלי התשובה בדורינו ולשאול את עצמינו – כיצד הם הצליחו ומצליחים לשנות את אורחות חייהם בצורה דרסטית כל כך? מה סודם?

אנו כבר הורגלנו מילדותנו בקיום מצוות, לנו אין קושי בשמירת שבת, תפלה וכדו', אך אותם אנשים שלא הורגלו לכך והם מתחילים "מחדש", איך הם עושים זאת?

חשבו כדוגמה על שמירת שבת, מי של"ע היה מחלל שבת, נוסע מבלה וכו' ה"י, ופתאום ברגע אחד, הוא נחשף לציווים רבים כל כך שהוא מצווה לשמור, וכן הלאה ביתר המצוות, ולמרות זאת אתה רואה שאותם אנשים עומדים בכל - בגבורה, והם מלאים עוז ותעצומות ביישור אורחותיהם, הכיצד?

ברור שלצד הקושי קיים גם סיפוק עצום בשמירת תורה ומצוות, ואורם מאיר את נפשם ונשמתם בצורה שניכרת לעין, ועדיין קיים קושי לא מבוטל.

הכוח שבא מבפנים

נראים הדברים לאור מה שהבאנו בארוכה במאמרינו בתקופת ראש השנה בעניין סוד כחה של הנשמה היהודית, והנקודה הפנימית הטהורה שקיימת אצל כל יהודי ויהודי, [עיינו במאמר: נשמה יכולה להירקב? ו-איך מחדשים את ה"ויזה"?].

הכוח לשוב בתשובה קיים בתוך כל יהודי ויהודי, הוא צריך רק לחשוף ולגלות אותו, אבל כשהוא מתגלה – הוא מתפרץ במלוא עוזו.

שינוי ההרגלים שבא בעקבות החזרה בתשובה, אינו שינוי ששואב את כוחותיו מבחוץ, הכוח קיים בפנים.

פנימיותו של כל אחד מאיתנו מלאה בכוחות נפש אדירים למלא את רצון ה', ועינינו הרואות כיצד הדברים מיושמים בפועל, אצל כל אותם בעלי תשובה שזנחו את כל מנעמי העולם ושבו לכור מחצבתם.

כמובן שהכוח הזה הוא כוח ייחודי של הנשמה היהודית דווקא. את הכוח הזה קיבלנו הודות היותנו בני אברהם יצחק ויעקב, והודות לקשר הנצחי שקיים בין עם ישראל לקב"ה, אותו קשר שנרקם בעת מתן תורה – שם זכינו לברית הנצח אותה כרתנו עם הקב"ה.

הקב"ה העניק לנו ברוב רחמיו את תורתו, תורת חיים אותה תורה שמעניקה משמעות לחיינו, ואותה תורה שנותנת לנו את היכולת להתגבר על היצר, בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין כדברי חז"ל בקידושין (ל ע"ב):

ת"ר: (דברים יא, יח) ושמתם, סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, כך הקב"ה אמר להם לישראל: בָנַי בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, י"ז) הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ.

לתורה יש כוח ועוצמה רוחנית שיש ביכולתה לשנות ולשפר את דרכי האדם ב"מאה ושמונים מעלות", התורה היא כלי המלחמה שלנו נגד היצר הרע ותחבולותיו.

ככל שאדם דבוק יותר בתורה כך הוא מתקשר ומתחבר יותר אל הקב"ה ואל תוככי נשמתו שהיא חלק אלוק ממעל, וממילא ידו בעורף יצרו.

הכוח הזה הוא כוח שקיים אצל העם היהודי, הכוח הזה לא היה קיים אצל דור המבול, הם היו צריכים לשנות את כל אורחות חייהם ללא התורה וללא נשמה יהודית, וכבר הראנו לדעת עד כמה קשה לשנות הרגלים, וממילא אין זה פלא שאף אחד לא חזר בתשובה, לא הייתה להם הכוח והסיעתא דשמיא שקיימים היום לכל יהודי ויהודי גם כאלו שרחוקים מאוד, כי אחרי הכל – נשמת קודש מעל נטועה בנו.

להם לא הייתה את אותה הנשמה, וממילא דבוקים הם היו ברשעם, ובו הם אבדו.

כמובן, שגם אותו הדור נדרש לשוב בתשובה, הם היו מחויבים בשבע מצוות בני נוח, הייתה להם האפשרות לחזור בתשובה והייתה להם הבחירה בין טוב לרע משום שאחרת הם לא היו נענשים, ועדיין הם לא שתו לבם לשוב בתשובה משום שהיו חסרים תורה ונשמה יהודית.

גם אחר המראות הגדולים והמופלאים של התיבה וכל הסובב אותה –עדיין "עקוב הלב מכל, ואנוש הוא מי ידענו" (ירמיהו יז, ט), לב האדם מסוגל לספק תירוצים והסברים למכביר, גם למראות המפליאים ביותר, כל עוד האדם לא מוכן להתנתק באמת ובתמים מדרכיו וממעשיו הרעים, לא יועילו אותות ומופתים, השינוי מתחיל מבפנים, וכל עוד הפנימיות רקובה, כמו דור המבול שהשחיתו את מעשיהם בצורה חמורה – לא יועילו כל אותם הדברים.

ב"ה ואנו זכינו לנשמה יהודית ולתורה קדושה שמאירה את דרכינו ומזככת את נשמתינו, בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים, וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ.

שבת שלום!

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר