חצי שנה ל´המבשר´: סקירה מיוחדת

הופעת ´המבשר´ שייכת למקרים בהם התקשורת לא רק מחוברת לפוליטיקה, כרוכה בה ומשפיעה עליה, אלא היא העשייה הפוליטית בעצמותה

אורי פולק, שעה טובה | כיכר השבת |
הרב פרוש בהשקת המבשר (צילום: פלאש 90)

אורי פולק, באדיבות שעה טובה
צילומים: פלאש 90

כלל ידוע הוא, שהפוליטיקה והתקשורת ירדו כרוכים לעולם, וכל אחת מהם מתחככת עם האחרת וגם מפרנסת אותה. התקשורת הייתה מינורית מאד אילולא ´הסחורה´ שמספקת לה הפוליטיקה העסיסית, ואילו הפוליטיקה לא היתה בעלת ערך אילולא התקשורת שמפמפמת את הפוליטיקאים ואת מעשיהם, כולל המחדלים – וזאת על פי הכלל המנצח: תשמיץ אותי, העיקר שתאיית נכון את שמי... אמירה שאינה בדיחה אלא תיאור נאמן של מציאות חיים, שכל מי שעוסק בתקשורת פוליטית מכיר אותה מקרוב ופוגש מדי שבוע כמה הוכחות לנכונותה של אמירה זו. אבל יש מקרים שהתקשורת לא רק מחוברת לפוליטיקה, כרוכה בה ומשפיעה עליה, אלא היא העשייה הפוליטית בעצמותה.

פסח עבר – ´המבשר´ נשאר

´ישראל היום´ היה "המבשר" של עליית נתניהו, ´המבשר´ היה המודיע מראש על תחיית פרוש לאחר כמה שנות נמנמת כפויה, שהיתה יוזמה של ליצמן, שהבטיח כי פרוש כבר שייך ל"זמן עבר" והוא פאסה מן העולם. יוזמה אחרת המיוחסת כידוע לליצמן, ההצבעה עבור ברקת, הולידה את ´המבשר´ ו´המבשר´ – עיתון שכל הקמתו היא היגד פוליטי - הוליד את תחיית פרוש והסדר החדש ב´יהדות התורה´ שלכל הדעות צריך להירשם לזכותו של ליצמן.

"היומון החרדי השלישי" יהיה במהלך החודש הקרוב בן חצי שנה, זמן מספיק כדי לבחון אותו ובעיקר את מה שכבר חולל בפוליטיקה הפנים חרדית, וזה כנראה לא מעט.

ביום שישי אחד, כשבוע לפני פסח, ניצפה בבני ברק אחד הכתבים הוותיקים של ´המודיע´ באחת מחנויות המכולת של בני ברק כאשר הוא ניצב ליד סטנד של עיתונים וקורא בעיון רב את ...´המבשר´. אברך פנה אליו ולשמחת קהל הצופים אמר לו: "אתה בוודאי קורא את העיתון כי זה הגיליון האחרון שלו, שהרי ראש הסיעה שלך הבטיח כי עד פסח ´המבשר´ לא יהיה"... רמז להבטחה – אחת מיני רבות - המיוחסת לליצמן ולפיה עיתונו של פרוש יעבור מהעולם לכל המאוחר עם פרוס הפסח. הכל נהנו, הכתב הוותיק חייך חיוך מאולץ, ו´המבשר´ המשיך להתקיים וכפי שמסתמן גם להתקדם.

קיצבת החיים שהעניקו ליצמן ותומכיו ל´המבשר´ היא סיפור לעצמו.

בתחילה העריך - די בבוז - כי העיתון לא יתרומם לאוויר ו"הכל דיבורים" שנועדו לשפר את מעמדו של פרוש בדו-שיח הפנימי ב´אגודת ישראל´ והכוונה אינה אלא להבטיח קדנציה נוספת לנציגה של סיעת שלומי אמונים. ליצמן לא היה יחיד, ביער יש גורמים, שבעת סכנה המתרגשת ובאה, מעדיפים לכבוש עיניהם בקרקע בתקווה שכך האיום שאינו נראה גם ייעלם. אבל על אף איחור קל על פי הצפי הציבורי (אם כי לא על פי ההבטחות של פרוש שהשמיע אותן באוזני כל מעוניין: "בתוך חודשיים מהבחירות יהיה עיתון"), העיתון יצא לאור. בתחילה תחת מעטה סמיך של חיוכים סלחניים, בעיקר של היריבים הפוליטיים (אבל לא רק שלהם), שהעדיפו להשתכנע ש"כמו שהוא בא כך הוא ייעלם" והוא בסך הכל "גימיק בחירות", אבל אט אט הוא התקבע בתודעה וכל השאר הוא כבר היסטוריה.

גירסת הברנז´ה: "ששת אלפים מנויים"

ועתה לעיתון עצמו. הפרופיל שלו הוא חיובי למדי. ששת אלפים מנויים (זו הגירסה הרווחת בברנז´ה, בלי קשר למה שאומרים אנשי העיתון שמוסיפים כהנה וכהנה ונעלבים לשמע המספר), בתוך זמן כל כך קצר, והעיתון הזה היה לעובדה מוגמרת. על כך מסכימים הכל, כולל אנשי ´המודיע´ בשיחות פרטיות. הם מודים כי פסו הסיכויים לעצור את ´המבשר´ באמצעים קונבנציונאליים.

צריך לומר כי בעוד מאיר פרוש הפגין לכל אורך הדרך בטחון והיה משוכנע כי העיתון יצלח את המשוכות "הטבעיות" שבדרכו, היו אחרים שחששו מתופעות של אלימות, כאלה שליוו את ´יתד נאמן´ בימיו הראשונים, כמו למשל משיכת עיתונים יזומה מתיבות הדואר. זה לא קרה (על אף ההבטחות שזה כן יקרה), בין השאר כי הימים היו ימי ערב בחירות ומערכת הבחירות עצמה, והגורמים שיש להם סיבה שלא להיות מרוצים מעצם הופעתו וקיומו של ´המבשר´ מצאו עצמם בסד של לחץ בשל ההוריקאן הפוליטי שאת סימניו זיהו עם ההתחברות בין פרוש לגפני ובין ´דגל התורה´ ל´שלומי אמונים´, שהשאירה את ´המרכזית´ עם ברירות מעטות.

מתנגדי ´המבשר´ חששו כי טעות קטנה של התנגדות מדי גדולה להמבשר עשויה להרים עוד גל של זעם ציבורי, כזה שעלה כמו נוזלים מיד לאחר פרשת ההצבעה עבור ברקת, ועלולה להותיר את המרכזית מחוץ לרשימה לכנסת. אחר כך, כאשר הרשימה נסגרה, כבר היתה מערכת הבחירות בעיצומה, שגם היא התנהלה תחת הרצון של חוגים משמעותיים באגודת ישראל למחות על מה שקרה במהלך החורף על ידי הצבעה ברגליים או הצבעה עבור ש"ס וכו´. מתנגדי ´המבשר´ הבינו כי זו ממש לא השעה המתאימה למלחמה פיסית בעיתון, והסתפקו בהקמת ועד לא רשמי שעסק בטרפוד פרסום מודעות (כולל הפעלת לחצים מסוגים שונים על מפרסמים פוטנציאליים שלא "להעיז" וכו´) ונזקים אחרים מהסוג המוכר, ואפשר לומר המקובל, שגם הוא ליווה בשעתו את הקמת ´יתד´. כאשר על התוצאות של קרבות אלו תעיד העובדה, שעל רקע הקרע שגרם ´המבשר´ בתוך ציבור מנויי ´המודיע´, ´יתד´ עלה למקום הראשון בעיתונות היומית החרדית והיה בעצם לשלישי המרוויח. למעשה אפשר לומר כי התברר בפעם המי יודע כמה כי קמפיין נגטיבי אינו הדרך, על אף שקיים פיתוי להשתמש בו.

יתכן שאם מישהו יחקור את עליית ´המבשר´, הוא יגלה כי דווקא הניסיונות הסמויים והגלויים לעצור את ´המבשר´ הם שהעלו את הרייטינג שלו והביאו לו תמיכה שבימים כתיקונם היה עשוי לעמול קשות כדי להשיג אותה. שכן אנחנו בנויים הרבה על "תגובת הנגד", ולא סוד הוא כי יותר משהתמיכה ב´המבשר´ התכוונה לעיתון או למוציאים לאור שלו, היא התכוונה "להגיד ל´מרכזית´ מה אנחנו חושבים עליה".

השלישי המרוויח: ´יתד´

הימים הנוחים של ´המבשר´ המשיכו גם אחרי שהסתיימו הבחירות, אז התחיל המו"מ הקואליציוני, והסיעה המרכזית´ הבינה כי הדבר האחרון שהיא זקוקה לו במצב דברים זה, היא להכעיס יתר על המידה את פרוש ולדחוף אותו – כפי שאומנם קרה - לזרועות ´דגל התורה´, שכמו ביטאונה ´יתד´ , עשתה הון פוליטי מרשים מהפילוג בתוך ´אגודת ישראל´. כך עברו להם עוד חודש ומשהו, וכך גם פסח, כך ש´המבשר´ צבר ´טווח בטחון´ ממועד יציאת העיתון לאור, ולאחר שהוא כבר הפך לעובדה מוגמרת שהפכה חלק משגרת יומם של אלפי חרדים, הרבה יותר קשה לקעקע אותו על ידי שימוש בכוח. מהלך שמלכתחילה לא היו לו סיכויים רבים.

כך או כך, ´המבשר´ עבר את חבלי הילדות שלו במצב הרבה יותר נוח ממה שניתן היה לשער, על פי רמת הכעסים שהוא היה אמור לעורר ב´מרכזית´. לא של´המבשר´ לא נכונו קשיים והתמודדויות, הוא יצטרך לפתור לעצמו כמה וכמה בעיות בדרך לצמרת העיתונות החרדית, אבל את המבוא הוא כבר עשה ובנוחות הרבה יותר משמועתי מכפי ששיערו יוצריו.

בפועל, ´המבשר´ ממשיך להתקדם, לקראת פסח הוא השלים את הצגת המוספים שהבטיח עם היווסדו, הוא הפיק כמה פרויקטים די טובים, ובעיקר הוא מקפיד להשתפר לאורך כל הדרך כאשר ראשיו מוכנים לשמוע הצעות ייעול, דבר שאינו מקובל בתקשורת שהיא בדרך כלל גם גאוותנית ודעתנית. אולי כי מייסדי ´המבשר´ אינם יכולים להרשות לעצמם במצבם הדחוק לעשות חשבונות מיותרים של יוקרה מדומה.

גם בתחום הפרסום ממשיך העיתון להתקדם ולפרוץ מחסום אחרי מחסום, אם כי יצטרך כנראה להתאזר בסבלנות עד שיקבל פרסומים ברמה המגיעה לו באמת.

500 מנויים אחרי פסח

ההצלחות האחרונות הזרימו ל´המבשר´ עוד מנויים - קרוב לחמש מאות מנויים חדשים הצטרפו לרשימת מנויי ´המבשר´ בשבועות שבין פסח לל"ג בעומר, תוצאה של עיתון פסח שהיה עיתון מעולה עם השלמת המוספים.

כידוע, לכל עיתון יש את הספציאליטט שלו. ´המבשר´ מציג יתרון מובנה בסיקור החדשות החרדיות, הממלאות את דפי העיתון וזוכות למיקומים מועדפים. כאשר עומד לזכותו היתרון שמגולם בעובדה שהוא מקורב אל בתי גדולי התורה ההסידיים והליטאיים כאחד.

מי שמרוויח מהמצב החדש הם כמובן החסידויות הקטנות, אלה שעד עתה איש לא ספר אותם ´בעיתון התנועה´, כאשר היה עליהם להפעיל "קשרים" עם הכתב לענייני חצר ו´פרוטקציות´ אצל אוזנו של עורך הלילה, כדי לזכות לאיזכור, ועתה כל "תזוזה" במקומותם זוכה לסיקור נרחב בשני עיתונים, שכל אחד מהם מבקש להקדים את האחר. בעוד בעבר מנהלי מוסדות קטנים ואף גדולים יותר נאלצו לעמוד בתור בפתח משרדי העיתונים, ולעיתים גם לשלם עבור התענוג, הרי שעתה התהפכו היוצרות; כתבי שני העיתונים היומיים האגודאיים מנהלים ביניהם תחרות עזה מי יקדים את מי בסיקור סיום מסכת בשטיבל לא מרכזי של אחת החסידויות הבינוניות והקטנות, ואף זוכות לסיקור נרחב במקומות מועדפים ותוך הטעמה על מרכזיותו של העיון בסיקור הידיעה.

ימיהם היפים של ´החוגים´

כל זה מוביל אותנו לעיקר העיקרים של המשמעות הפוליטית-ציבורית שבהופעת העיתון היומי החדש: תפוגת המונופול. אם עד עתה ל´המודיע´ היה שמור מונופול בלעדי על סיקור החדשות בעולם החסידי (ומקודם לכן גם סיקור מהעולם הליטאי וגם הספרדי החרדי), ובעזרתו השיגה ´המרכזית´ - שבדור האחרון מושלת ללא עוררין בעיתון התנועה - יתרונות פוליטיים משמעותיים, שכן מנהלי מוסדות ועסקני חוגים חששו מאי סיקור או סיקור עוקצני של החוגים שלהם, לא עוד. כל זה הוא כבר נחלת העבר. מנהלים אינם חשים כי הם תלויים באיש, להיפך, מציפה אותם תחושה נעימה של פניות תובעניות של כתבים חרדיים, ובקצב הזה לא רחוק היום שהם ימכרו בכסף מלא את הזכות לפרסם בלעדית את הידיעה על סיום מסכת באלעד או בביתר עילית. זה שידוד מערכות משמעותי מאד, וכאן כבר עשה ´המבשר´ את שלו, כאשר למעשה שיחרר את החוגים השונים (באמצעותם היה קל יותר לשלוט על הציבור), ובכך הוריד מאד את מפלס כוח ההשפעה על החלטות החוגים וראשיהם.

מנהלי חסידויות לא צריכים עוד לחשב את דרכיהם לפני שיביעו תמיכה פומבית כלשהי בפרוש, כיון שהם יכולים לעשות זאת בגלוי ואחר כך גם לסקור מסדר כבוד של פונים משדה העיתונות שמבררים בלחץ נראה לעין אם הידיעה על סגירת מרפסת בבית שמש או יארצייט של אחי האדמו"ר זצ"ל שיתקיים במהלך השבוע הקרוב, דלפה חלילה לעיתון המתחרה.

הרווח של פרוש בסעיף עיקרי זה הוא משמעותי, ולא מדובר ברווח כספי. אחת הבעיות הקריטיות עימם התמודד פרוש, היתה חששם של מנהלי חוגים מפני סיקור דל או בלתי קיים ב´המודיע´. לא עוד. להיפך, הנושא העיתונאי הפך מנוף שגורם לסיעות העיקריות ובעיקר ל´מרכזית´, להיות זהירים במידה לא מוכרת

בכבוד מנהלי החוגים וביוזמותיהם. בנקודה זו השיג פרוש את מלוא היעדים הפוליטיים, ובשל סיבה זו בלבד היה כדאי לו להקים את העיתון.

הגיבושון של ´מחנה פרוש´

פרוש עצמו מבין את הסיטואציה. ברור לו כי הקרב על ´המבשר´ הוא הקרב על עתיד הפוליטיקה האגודאית, אם ינצח בו, כפי שמסתמן בשעה זו, יחסוך מעצמו קרבות אחרים, ואם יפסיד בו לא יעזרו לו ניצחונות בקרבות אחרים וגם לא הישגים במשרד החינוך. הוא יודע כי לכן יריביו השקיעו כל כך הרבה תעצומות נפש ותקוות בקרב לבלימת ´המבשר´ ועל כן הוא עצמו אינו עוסק בדקדוקי עניות ומפשיל שרוולים. כך יכולים מנהלי חברות מובילות במשק לקבל טלפון מחבר הכנסת – ועתה סגן השר - פרוש, בו הם מקבלים ´חיזוקים´ כדי לעמוד בלחצים הנגדיים המופעלים עליהם שלא לפרסם ב´המבשר´. שיחות כאלה הניבו לא מעט מודעות, אם כי בתחום הפרסום, ´המבשר´ עדיין רחוק מלמצות את עצמו (גם לא בהיקף המנויים/מכירות הנוכחי), והנחת העבודה היא שבמהלך השנה הקרובה ´המבשר´ יוכל להתמודד בקו הראשון של הפרסום, מה שגם יהפוך את העיתון לרווחי וייתן לו מעמד אחר בציבור.

אך כל זה לא חשוב כל כך, שהרי בסך הכל מדובר במיזם עיתונאי שמישהו הקים, ועם כל הכבוד לעיתונים, תקשורת אינה העיקר בחיים. העיקר הוא ש´מחנה פרוש´ זוכה לגיבוי וגיבוש ו"מדורת השבט" בוערת.

מלחמה מיותרת בעיתוי גרוע

´המבשר´ הפך להיות גם מראה וגם קטליזטור של הפעילות הפוליטית העיקרית. מי שמצב יחסיו עם ´המרכזית´ פחות חגיגי מוצא את דרכו ל´המבשר´. כוח מרכזי בתחום זה הם חסידי בעלז. בעוד מרן האדמו"ר מבעלזא אינו אומר את דברו בנושאים אלו, הרי החסידים בהחלט מגיבים למאורעות. טעויות קלאסיות של ´המרכזית´ הדפו לפחות חלק גדול מחסידי בעלז לעבר מה ש´המבשר´ מייצג, כאשר פרוש חש כי מלאכתו נעשית בידי אחרים, למעשה בידי יריביו העיקריים שעושים את המלאכה טוב יותר מכפי שהוא היה יכול לעשות. בעלז שהיא כוח מרכזי לא רק מספרית אלא גם מבחינת ´יחידות השפעה´, כבר לא ממש עם ´המרכזית´.

העובדה שפעילים של המרכזית יצאו למערכה נגד בעלז בכמה ערים, מה שהתחיל בחיפה והמשיך בערים אחרות, כולל באשדוד ובירושלים, משיג את התוצאות ההפוכות ממה שבמרכזית היו חפצים בו. הרי כל בר דעת מבין שתמיד, אבל בעיקר בסיטואציה הנוכחית, הדבר האחרון שהמרכזית זקוקה לו הוא הדיפת חסידי בעלז בכל הכח לעבר פרוש ועיתונו. בפועל, זה מה שהם עושים.

הדברים באים לביטוי גם ביחסים הפוליטיים מתחת לפני השטח, אבל גם בחוץ, במעבר מנויי ´המודיע´ מקרב חסידי בעלז לעבר ´המבשר´ וגם בפרמטר הבלעדי לחרדים: מודעות המאורסים, כאשר מרבית החתנים שמקרב חסידי בעלז ותלמידי ישיבות בעלז בארץ מבכרים לפרסם את ההודעה המשמחת על אירוסי צאצאיהם דווקא בעיתון החדש. אלה דברים שיש להם אפקט מצטבר ארוך טווח.

ויז´ניץ והמסתעף

אומנם בקרב מודעות המאורסים ´המודיע´ מוביל בשלב זה, כאשר חסידי ויז´ניץ על אף היחסים הלא ידידותיים מדי ממשיכים לפרסם את הודעות המאורסים שלהם ב´המודיע´, אין ספק שאובדן ההשפעה בקרב אנשי בעלז עשוי להשליך על הרבה מאד מהלכים. בין השאר על רקע שיתוף הפעולה והתיאום העמוק שמסתמן לאחרונה בין בעלז וויז´ניץ, שם אומרים כי על אף שה´מאורסים´ רואים ברובם הבולט אור ב´המודיע´, הרי בתחום המנויים מסתמנת נדידה משמעותית לעבר ´המבשר´, ואחוז ניכר של הויז´ניצאים כבר קורא מדי בוקר את הכותרות של העיתון החדש שכבר הספיק להיות חלק מהמציאות החרדית המשתנה, והדבר מבטא בין השאר זעם בויז´ניץ שבעבר הלא רחוק היתה החצר האחורית של ´המרכזית´ על ההתנהלות הפוליטית כלפי החסידות, ובעיקר כלפי ר´ מנחם לייזר מוזס, נציג ויז´ניץ בכנסת. כאן אומרים, כי ב´מרכזית´ לא נהגו כלפיו בלויאליות. תומכי ´המבשר´ רואים במנוי על העיתון החדש סוג של הכרזת עצמאות, כך שהדברים נמדדים לאו דווקא על פי פרמטר פוליטי אלא במידה מסוימת רגשי, ועם רגשות כידוע קשה יותר להתווכח מאשר עם מחשבות.

מה שברור, ששוב, ´המבשר´ ממלא שני תפקידים: גם מבטא את שידוד המערכות הפוליטי העמוק שעוברת ´אגודת ישראל´, וגם מהווה בעצמו גורם משפיע שמזרז מהלכים שעד עתה התרחשו רק מתחת לפני השטח, כאשר כדרכו של עולם הוא גורם לחוגים שונים שעד עתה חששו שלא להרגיז את מי שהכוח בידיו פן יבולע להם (או לפחות ליכולתם להביא את הקורה בחוג לידיעת הציבור), ועם ההתפתחויות הם חשים שנוצרה מערכת איזונים, ולסחורה המבוקשת כל כך של יח"צנות (שיש לה גם משמעות כלכלית מובהקת באיסוף תרומות וכו´) קיימת אלטרנטיבה בעבר השני של המתרס.

מחצית השנה בקירוב שחלפה מאז ייסוד ´המבשר´ גם הבהירה מאידך גיסא, כי מי שחלם על קריסה של ´המודיע´, הזה בהקיץ. העיתון הזה מגלה סימנים מופלאים של

הישרדות. העיתון הוותיק עמד בגל ייסוד השבועונים, שעל פניו העמיד אותו בפני מצב חדש לחלוטין של תחרות. הוא עמד בייסוד ´יתד נאמן´ שעל פניו היווה איום ישיר על ´המודיע´, אבל עד מהרה התברר כי לא זו בלבד ש´המודיע´ לא ניזוק, אלא אף עלה דרמאטית. ´המודיע´ של היום גדול בעשרה מספרים על מה שהיה עם ייסוד ´יתד´ לפני 24 שנים, וכל זה בכמות (מנויים) ובאיכות כאחד.

תחזית: ´המבשר´ יתקיים – ´המודיע´ ימשיך לפרוח

המסקנה המתבקשת: ´המבשר´ הוא עובדה מוגמרת והוא בוודאי ימשיך לעלות, כאשר בסוף היום הוא יקבל גם את מרבית המודעות שמתפרסמות בשוק החרדי, והדבר ישפיע ללא ספק על המערכת הפוליטית של ´אגודת ישראל´, כאשר מחד הוא יעניק עוצמה למחנה פרוש שיוכל ביתר קלות לגבש את תומכיו מהחוגים השונים, אבל מאידך גם ´המודיע´ יישאר עיתון מוביל ורב עוצמה ואיש לא יוכל לקחת ממנו את הכתר, כאשר במצב שנוצר, גם בנמל הבית של התומכים המובהקים של העיתון מצליחים לכסות את מרבית הנגיסה העמוקה של ´המבשר´.

אבל כשם שלבסוף, לאחר כל המאבקים ´המודיע´ נאלץ להכיר ב´יתד´ ואף להגיע איתו לשיתוף פעולה מרחיק לכת, כך לבסוף ´המודיע´ יקבל את ´המבשר´ ולשתף פעולה גם עימו וברבות הימים נראה את אנשי המכירות של ´יתד´, ´המודיע´ והמבשר מגיעים יחדיו לפגישות עם מנהלי שיווק. בין השאר כדי להילחם בניסיונם של השבועונים לנגוס עוד בעוגת הפרסום.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר