טורו של אבי בלום: צו גיוס לגבעת התחמושת

השורות הללו נכתבות בבוקר יום שלישי, למחרת קריסת המערכות של האירוע שהפיקה ש"ס באצטדיון טדי, ובעת ששוטרי משטרת ירושלים פושטים על זייפני כרטיסים לאירוע הגדול של יהדות התורה בגבעת התחמושת, אבל די להתבונן בהכנות הקפדניות של האירוע בגבעת התחמושת ולהשוות אותן לאלו שקדמו לאירוע של ש"ס בטדי, כדי לזהות את טביעות האצבעות המקצועיות

אבי בלום | כיכר השבת |
כותב השורות (צילום: כיכר השבת)

נתניהו, כמה מפתיע, שוב מתלבט, והפעם, בשאלה הכיצד לסיים את המסכת - כמו 'מסיים ש"ס' שמסתפק עד לרגע האחרון באיזה מעמד להופיע ונשאר לבסוף תקוע בפקקים, בלי כרטיסים.

"ביבי אמר שהוא אוהב להפתיע", אומר שר בכיר בממשלה, "אבל בחודשיים האחרונים הוא מפתיע בעיקר את עצמו עם הטעויות שהוא עושה. לפי הצעדים שעשה השבוע, הוא מסוגל להפתיע את עצמו עוד פעם".

ההתלבטות של נתניהו הינה כיצד ומתי לסיים את הקדנציה. לפני שבועיים הובא כאן הווידוי שהשמיע האיש באוזני מקורביו, בהכותו על חטא ביטול הבחירות והקמת ממשלת האחדות. חרטה על העבר בלי קבלה לעתיד אינה שווה מאום, ובינתיים, נראה נתניהו כמי שמנסה לתקן טעות בטעות.

בפתח ישיבת הממשלה, השבוע, תינה ביבי את צרותיו בפני אחד השרים, אותו ניסה נתניהו לשכנע לתמוך בקיצוצים הדרסטיים בתקציב. מסקנתו של השר הבכיר שלא השתכנע הינה כי, "ביבי ניצב בפני דילמה אמיתית. הוא מבין שכך אי אפשר להמשיך, אבל לא מפסיק להתלונן ושואל מה רוצים ממנו. האיש חי בבועה ושואל את עצמו ואותנו מדוע מתנפלים עליו אחרי שלוש שנים של הורדת מיסים, צמצום ממדי האבטלה ושמירה על איתנות הכלכלה בעיצומו של צונאמי עולמי".

כמה מיועצי האחיתופל בלשכת רה"מ שמתחזיותיהם בחודשיים האחרונים, ביבי כבר נכווה, מוכרים לנתניהו שיהיה בסדר. הם מאמינים שסדר היום ההפכפך ישכיח במהרה את הקיצוץ הנוכחי: "יש מי שמציע לו להעביר את התקציב, לסחוב את השותפות עד לסוף הקדנציה ולקיים את הבחירות באוקטובר-נובמבר על אג'נדה אחרת לגמרי".

הבטן של ביבי כואבת – אם להשתמש בביטוי האומלל של דליה איציק – בעיקר משום שהתבשילים של היועצים שלואטים לאוזנו ומבטיחים שיהיה בסדר, כבר גרמו לו בחילה או שתיים: "ביבי מבין שהשיא של הקדנציה מאחוריו", ממשיך לנתח השר הבכיר, ביבילוג מדופלם, "רואים על פניו את התסכול מהמהלכים האחרונים שעשה, בעיקר כאשר כל הסיבות שהצדיקו את קיומן של בחירות בזק חזרו ובגדול.

"אין לו את קדימה בממשלה, אבל יש קיצוצי עתק בתקציבי המשרדים. כשנתניהו הקדים את הבחירות הוא ידע שלפניו קיצוץ של 15 מיליארד בתקציב, אבל כעת המצב נראה הרבה יותר גרוע. מי שהאזין לדברי נגיד בנק ישראל בישיבת הממשלה, שמע בין השורות שזהו רק הסיבוב הראשון. בגלל החישובים הפיסקאליים של מדינות ה-O.E.C.D, לא תהיה לביבי ברירה אלא ללכת לקיצוץ נוסף של כ-15 מיליארד, עוד לפני ינואר, ומיד אחר כך, מקסימום חצי שנה, האיש יהיה חייב ללכת לבחירות".

הסטודנטים, הפראיירים וכל גודשי רחוב רוטשילד מהשנה שעברה, מתכוונים גם בקיץ הלוהט הבא עלינו לזיעה, להעביר את החופש ברחובות העיר, אוחזים בשלטי מחאה. ביבי מביט בנעשה בעיניים קרועות: "הנושא הכלכלי הופך פתאום את שלי יחימוביץ הבלתי מזיקה לאויבת אמיתית במקום לשותפה פוטנציאלית. ברגע שהיא מזנבת בו על רקע של גזירות כלכליות, רץ לנתניהו בראש הסרט הרע שעבר עליו אחרי שפגע בשכבות החלשות ב-2003. ביבי יודע שאין לו יותר שפנים בכובע. הרי אין לו גלעד שליט להחזיר".

תנו לפרוש לנצח

דורשי קונספירציות במשרד רה"מ, טענו השבוע שלקיצוץ הזה, ביבי הוביל ולא נגרר. על-פי התיאוריה הזאת, סדר יום כלכלי, אולי רע ליהודים אך טוב לנתניהו. מכל האג'נדות האלטרנטיביות, הכלכלה היא הרעה במיעוטה ורק הגרעין האיראני, מקדים אותה. נתניהו שנתפס כמר כלכלה, תרתי משמע, מעדיף בחירות על סוגיית נטל המס מאשר על נטל הגיוס.

"זהו מצג שווא", מפריך השר הבכיר את התיאוריה, "ביבי לא עשה את זה בכוונה ודי היה להביט השבוע בפניו כדי לראות שהוא באמת לחוץ מהסיטואציה. יש פה קונספציה שהוא הוביל, של תקציב דו-שנתי, שנחלה כישלון חרוץ".

אם לא מדובר במהלך מכוון, נשאלת אפוא השאלה, מדוע לזגזג מקצה לקצה, בתקופה כה קצרה? הזגזוגיאדה היא אומנם דרך המלך של נתניהו בתחומים שונים, אך במתווה הכלכלי לפחות, נראה היה שיש לאיש משנה סדורה. והנה, גם כאן, האיש מתחרה במופז. מעלה ומוריד, מוריד ומעלה. איך אמר השבוע החשב הכללי לשעבר, פרופ' ירון זליכה? "אני מחכה לראות את נתניהו שאני מכיר, פורץ מתוך ביבי". מבולבלים? גם אנחנו.

בישיבת הממשלה תלה נתניהו את כורח הקיצוץ בהתראות חברות דרוג האשראי, אדוני הארץ החדשים: "גרמניה ובריטניה קיבלו הערת אזהרה מחברות דירוג האשראי ואנחנו עומדים להיות הבאים בתור", התריע נתניהו, "מה שאומרים לנו בעצם, שההחלטה להגדיל את יעד הגירעון מביאה אותנו למינוס של 30 מיליארד בתקציב, ולכן חייבים לקצץ כ-15 מיליארד כדי להגיע לאיזון". אז למה הגדלנו, שאל מי ששאל, אך קינג ביבי העדיף לעבור למצגת הבאה.

ישי עמד על הבמה בטדי והתריע בגרון ניחר, כמעט כמו בכרמל, מה שלא בדיוק סייע להשלטת הסדר באצטדיון. מה חבל שהאחריות על ארגון סיום-ש"ס אחד גדול לא הועברה לידי מאיר פרוש וחייליו, שהסתערו על גבעת התחמושת בתשעת הימים עם גייסות שלא נראו במקום מאז הקרב על המתחם, בששת הימים

שני שותפים טבעיים בכירים יכולים לומר שהם התריעו נגד העברת תקציב דו-שנתי. הראשון הוא יו"ר ועדת הכספים שיצא בשעתו נגד המהלך, הן בשל השפעותיו הכלכליות והן בשל משמעויותיו האישיות – כלפי יו"ר ועדת הכספים, שכל תקציב שנתי מהווה עבורו חגיגה.

השני שהתריע נגד המהלך של תקציב דו-שנתי, הוא בכיר בש"ס, ולמרות שצמד המילים 'ש"סניק מתריע' מתחבר אוטומטית לאלי ישי, הרי שהפעם, מדובר באריאל אטיאס.

לא ששר השיכון מתכוון להתחרות ביו"ר, וגם אלי ישי מצידו לא יוותר במהרה על תואר 'המתריע הלאומי'. רק השבוע הוא עמד על הבמה בטדי והתריע בגרון ניחר, כמעט כמו בכרמל, מה שלא בדיוק סייע להשלטת הסדר באצטדיון.

במאמר המוסגר, אולי היה הרבה יותר מסודר והרבה יותר משתלם, להעביר את האחריות הבלעדית על אירועי סיום הש"ס לידי המשפחה הירושלמית ולהוציא צו גיוס לכלל הציבור החרדי. תנו לפרוש לנצח על המשימה, והציבור החרדי מדן ועד אילת יתייצב בהמוניו למפגן כוח אדיר ובעיקר מאורגן למופת, של אחדות השורות. אירוע תורני-חיובי בסדר גודל המוני, שווה פי אלף מכל הפגנת מחאה שמדגישה את השלילי.

השורות הללו נכתבות בבוקר יום שלישי, למחרת קריסת המערכות של האירוע שהפיקה ש"ס באצטדיון טדי, ובעת ששוטרי משטרת ירושלים פושטים על זייפני כרטיסים לאירוע הגדול של יהדות התורה בגבעת התחמושת, אבל די להתבונן בהכנות הקפדניות של האירוע בגבעת התחמושת ולהשוות אותן לאלו שקדמו לאירוע של ש"ס בטדי, כדי לזהות את טביעות האצבעות המקצועיות. כך נראית עבודה של מאיר פרוש, שיודע להרים אירוע בכל סיטואציה, גם מול בונקרים מבוצרים ומרגמות מאה עשרים.

מקריית שמונה ועד אילת, מביתר ועד אלעד, 13,000 הכרטיסים חולקו במשורה, על-פי יחסי הכוחות בין דגל לאגודה (15,000 מינוס 2,000 לספונסרים. נותר רק לקוות שבניגוד לערי בירה אחרות, מושבי הספונסרים בסיום הש"ס לא יישארו ריקים). מאיר פרוש וחייליו, הסתערו על גבעת התחמושת בתשעת הימים עם גייסות שלא נראו במקום מאז הקרב על הגבעה, בששת הימים.

החטא הקדמון

"החטא הקדמון זהו התקציב הדו שנתי", אומר המתריע העכשווי, שר השיכון אטיאס, "הרי המטרה של הולדת יצור הכלאיים התקציבי הזה, הייתה כפולה: הראשונה, לא לעבור את הסחר-מכר התקציבי בכנסת פעמיים אלא פעם אחת. המטרה השנייה הייתה תכנון ארוך טווח. בשתי המטרות הללו, התקציב הדו-שנתי לא עמד.

"נניח שהוצאות אפשר איכשהו לצפות לשנתיים – שגם זה לא ריאלי בכאוס המדיני-ביטחוני שאנו מצויים בו, אבל את ההכנסות אתה לעולם לא יכול לצפות. אתה תלוי בייצוא שאף פעם לא תלוי רק בך. אתה תלוי בצריכה, והמחאה הרי הפחיתה משמעותית את אחוזי המכירות של החברות. ואם כל זה לא הספיק, חוללו פה סדרה של רפורמות, ובלי להיכנס לשאלה האם זה היה טוב או רע, אין ספק שהרפורמות הללו פגעו בהכנסות והבריחו משקיעים: מששינסקי ועד טרכטנברג.

"אז מה הם חשבו להם שם באוצר", שואל אטיאס, "הרי אפילו תקציב של חברה אתה לא מנהל בשנתיים. שטייניץ אמר לא מזמן שמכל העולם באים ללמוד אצלנו איך מעבירים תקציב דו-שנתי והלומדים עומדים משתאים. כנראה שכל העולם שבא ללמוד נשאר עם פה פתוח, אבל לא בגלל מה ששטייניץ חשב, אלא מסיבה הפוכה".

מצדיעים לך ברק

לש"סניקים יש מסורת: מתנגדים לתקציב במליאת הממשלה, בכל הצבעה, לא-חשוב-על-מה, ומיישרים קו כשההצבעה מגיעה למליאת הכנסת. בפעם האחת והיחידה שהם העזו לסטות מהנורמה ולהתנגד להצעת התקציב בכנסת, הם פוטרו באבחה על-ידי ראש הממשלה שרון וחזרו על ארבע, עם התחייבות שמחזיקה מעמד עד היום – גם בימי נתניהו.

נחמד לקטר על חיינו כחרדים במדינת היהודים, אך הקיצוץ התקציבי והעלאת המע"מ, ישפיעו עלינו לרעה בדיוק כפי שישפיעו על שאר אזרחי המדינה. בכל הנוגע לקיצוץ בתקציבי החינוך, שהופחת גם כך מחמישה אחוזים לאחוז בודד, חזקה על גפני ושותפיו מש"ס שימזערו נזקים ויגנבו כמה סוסים צולעים.

רק שלא תתחילו לומר הלל ביום העצמאות. התקנות החדשות אומנם נועדו למימון "רבנים", אך לא אורתודוכסים אלא רפורמים. מכל המילים הגבוהות עולה, כי די בקהילה רפורמית של מניין וחצי המתכנסת פה ושם לערב שירה בציבור, כדי לזכות למתת כספי נדיב. טוב להיות רבאי במדינת היהודים. רב- קצת פחות

זה ממש לא מפתיע שהש"סניקים, בוגרי הישיבות הליטאיות, הם בעצם מתנגדים, אבל מי שהצבעתו אמורה להדאיג את כוחותינו, הוא שר גלוי ראש שהצביע נגד ראש הממשלה. ולא, אין המדובר בליכודניק, משה כחלון, שהרים יד נגד ראש הממשלה.

כי יותר משהצבעתו של כחלון מעידה על היחלשותו של נתניהו, היא מסמנת את מצוקתו של כחלון שאיבד מיוקרתו, כמו הייתה מניית בועה במדד ת"א 100.

אם שר התקשורת היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור, הוא היה מסרב להצעתו הנדיבה של נתניהו ומתחמק מלקחת על עצמו את העול הכבד של משרת שר הרווחה. קל להיאבק בחברות הסלולר כשר תקשורת, קשה לספק לחם להמונים כשר רווחה, ואת זה למד כחלון על בשרו כשספג את חיצי הביקורת בשבועות האחרונים, מה שלא הותיר לו ברירה אלא לצאת בפומבי נגד תוכנית הקיצוצים של ראש הממשלה.

אבל כחלון הוא הבעיה של נתניהו. הבעיה שלנו הינה עם שר הביטחון אהוד ברק, שזה לו השבוע השני ברציפות שהוא מושפל על-ידי נתניהו ואנשיו מול חברי הממשלה. בשבוע שעבר סופר כאן אודות הזובור שעשה נתניהו לברק, כשהבהיר לו לעיני כל שרי ישראל, כי האחריות על ניסוח חוק הגיוס החדש, תיוותר בידי בוגי יעלון, למורת רוחו הגלויה של ברק.

השבוע הושפל ברק שנית, והפעם בשל התייצבותו לימין חברו למפלגה העצמאית, שלום שמחון, שתקציבו קוצץ ב-150 מיליון. ברק התנגד וחטף בתגובה קיצוץ של 100 מיליון בתקציב הביטחון, עם תוספת מס שפתיים לגלגני של שר האוצר, יובל שטייניץ.

"זו הייתה טעות", אומר שר חרדי על התנהלות נתניהו, כשהוא מודאג מהשפעתה עלינו. ה-1 באוגוסט כבר כאן והמפתחות בידי שר הביטחון ברק. נכון לעכשיו הוא משדר לנתניהו ולחברים החרדיים שיש עם מי לדבר – כמו שנהגו לשדר בתחנת הרדיו הצה"לית.

מאחורי הקלעים סוכם על תוספת תקציב לגדוד חרדי נוסף שיגויס בהסכמה, כאשר בכל הנוגע לבחורי הישיבות ואברכי הכוללים, חייבי הגיוס הטריים יעברו לכל היותר מבדקים רפואיים – מה שכבר היה בעבר. בשורה התחתונה, בכל הנוגע לגיוס בפועל, ינציח שר הביטחון את המצב הקיים ולא יגייס בכפיה, בהוראת שעה.

כל זה יכול להתפוצץ ברגע, עם עוד כמה תרגילי מנהיגות מיותרים שיעשו ראש הממשלה ואנשיו לשר הביטחון, מה שאומר כי מעתה ואילך, הכבוד של ברק, הוא האינטרס שלנו. אם חפצה נפשנו בשיבה סדירה לספסלי הישיבה בתחילת זמן אלול, אולי כדאי שנממן את החלפת שלטי האוטובוסים ההזויים 'מצדיעים לך, מופז', בשילוט הרבה יותר אטרקטיבי ובעיקר יותר תועלתני: 'מצדיעים לך, ברק'.

המניין היקר בישראל

תקנות תקציביות הן עניין מסובך בימים כתיקונם, ובתקופת קיצוצים תקציביים על אחת כמה וכמה. אך במדינת היהודים לרבנים יש זכויות יתרות, ותוך פחות מחודשיים נוסחו עבורם תקנות תקציביות – במהירות שוברת שיאים, היכולה להקנות מדליה אולימפית.

רק שלא תתחילו לומר הלל ביום העצמאות. קבלו תיקון קל: מדינת ישראל לא נוהגת לפתע כבוד ברבניה. התקנות שאושרו בחטף, אומנם נועדו למימון "רבנים", אך לא אורתודוכסים אלא רפורמים. פחות מחודשיים אחרי שהמדינה התחייבה בבג"ץ לממן תקצוב רבני מועצות רפורמים, פורסמה השבוע לעיון הציבור, טיוטת התקנות, שתאושר בקרוב.

התקנות החדשות, תחת הכותרת, "מבחנים לחלוקת תמיכה כספי תמיכות של משרד התרבות והספורט לצורך פעילות רוחנית תרבותית לקהילה יהודית שאינה אורתודוכסית", עושות חיים קלים לקהילות הרפורמיות.

על-פי ההגדרות החדשות, ל"קהילה", תיחשב כל "קבוצת אנשים המונה מעל 16 איש שגילם מעל 52 שנה, המשתתפים דרך קבע בפעילות רוחנית ותרבותית יהודית משותפת שאינה אורתודוכסית, כפי שהוכח להנחת דעת המשרד על סמך תצהיר של נציג מוסמך של המוסד מבקש התמיכה ואשר בגינה מתבקשת התמיכה". שימו לב לסיפא, המאפשרת בעצם, תקצוב דרך קבע על בסיס תצהירי הקהילה הרפורמית. ספרו על זה למנהלי הישיבות, שתצהיר שלהם אינה שווה חצי גרוש, בלי אינספור ביקורות נלוות.

לסעיף הבא: "הפעילות הנתמכת ושיעור התמיכה: הפעילות הזכאית לתמיכה היא ביצוע פעילות רוחנית ותרבותית באמצעות השתתפות בשכרו של רב הקהילה".

ומהי "פעילות רוחנית ותרבותית", שתזכה למימון המדינה? הנה התשובה המלאה: "פעילות דתית שאינה אורתודוכסית, לרבות ניהול תפילות, מתן שיעורי תורה ויהדות, הופעה בטקסים ואירועים ציבוריים ופרטיים המתקיימים בקהילה או מטעמה, ליווי חברי הקהילה בטקסי מעגל החיים, מענה לשאלות הלכתיות, ייעוץ והדרכה בנושאים בעל אופי מוסרי, ערכי או חינוכי, גישור חברתי, הנהגה רוחנית לחברי הקהילה וכיוצא באלה פעילות אחרות המתקיימות במסגרת הקהילה ומשתתפים בהם לפחות 16 איש". שוב אנו שבים לשישה עשר חברי הקהילה ומכל המילים הגבוהות יוצאת תוצאה מספרית עלובה, ולפיה, די בקהילה רפורמית של מניין וחצי המתכנסת פה ושם לערב שירה בציבור, כדי לזכות למתת כספי נדיב מצד המדינה.

טוב להיות רבאי במדינת היהודים. להיות רב – קצת פחות.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר