השעה כעת אחת בלילה. זהו. זה כבר כמה שבועות שאני שומע את השיר הזה מתנגן, שומע, מתפלץ ומתפוצץ. אני רוצה לכתוב ולמחות, אך לא מוצא את הזמן.
בינתיים גם הגיע הקליפ שממחיש, או מסתיר, את התוכן של השיר. אין ברירה, חייבים להגיב, לפני שיגיע השיר הבא.
הנה לפניכם השיר המדובר, ניפגש אחריו עם הניתוחים ההשערות והספקולציות.
"אמרו לי: סע לאלסקה פתח שם בית לקֵרוב רחוקים
אין לקב"ה יותר נחת מלראות את בניו האהובים שבים
אמרו לי: לֵך לצמתים תחלק ספרונים, ותרקֹד בכבישים
זה ממש געוואלד לראות את כֻּלם פתאום מחַיכים
אמרו לי: בוא עם גיטרה, הדלקנו נרות, יושבים ושרים נִגונים
זה צַו השעה, זה מה שהדור צריך – חוָיות ורִגושים
אמרתי להם: אשריכם, מלאכת קֹדש כל מעשיכם
הרבה שליחים למקום, בטוחני שתמצאו את האיש הנכון
אבל אני קבעתי
את מושבי
פה בבית
המדרש
הציעו לי משרה של חזן בחו"ל, קהִלה של אנשים אמידים
הזדמנות נדירה ליצֹר קשרים ולהגיע לקהלים חדשים
כמעט נרשמתי לסדנא של "גוף ונפש", מנחים מרתקים
שלֹשה מפגשים, ארבעה תשלומים, אתה חי חיים יותר איכותיים
אבל אני קבעתי
את מושבי
פה בבית
המדרש
נכון שזה וזה דברי אלֹקים חיים
בצבא חזק צריכים את כל סוגי החיָּלים
אבל אני קבעתי את מושבי
בבית המדרש הישן
כל כך אוהב אני לטיֵּל לארכה לרחבה של ארץ ישראל
אוירה מחכים, פֵּרותיה מתוקים, וזה סימן לבוא הגואל
אבל אם תחפשו אותי אל תרחיקו נדוד, אני בסביבה, אין כל חדש
פה אשב כי אִוִּיתיהָ, אני כאן בבית המדרש
בִּקשו שאספר את סִפורי האישי, את דרכי אל עולם המצוות
לא קפצתי ממסוק לא ברחתי מהשבי, היו להם צִפיות
אבל אני מוכן לזמר לספר את כל העליות והירידות
שעוברות עלי כל יום פה בבית המדרש
אבל אני קבעתי
את מושבי
פה בבית
המדרש
נכון שזה וזה דברי אלקים חיים
בצבא חזק צריכים את כל סוגי החיָּלים
אבל אני קבעתי את מושבי
בבית המדרש הישן
כל יום אני נרגש
כל פעם מחדש
כשאֶל מקומי הקבוע נִגש
פה בבית המדרש
אבל אני קבעתי
את מושבי
פה בבית
המדרש"
עד כאן ה"שיר".
חבר'ה, איך אתם יושבים ככה רגוע? הכותב יורה לכל כיוון, מבטל מגזרים שלמים במחי שורות עלובות. ושלא ינסה להגיד שזה לא, כי זה כן. נכון שזה מלווה בקריצות אופייניות, אך זה לא מסתיר את האמירה הברורה.
"אמרו לי: סע לאלסקה פתח שם בית לקֵרוב רחוקים".
למה מתכוון המשורר? בית לקירוב רחוקים נשמע לי מוכר, באלסקה? כלומר משהו עולמי. אולי הוא מתכוון לבית-חב"ד? נכון נכון! בית-חב"ד.
"אמרו לי: לֵך לצמתים תחלק ספרונים, ותרקֹד בכבישים".
למה כאן הכוונה? זה נשמע לי כמו חסידי ברסלב אלו שהולכים לצמתים מחלקים ספרונים ורוקדים בכבישים. וואי, איך עליתי על זה, זה בדיוק הם.
"אמרתי להם: אשריכם, מלאכת קֹדש כל מעשיכם הרבה שליחים למקום, בטוחני שתמצאו את האיש הנכון".
תרגום חופשי: אשריכם, תמימים שכמותכם, לדעתי את מבזבזים זמנכם לשווא. לפחות אתם עושים מלאכת קודש. נו נו, אני בטוח שגם יצא מזה משהו בסוף.
"נכון שזה וזה דברי אלֹקים חיים בצבא חזק צריכים את כל סוגי החיָּלים". תרגום חופשי: אתם יודעים, כמו בצבא, יש את אלו הלוחמים שעושים את העבודה האמיתית. ויש את המעגלים הרחוקים יותר, ג'ובניקים כאלו. שלא תבינו אותי לא נכון, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים!" לא אמרתי, חס ושלום! אבל מה לעשות, תסכימו איתי שלוחמים זה לא כמו ג'ובניקים.
"כמעט נרשמתי לסדנא של "גוף ונפש", מנחים מרתקים שלֹשה מפגשים, ארבעה תשלומים, אתה חי חיים יותר איכותיים". כאן גילה המשורר איך הרהיב עוז בנפשו, להתגאות על ענקים שבענקים. חבל באמת שלא נרשמת לסדנת "גוף-ונפש". אולי היית משפר קימעה את המודעות-העצמית שלך. אולי.
ושורת המחץ: "אבל אני קבעתי את מושבי פה בבית-המדרש". אני קבעתי. כלומר, אני קבעתי. אני.
אני קבעתי, שלא בית חב"ד באלסקה, ולא ברסלב בכבישים, מרגשים אותי. מה כן מרגש אותי? מקומי בבית-המדרש.
מה זה "אבל"? וכי הדברים סותרים? האם בזה שתפתח בית חב"ד באלסקה, לא תוכל לקבוע מושבך בבית המדרש שבבית חב"ד למשל? כמה רדוד אפשר להיות. ואגב, אם כל כך טוב לך בבית-המדרש, לא תפרגן לאיזה תייר באלסקה, להכניס גם אותו לבית-המדרש, תחת כנפי השכינה? או אולי לחלק ספרונים הקוראים לעוברים ושבים לקבוע את מושבם בבית-המדרש?
משהו לא טוב עבר עליו, על הכותב. כאלו שחושבים כמוהו – יש רבים. כאלו שמדברים כמוהו – גם יש לנו. אבל לכתוב שיר, להלחין, להקליט וגם לצלם קליפ? זה עוד לא היה לנו. האם יכול להיות שהלימוד בבית-המדרש הביא אותו להתרוממות רוח במידה גדושה? או אולי סיום הש"ס האישי שלו הוא שגרם לאופוריה הלזו?
לגופו של ענין
אחרי שהבנו לעומק את דבריו הנפלאים, אני רוצה לומר לגופו של ענין. כלומר, להתמודד עם טורו הפובליציסטי לגמרי של הכותב, שלא היה מבייש אגב, את עיתון "יתד" או "הפלס".
ישנה טעות בסיסית אחת למשורר, שהביאה אותו לחשוב ולכתוב את מה שכתב:
אותו אחד שנסע לאלסקה (לא לא, תודה, ממש לא קובי אריאלי!) להקים בית חב"ד. לא עשה זאת כי זה "מרגש אותו כל פעם מחדש". הוא עשה זאת, מכיון שהוא רוצה להיות בטל למשלח שלו, לרבי שלו, לא לעצמו. וכמוהו אלפי-אלפי שלוחים ברחבי העולם.
חסידי ברסלב שמפזזים ורוקדים בצמתים, מבטלים עצמם כפשוטו לגמרי לעניינים של רבינו. המונח הזה של ביטול האני, הוא אבן-יסוד ביהדות. שכן "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" – נאמר על מי שמתגאה. והיפוכו, המבטל עצמו. מבטל עצמו לצדיק, והצדיק הרי מחובר אבסולוטית לאלוקים.
אם אתה רוצה לדבר על מה שכיף לך, בבקשה, אך אל תשים זאת בקו אחד עם אלה שעושים לא בשביל עצמם.
***
אני מוצא את עצמי כותב מאמר חריף ומתלהם באמצעו של חודש אלול, כזה שלא מתאים לחודש הרחמים והסליחות. אך מה לעשות, אתם התחלתם. כלומר הוא, זה שכתב את השיר.
ושמא אדרבה, זה הזמן המתאים להתנצלות.