"בני היה צריך ללכת לגן. קנינו לו תיק, הוא איננו"

"מאוד קשה, אני לא מעכל. צריך עכשיו לחזור לבית של ההורים, למיטת ילדות. לא קל גם להורים שלי. ברוך השם נעבור את זה. אשתי איננה, גם לא מוטי. מי יפתח לי את הדלת היום, מי יכין לי סנדוויץ´? מוטי היה צריך ללכת בשבוע שעבר לגן. מוטי איננו... לא מוטי, לא מלי. חמתי קנתה למוטי תיק חדש. הוא לא לקח... לא זכיתי לעשות פיאות למוטי, אבל הוא היה נשמה, נשמה", כך אומר דוצי בראיון הכואב.

"עד יום ראשון, היום המר ביותר בחיים שלי, לא ידעתי מאומה. ביום ראשון הודיעו לי שאין לי לא אשה ולא ילד. אני זוכר שהרב חנניה צ´ולק אמר לי שבני המשפחה נפצעו. בהתחלה הוא אמר שהם נפצעו קל, אבל לאחר מכן הוא המשיך: זה הלך, זה הלך, זה הלך. אחר כך הוא אמר לי, תגיד את הברכה ואמרתי בקול רם: ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם דיין האמת - - -

"שאלתי כל הזמן את המשפחה שלי, מה עם מלי, מה עם מוטי, מה עם הגיסים, חמי וחמותי, עד שהיום המר הגיע. הרגשתי שזה סוף העולם, שהכל נגמר. סוף העולם. אין, אין יותר. אי אפשר להתקדם הלאה. אין אשה, אין ילד".

"מוטי היה פותח לי את הדלת בכל יום, היה רואה אותי מהמרפסת וצועק לי: ´טאטע, טאטע, כנס פנימה´. הוא היה מחבק אותי. הוא איננו, זהו, אין לי עולם. אין מוטי, אין מלי. רק ה´ איתי, 24 שעות אני מרגיש את זה, בכל רגע".

במהלך הראיון, שסחט דמעות גם מהמראיין, דיבר דוצי על הנהג. "אם זה היה קורה ח"ו למשפחות לא יהודיות, היו רודפים את הנהג ואת חייו. אני לא כועס ח"ו על הנהג. אין בי שום כעס. כלום. הוא היה שליח, אני יהודי מאמין שזה מהשמים. יהודי מאמין מסתכל על התמונה אחרת ורואה הכל באופן אחר. הוא רואה איך ה´ מסובב הכל ונותן לאדם לחיות, אומר לו להזיז את האצבע, את היד. ה´ רצה שכך יהיה, אם הוא לא היה רוצה, זה לא היה קורה. איך אפשר לבוא בטענות אל הנהג כשכך ה´ רוצה?"

חיים גוטשטיין, אביו של דוצי, דיבר על מסירות הנפש של בנו, ההתמודדויות הקשות ועל השבוע שאחרי.

הנהג, ישורון, משחזר את המאורע, שלב אחר שלב, כיצד הודיעו לו את בשורת האיוב ששבעה בני משפחה נהרגו. "הפסיכולוג אמר לי שיקח 6 שבועות עד שאני יקלוט מה קרה. הבעיות יתחילו אז", הוא אמר בלב דואב.

"כיכר השבת" מגיש את סדרת הראיונות באדיבות "קול-חי".