מאחורי הקלעים

מאבק ב'דגל': התנזים של הפלס לא מפחיד אותנו"

מה יכול 'הפלג הירושלמי' לעולל לדגל התורה? תלוי את מי שואלים. "התנזים של הפלס לא עושים עלינו רושם", מנסה גורם בני-ברקי בדגל התורה להמעיט ב'כוח' שנתון בידי הפלג הירושלמי. אבי בלום חושף את הפרטים המלאים על הקרע בדגל התורה (חדשות חרדים)

אבי בלום | כיכר השבת |
מנחם כרמל. בלב מאבק (צילום: כיכר השבת)

רק אחרי שאחרון החוגגים עזב את אולמי האופרה בתום סעודת הברית לנכדם של הרב משה והרבנית יהודית לבית יוסף, החל הקונצרט האמיתי. בשעות הערב של יום ראשון, אחרי שבוע שלם בו הילכו דרעי וישי בפנים צהבהבות – מהסוג המוכר למוהלים – התיישבו הסבא והסבתא הטריים, לשיחה מורכבת עם היו"ר המכהן אלי ישי. הטון היה רך, אבל המסר נוקשה: אין מנוס מהחזרת דרעי לש"ס.

לנתח את תוצאות הקרב-רב בין דרעי לישי רגע לפני שהוכרזו התוצאות הרשמיות, זה בערך כמו לפרשן את תוצאות המשחק ב'זמן פציעות' – לפני השריקה. נכון לרגע כתיבת השורות בלילה שבין שני לשלישי, דרעי מוביל. ברגע בו הנכם אוחזים בגיליון העיתון, ייתכן וכבר נשמעה שריקת הסיום. אבל גם לפני שהוכרז המנצח הרשמי, אי אפשר שלא להתפעל מהמהלכים הוירטואוזיים, מהטקטיקות המתחלפות, מחילופי התפקידים – ממש, תאווה לעיניים.

את הסבב האחרון במשחק דרעי-ישי, פתח אריה דרעי. הכותרת הראשית שנלוותה לראיון החג שהעניק לידיעות: "דרעי חוזר", הייתה חבטת הפתיחה של המערכה. בסיבוב הקודם, כשהבחירות הוקדמו ובוטלו, החבטה הראשונה הייתה של אלי ישי, שניצל את היעדרותו של הרב משה יוסף מהארץ כדי לסגור סיפור ולקבל את המנדט לקדנציה נוספת כיו"ר ש"ס. דרעי נתפס לא מוכן, ודחה שוב ושוב את ההכרזה על ריצה עצמאית, כשהתירוץ האחרון היה, ציות לקולה של אימא שביקשה לדחות את ההכרזה - עד לתום השלושים לאביו.

את הטעות ההיא דרעי לא עשה בשנית. הפעם, היה זה דרעי שנטל את היוזמה, מתוך הבנה, שאם גם בסיבוב הנוכחי יישאר על הגדר, רגל פה רגל ש"ס, ייתכן ויאלץ להמתין לא רק עד תום השלושים, אלא עד תום שנת האבל. למתבונן מהצד, נראה היה כי המסר שביקש דרעי להעביר בראיון ל'ידיעות', היה בעצם תרתי דסתרי: מצד אחד, האיש אותת שהוא מעדיף לחזור לכור מחצבתו – ש"ס. מצד שני, ובאותה נשימה, דרעי הבין שהחזרה לא תצא לפועל אם להט החרב המתהפכת של ריצה עצמאית לא תרחף מעל ראשה של ש"ס.

סנדביץ' תוניסאי

האמת הייתה שונה: כדי להעביר את המסרים הנכונים, דרעי לא נזקק לראיון עיתונאי. המגעים החשאיים בינו לבין בני הבית ברחוב הקבלן 45, החלו עוד לפני שהוקדמו הבחירות רשמית. שני הצדדים דיברו על החזרת הפיקדון אך ידעו, כי ברגע האמת, כשמרן הגר"ע יוסף ייאלץ להכריע בין היו"ר לשעבר ליו"ר המכהן – כל הסיכומים המוקדמים יכולים לחזור אל המסכמים כמו בומרנג. לפיכך, חשוב היה לשדר מעל פני השטח שיש אופציה אמיתית של ריצה עצמאית. כי לא הדיבורים על החזרת הפיקדון, וגם לא החשש מאיבוד מנדט או שניים, הם שהטרידו את מנוחתו של נשיא מועצת החכמים - אלא אך ורק החשש מפילוג וריצה עצמאית.

דרעי הילך על קרח דק וידע כי ברגע בו הבהיר שמטרתו הינה לחזור הביתה, הוא יוצג, מנגד, כמי שמאיים עם אקדח - בלי כדור של ריצה עצמאית בקנה. הראיון ב'עיתון של המדינה' שבעבר הביא למפלתו, וכיום מתחזק את חזרתו, ניתן במטרה ליצור מומנטום ציבורי שיאפשר לערוך סקרים מחמיאים במהלך חול המועד, ולנענע בהם לארבע רוחות השמיים, בפני מרן הגר"ע יוסף (אין מתנות חינם, ו'ידיעות' עוד יגיש לדרעי שטר לפירעון – במלחמה מול ביבי וישראל היום).

שילוב של שני מסרים סותרים בראיון אחד, זו משימה קשה להשגה, כמעט כמו להכתיר את דרעי וישי כיו"רים משותפים. בסופו של דבר, התובנה העיקרית שהופקה מהראיון הייתה שדרעי עושה את דרכו לש"ס, כשהוא מוכן לראשונה, לדבר על 'ויתורים כואבים'.

ראיון החג, היה מעין 'נאום בר אילן' של דרעי - אחרי שנים של סרבנות, בהן אטם אוזניו מלשמוע על פשרות, דוגמת זו שהונחה בפניו עם שחרורו, כפי שחשף בערב פסח האחרון, באכסניה זו, מזכיר מועצת החכמים הרב רפאל פנחסי: "כשאריה השתחרר", סיפר פנחסי, "הפגשתי אותו עם הרב בעדני ועם הרב שלום כהן במלון רמאדה, ואמרנו לו בשליחות מרן: 'בוא תהיה נשיא המפלגה. הרב לא רוצה להזיז את אלי, אבל נבנה מתכונת שאלי ישי היו"ר ואתה נשיא המפלגה. יהיה מטבחון ולא תהיה הכרעה של איש אחד'. דרעי סירב בתוקף להצעה ובמבט לאחור זו הייתה טעות גדולה, כי עם הכריזמה והמנהיגות שלו, אם היה מקבל את ההצעה והופך לנשיא המפלגה הוא היה הופך מהר מאוד לבעל-הבית ושולט מאז ועד היום בתנועה".

התארחתי במהלך ימי חול-המועד בדירת העראי רחבת-הידיים על גג ביתו של דרעי ושמעתי את הקאמבקיסט מתווה את גבולות הגזרה: הוא הסכים לכך שניהול המו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה יימסר בידי צוות משותף, וניאות לוותר על תפקיד השר הבכיר, אך התעקש לקבל לידיו את מושכות ניהול המפלגה. "תארים לא מעניינים אותי ובמשרד הפנים כבר הייתי. אין לי שום עניין לחזור סתם ומה שאותי מעניין, זה מי יקבע מה יקרה ברשויות, מי יקים את הסניפים, מי ינהל וינער את השטח?".

לפחות עד ההכרעה, דרעי עשה רושם של מי ששם בצד את 'הכבוד המרוקאי'. הוא לא בא לעשות מאלי ישי סנדביץ' תוניסאי – והבהיר כי מבחינתו המטרה הינה: הנהגה מעשית ולא בהכרח הצהרתית. הוא לא ויתר לרגע על היעד – השתלטות על התנועה, אבל הנכונות לעשות ויתורים בדרך, הייתה בהחלט אמירה רעננה שטרפה את הקלפים של אלי ישי.

אלא מה? שעל הקלף האמיתי דרעי שמר כמו על אתרוג מהודר: הראיון ל'ידיעות אחרונות', כמו שאר המהלכים שראינו בשבועות האחרונים, היו מתואמים מול בית הרב, ולמעשה – חלק בלתי נפרד ממגעים שקטים שנוהלו לקראת חזרתו לש"ס.

מה שדרעי בעצם עשה, זה אימוץ המודל הישן של פנחסי – אם כי בתנאים מועדפים, כשבני הבית תומכים בחזרתו לכס היו"ר בפועל ומהווים שותפים מלאים למהלכים. בעצם נכונותו ההצהרתית לפשרה, הפך דרעי מסרבן שלום לרודף שלום. ברגע שהביע נכונות לגור עם ישי בבית משותף, תחת אותה קורת גג מפלגתית – הצליח דרעי למלכד את ישי ולהפוך את היוצרות.

דרעי אומנם היה מתואם מהרגע הראשון עם בני הבית, אך לקח על עצמו סיכון לא מבוטל ביודעו, שהטקטיקה הזאת יכולה להפוך לחרב פיפיות. דרעי הבין כבר אז שבדקה התשעים, עשוי מרן לשמוע את קולו של אליהו ולהתעקש שלא להקריב את השר ישי לעולה. ואם יחליט מרן לכונן 'הנהגה קולקטיבית', משותפת לדרעי ולישי, בלי כתובת יו"ר ברורה, הכיצד ידחה דרעי את ההצעה, אחרי שכבר הסכים עקרונית לחזור לתנועה?

האחרון שזיהה

בשלב ההוא, במהלך ימי חול-המועד, אלי ישי עדיין חש כמי שחוסה בצילא דמהימנותא – בסוכתו של נשיא מועצת החכמים. הוא הרבה לשהות בחיק משפחתו והדף בקלילות את רעשי הרקע של דרעי.

במקרה הזה, ישי היה האחרון שזיהה. הוא קרא את הראיון של דרעי ולא נפל מהכיסא. טיעוני הנגד, שכבר נעשה בהם שימוש בעבר, היו מוכנים לשליפה. ישי הסיק כי ברגע שדרעי הביע רצון לחזור לתנועה הקדושה, הוא סנדל את עצמו – כי הרי לא יוכל להסביר בשלב מאוחר יותר שרץ עם רשימה עצמאית רק בגלל שלא קיבל את המקום הראשון. ישי נפנף בסקרים הבלתי-תלויים שהתפרסמו בעיתונים ובהם דרעי אפילו לא נסקר, ובקיצור – אלי ישי היה בטוח שבסרט המצויר הזה הוא כבר היה. כשהבין שמדובר בסרט אימה, שהבימאי שלו אינו רק דרעי לבדו, כבר היה מאוחר.

מכאן ואילך חזינו באבנים המתגלגלות. ביום שלישי שעבר הודיע נתניהו על הקדמת הבחירות. ביום חמישי, אלי ישי עוד היה בטוח בבכירותו כיו"ר. עו"ד דוד גלס, ויתר על ההכנות לנסיעה לפגישה עם אבו-מאזן ברמאללה בחסות 'יוזמת ז'נבה', וניסה - להבדיל כמובן - לעשות שלום בבית ולהותיר את בן טיפוחיו על כס ממלכתו. הוא נכנס לחדרו של מרן הגר"ע, ויצא עם נוסח מרגיע: "רבי דוד, אין לך מה לדאוג". זו אומנם לא הייתה הנוסחה הקבועה בסגנון של "בכל ביתי נאמן הוא", אבל גלס וישי הסיקו שיש כאן סוג של הבטחה.

הכתובת הבאה של ישי, הייתה פגישה עם חבר מועצת החכמים, הגר"ש כהן. אריה דרעי הימר די מזמן על הגר"ש כהן כמי שידחוף ויקדם את חזרתו לחיק התנועה. בפרשת הגיורים נוכח דרעי לדעת כי 'חכם שלום', הוא החבר היחיד מבין חברי מועצת החכמים שיודע לעמוד על שלו, להוביל עמדה עצמאית וגם לשכנע את מרן. בבואו לפגישה עם הגר"ש כהן, ידע ישי שהוא לא מגיע לכתובת ביתית – אבל לא ידע עד כמה.

הרב שלום כהן (צילום: פלאש 90)
הרב שלום כהן (צילום: פלאש 90)

"רבי אליהו, אני אוהב אותך אבל יש לי שאלה: האם אתה שולט בתנועה?", שאל 'חכם שלום' את רבי אליהו – ופניו התכרכמו. שאלות כאלו אלי ישי לא שמע מזה שלוש עשרה שנה שבהן הוא מכהן כיו"ר התנועה. הגר"ש כהן הציג שורה של מקרים עם טענות על דרך ניהולו של ישי – ולזכותו של הנשאל ייאמר שניתנה תשובה מדויקת, נקודתית, לכל אירוע ואירוע.

הגר"ש כהן דיבר מנהמת ליבו, אבל הקול - היה קול יעקב (יעקב כהן, בנו של הגר"ש, הנמנה על מקורביו של דרעי והיה שותף-סוד מאחורי הקלעים). הביקורת שהשמיע הגר"ש כהן, תואמת כמעט במדויק לדברים שמשמיע דרעי (וגם אטיאס - אליו עוד נחזור), ולא מאתמול. שורש הביקורת נוגע לניהול התנועה, כאשר על-פי הטענה, ש"ס בראשות ישי דורכת במקום, בלי גאוות יחידה, עם גל של מינויים כושלים במוסדות התנועה וברשויות המקומיות, ועוד כהנה וכהנה טענות ומענות.

התשובות המפורטות של ישי לא סיפקו את 'חכם שלום' שהמשיך להלום: "הבטחנו לאריה שנחזיר לו את הפיקדון – והגיע הזמן לקיים את ההבטחה. תהיו ביחד, נשמור עליך עם אריה כיו"ר, אבל צריך להחזיר אותו. יש לאריה כוחות מיוחדים. אתה יודע מי זה דרעי?! אם תגיד לו להביא לך מיליון דולר, הוא יביא את זה בו ביום".

"אתה יודע מי זה דרעי?", שאל 'חכם שלום' את ישי, "תגיד לו להביא לך מיליון דולר, והוא יביא בו ביום". ישי לא ויתר, "ומה עם ציות לדעת תורה?", שאל היו"ר המכהן, "הרי בתקופתו של דרעי, ארבעה ימים רדפתם אחריו והוא לא ענה. אצלי, אתם לא מחכים אפילו ארבע דקות"

ישי לא ויתר ואמר, פחות או יותר בזו הלשון, את הדברים הבאים: "אי אפשר לזלזל במה שעשיתי. ייצבתי את התנועה – ובמצב הפוליטי של היום לשמור על הקיים ולחזק את מה שיש, זו משימה קשה. אין כיום שאלות על מעמד המוסדות שלנו כמו שהיו בעבר, המעמד שלנו בממשלה ומול ראש הממשלה – בטוח". ועוד איך בטוח. ספרו על זה ללבלרי הביביתון 'ישראל היום' שלא הפסיקו להשמיץ את דרעי במהלך השבוע האחרון.

הטיעון החזק ביותר של ישי, היה הציות לגדולי התורה: "מה עם הערך של ציות לדעת תורה?", שאל ישי, "הרי בתקופתו של דרעי, ארבעה ימים רדפתם אחריו והוא לא ענה לכם לטלפון. אצלי, אתם לא מחכים אפילו ארבע דקות". כשהוזכרה משפחתו של דרעי וההבטחה שניתנה לאיש טרם כניסתו לכלא, הזכיר ישי כי גם הוא בן-אדם עם רגשות. גם לו יש אישה וילדים. השורה התחתונה של ישי הייתה: "מרן אמר לי להמשיך ואני מעוניין ומתכוון להמשיך גם בקדנציה הבאה".

התנועה - זה אני

כשיצא מהפגישה עם 'חכם שלום', חש ישי כמי שהשמיים נפלו על ראשו. לפני השיחה, ישי לא היה מוכן לשמוע על שובו של דרעי – גם לא כמחלק תה בתנועה. לאחריה, הוא הבין שדרעי הולך לחזור כבוחש בקפה.

באותם רגעים, הבין ישי שהוא ניצב בדד מול כוחות חזקים שהתאגדו נגדו, וכי את הבור שנכרה מתחת לרגליו, אריה דרעי לא חפר לבדו. באותו שלב הוא סימן בעיקר את אטיאס, כמי שהמריד נגדו וחבר ל'מחנה דרעי'.

לכאורה, האינטרס של אטיאס הינו לשמר את מעמדו של ישי ולהישאר מספר 2 דומיננטי. בפועל, מי שמכיר את מערכת היחסים התת-קרקעית שבין אטיאס לישי - ידע כבר מזמן שברגע ההכרעה אטיאס יעשה הכל, כדי להחזיר את התנועה לידי בעל הפיקדון.

בסביבתו של אטיאס מסבירים שהוא, ושאר בני הבית שתומכים במהלך החזרתו של דרעי, חושבים לטווח הארוך על היום בו המותג ש"ס יעמוד למבחן בפני עצמו. אבל עם כל הכבוד לחשיבה האסטרטגית, מותר לחשוד באטיאס - כמו בכל שאר האישים המעורבים בסיפור - שהוא חושב גם על עצמו, ולטווח הקצר. כל אחד מראשי ש"ס, ידע לספר השבוע על חברו כי הוא חושב רק על עצמו, ולמען האמת – כולם צודקים. בפרפראזה לאמרתו של לואי ה-14: "המדינה - זה אני", הרי שהש"סניקים יכולים לומר: "התנועה - זה אני".

אטיאס חרד ממערכת בחירות, ללא דרעי, שבסיומה תמצא עצמה ש"ס בעמדת נחיתות, מגרדת מלמטה את העשרה מנדטים ומתמודדת על כרטיס כניסה לממשלה הבאה, מול ראשי מפלגות עם 'כוח מנדטורי' רב-ספרתי: ליברמן, לפיד ויחימוביץ. המפסיד הגדול מסיטואציה שכזאת יהיה השר השני בחשיבותו, ולאטיאס, אין כל כוונה לצאת למערכת בחירות כשר שיכון מלא-מלא, כדי לחזור לשולחן הממשלה לאחר-מכן כשר לאיכות הסביבה חלקי-חלקי. אטיאס אינו כחלון. הוא כאן כדי להישאר ולהתקדם, ולא לסגת לאחור ולהיעלם.

עם דרעי בראש, כוחו של אטיאס יישמר. בתפר שבין דרעי לישי, מניותיו כאוטוריטה עצמאית בבית מרן הגר"ע, רק ילכו ויעלו, ותפקיד של שר בכיר יישמר עבורו – מאחר ודרעי הבהיר מלכתחילה שאין לו כוונה לקבל תפקיד ביצועי ולשקוע בביצה טובענית כמו משרד הפנים. הוא בא כדי לשקם ולהנהיג את התנועה, ולא כדי לשקוע בעשייה משרדית ובמאבקי אגו מול יועצים משפטיים שתוקעים מקלות בגלגלים.

פיקדון צמוד מודד

השבת שעברה לא הייתה 'שבת מנוחה', לא עבור דרעי ולא עבור ישי. לכל שבת יש מוצאי שבת: ההתעלמות של מרן הגר"ע יוסף מההתרחשויות במהלך שיעורו השבועי במוצ"ש – לימדה כי מתחת לפני השטח, הלבה רותחת, מוכנה להתפרץ מלוע הר-הגעש בכל דקה.

למחרת היום, התקיימה הברית לנכדם הבכור של הרב משה והרבנית יהודית לבית יוסף, ואת המתח בין דרעי לישי שניצבו זה ליד זה, ניתן היה לחתוך בסכין מוהלים. מאוחר יותר באותו ערב, שמע ישי לראשונה, מפיהם של הסב והסבתא שאין מנוס מפשרה שתחזיר את דרעי לתנועה. בבוקרו של יום - נחגגה הברית לרך הנימול. בערב - הופרה ברית שהחזיקה מעמד שלוש-עשרה שנה בין הזוג המלכותי ליו"ר המכהן של התנועה.

בבוקר יום שני, הגיע ישי לבית חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני והטקסט ששמע מפיו לא הפיח בו תקווה. "נכבד את מה שיכריע מרן", אמר הגר"ש בעדני, ויותר ממה שאמר - לימד מה שלא אמר. האיתותים מכיוונו של החבר הנוסף, הגר"מ מאיה, היו קצת יותר אופטימיים, אבל היה מי שלחש על אוזנו של ישי, כי גם אריה דרעי מקבל מסרים מעודדים – בדיוק מאותם כיוונים.

בשעות אחר-הצהריים הגיע יו"ר ש"ס למשכן הכנסת כדי לפתוח את המושב ולפזר אותו בו ביום. רגליו הילכו במסדרונות, ראשו וליבו היו בבית מרן הגר"ע יוסף. הוא ישב בשולחן המזרח של ממשלת ישראל, וליבו היה בסוף מערב, עם רעייתו ציפי, שנקראה לשיחה על-ידי הרבנית יהודית יוסף כדי ללמוד מפיה את מה שכבר ידעה, על ההחלטה להחזיר את דרעי לתנועה.

ישי שמע את הספקולציות שרחשו מכל עבר, על חזרתו של דרעי כיו"ר בפועל גם אם לא בתואר – ידע שיש בהן ממש, והתכנס בתוך עצמו. בשעות הלילה, הוא עזב את בניין הכנסת, נסע לרחוב הקבלן, ושב למשכן רגע לפני ההצבעה. סערת הרגשות ניכרה על פניו של האיש שהצליח לשמור על פוקר-פייס גם ברגעים קשים מנשוא, כמו אסון הכרמל.

לזכותו של ישי ייאמר שגם ברגעים הקשים ביותר – הוא הורה לאנשיו לא לצאת לקמפיין מלוכלך. אפילו סקר שהוזמן וכלל שאלות פרובוקטיביות כמו: 'האם לדעתך מועמד שהואשם בפלילים וישב בכלא יכול לחזור לפוליטיקה?', נגנז בהוראת ישי. ההוראה הזאת, לא נבעה רק בגלל הלב הטוב של ישי, אלא גם בגלל הראש שהמשיך לפעול. ישי הבין כי במשחק הזה, הצד שיהפוך לנרדף, יזכה לתמיכה אוטומטית. זהו הדי.אן.איי של ש"ס: האלוקים יבקש את נרדף. הש"סניק יתמוך בו.

אפרופו קרבות בוץ, דרעי הוכיח בשבועות האחרונים שיש לו שליטה מלאה על התנזים – מגדול ועד קטן, עובדה היא, שבכל הקקופוניה התקשורתית, לא שמענו אפילו אחד מנערי דרעי עולה לשידור, כדי להתמודד ראש-בראש עם הפנינים שהפיק יהודה אבידן המפולפל, הרוטוויילר של אלי ישי. בשלב מסוים גם קולו של אבידן לא נשמע – וזאת בהוראת האישה החזקה בתנועה. הקרב התקשורתי עבר אל מאחורי הקלעים: איזה מחנה יצליח לתדרך טוב יותר את העיתונאים, ובמלחמה הזאת, לאלי ישי לא היה סיכוי מול הבאזז התקשורתי שמייצר אריה דרעי.

הטקסט ששמע ישי באוזניו מפיו של מרן הגר"ע בליל יום שני, זהה למסר שהועבר לו על ידי הבן והכלה: "אני אוהב אותך", אמר הרב לישי, "אבל אין ברירה, חייבים הנהגה משותפת". מקורביו של ישי הציעו לו לכנס מסיבת עיתונאים ולקרוא לדרעי לשלב ידיים. לבקש זאת מאלי ישי ביום כזה, זה כנראה קצת יותר מדי.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה בחילופי תפקידים: ב-99' היה זה דרעי שגילה לפתע כי מאחורי גבו נסגר דיל להדחתו. 13 שנה חלפו וב-2012, מוצא עצמו ישי באותה סיטואציה. הו-הו/אוי-אוי (כל אחד מהצדדים יבחר נא בהטעמה התואמת למצבו), איך שגלגל מסתובב לו.

אלי ישי ואריה דרעי בלחיצת יד, השבוע (צילום: פלאש 90)
אלי ישי ואריה דרעי בלחיצת יד, השבוע (צילום: פלאש 90)

האם תם ונשלם? נכון לכתיבת השורות, עדיין לא. מי שמכיר את ישי יודע כי אצלו, בניגוד לאמרה האמריקאית: גם אחרי שהגברת נתנה את קולה ואמרה את דברה, זה עדיין לא נגמר. ישי כבר היה אינספור פעמים על הקרשים והצליח להתרומם. למען האמת, זו מומחיותו, ומי שראה את נתניהו מפנה לישי את גבו, על הכרמל, באותו מוצ"ש ארור, למד שאלי ישי מצליח להתנער מעפר ואפר, גם אחרי שהכל נשרף והפיח דבק בגופו ובבגדיו.

בסתר ליבו, המשיך היו"ר המכהן לבנות על שיחה אחרונה ומכרעת עם מרן הגר"ע יוסף שבמהלכה ישפוך ישי את צקון לחשו ובסיומה ישוב מרן ויכריז: 'בכל ביתי נאמן הוא'.

זה כבר לא יקרה. ישי מפנים שיו"ר הוא כנראה לא יישאר, אך נכון למועד סגירת הגיליון מופרחת לחלל האוויר הצעת פשרה חדשה ולפיה, גם דרעי לא יהפוך ליו"ר בפועל, והתפקיד יימסר לפיקדון בידי מרן הגר"ע, כאשר תתבצע חלוקת תפקידים מוגדרת: ישי יעמוד בראש הרשימה לכנסת, יקבל את התפקיד הבכיר בממשלה ויהיה אחראי לקשר מול הממשלה, בעוד דרעי ינהל את מערכת הבחירות ואת ש"ס ברשויות.

ועכשיו, דרעי הוא זה שמבהיר, כי עם פשרה שכזאת אשר תהפוך אותו למקושש הקולות של התנועה - הוא לא יוכל לחיות. זה אומנם נראה כמו טקטיקה בה נוקט דרעי ברגע האחרון לצורך שיפור עמדות, אבל בסדרת המתח הזאת, הכל יכול לקרות.

אסון הכרמל

כל תנועה ו'אסון הכרמל' שלה, כל פלג והקרב-רב שלו: בסוף-השבוע שעבר הגיע אורח מפתיע ללשכתו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, וביקש להצטרף רשמית לאגודת ישראל, ובכך ליישם אחרי יותר משני עשורים, את האמרה שהשמיע הרב רביץ ז"ל בכנס היסוד של דגל התורה: "אנחנו אגודת ישראל האמיתית".

האורח היה לא אחר מאשר 'המועמד השלישי', מנחם כרמל. המארח ליצמן לא השיב תשובה מיידית, אך 'חזר בתשובה' יום למחרת כשבפיו טקסט זהה למה שאמר בראיון שהעניק לכותב השורות ערב חג הסוכות: "איננו מתכוונים להתערב במריבות הפנימיות של דגל, ומצפים שדגל לא תתערב במריבות של אגודה". בלשכתו של ליצמן, עסוקים עד מעל לראש בהדחתו של פרופ' היס, ולפיכך לא מאשרים ולא מכחישים. את מלאכת ביתור הגופה הפוליטית, הם מותירים לאחרים.

'המועמד השלישי', מנחם כרמל, הגיע ללשכתו של ליצמן והדהים כשביקש להצטרף רשמית לאגודת ישראל. ליצמן לא השיב מיידית ו'חזר בתשובה' יום למחרת כשבפיו טקסט זהה למה שאמר בערב חג הסוכות: "איננו מתכוונים להתערב במריבות הפנימיות של דגל, ומצפים שדגל לא תתערב במריבות שלנו"

אם באגודה אין מקום - לא נותרה ברירה אלא להקים מפלגה. ההמשך של הפגישה החשאית עם ליצמן, נראה לעין - כל במפגן הכוח לביצור 'הפלס' שנערך במוצ"ש האחרון בהיכלי מלכות. יומיים לאחר מכן באה ההודעה על הקמת מפלגה עצמאית 'לנצח' – סטייל 'תלם אמונה ז"ל'.

ההודעה על הקמת מפלגה חדשה, באה לאוויר העולם, לאחר שמפגש שנערך בראשית השבוע בין מנחם כרמל למוטל'ה קרליץ, בתיווכו של גורם רבני בכיר בדגל התורה, הסתיים בלא-כלום, כאשר 'הפלג הירושלמי' חש כי בבני-ברק ממשיכים לא לספור אותו, גם אחרי מפגן הכוח במוצ"ש האחרון.

דגל התורה מתפקדת במערכת הבחירות הנוכחית, על תקן אגודת ישראל של מערכת הבחירות הקודמת. לא שחסרות צרות באגודה גם כיום: בעלזא דורשת את המקום החמישי; גור לא ממהרת לתת את חלקה ברוטציה עבור המקום השישי; ורק מאיר פרוש, אחרי שנתיים מחוץ לזירה, חש שהסבב הנוכחי שייך לו. את חלקו ברוטציה הוא כבר מילא, המקום בכנסת הבאה מובטח, והקלפים לקביעת גורלם של אחרים בידיו: מזהות יו"ר ועדת הכספים ועד לזהות ראש-עיריית בני ברק, בקדנציה הבאה.

כינוס אנשי 'הפלס' (צילום: פלאש 90)
כינוס אנשי 'הפלס'

אבל הצרות של אגודה, מתגמדות לעומת אלו של דגל התורה. הנציגים הרשמיים של התנועה הליטאית לא מגיבים, מגפני ומקלב לא תוציאו מילה. הקו הרשמי שמוביל הזרם המרכזי בבני-ברק הינו, התעלמות פומבית מהפלג הירושלמי, אבל את מי מעניינים הדיבורים הרשמיים? מאחורי הקלעים, כאמור, מתנהלים מגעים, ובשטח – רעש, מהומה, יוצאים למלחמה.

הכוח להשחית

מה יכול 'הפלג הירושלמי' לעולל לדגל התורה? תלוי את מי שואלים. "התנזים של הפלס לא עושים עלינו רושם", מנסה גורם בני-ברקי בדגל התורה להמעיט ב'כוח' שנתון בידי הפלג הירושלמי, "אם הציר עם פרוש יישמר, אולי עדיף שיהיו רק חמישה מנדטים ולא שישה. עם חמישה – יהיה לנו רוב מול אגודה בהצבעה על התפקיד הבכיר. הפלסנרים לא יקימו מפלגה ובטח שלא ילכו עם ש"ס, הם מאיימים באקדח קפצונים". באמת לא יעלה על הדעת שנתי גרוסמן יכתוב מאמר תמיכה בש"ס בראשות דרעי. אם זה מה שיקרה, ה'קול קורא' לתמיכה, יפורסם מן הסתם מעל דפי השבועונים.

נכון שאי אפשר להפריז בכוחם של 'המחבלים' הששים לצאת אלי קרב, ונכון גם שהסיכויים למפלגה חדשה שתרוץ עד הסוף קלושים ושווי ערך לסיכויים של ישי להישאר יו"ר ש"ס, אבל גם לזלזל זה לא חכם ולא נבון. המשמעות מבחינתה של דגל הינה, שהיא חוזרת לאחור, לטרום ימי השישים-ארבעים, בהם הייתה בנחיתות מספרית ומנטאלית מול אגודת ישראל.

בסבב הקרוב של הבחירות הארציות, אומנם לא יהיה בכוחו של הפלג הירושלמי להכניס מנדט עצמאי, אבל לגרוע מנדט מיהדות התורה - זה ייתכן, זה אפשרי, ואם זה מה שיקרה, אין ספק שתהיה לכך משמעות מבחינת מעמדה הפנים-סיעתי של דגל התורה. הנה הטענה הראשונה שכבר הועלתה מכיוונה של אגודת ישראל: "אם יהיו רק חמישה מנדטים בגלל הפילוג במחנה הליטאי, דגל תצטרך לתת את חלקה ברוטציה למועמד השישי ברשימה". התרחיש אומנם לא ריאלי, אבל עצם הדיבור מעיד על האווירה.

האחריות מחייבת, הייתה בשעתו סיסמת הבחירות של יהדות התורה. תשאלו את כחלון הפורש איזו קדנציה מחכה לנו, עם גזרות שיחתכו בבשר החי-בבשרנו, עם בני ישיבות ללא מעמד חוקי, לראשונה מאז ימי בן גוריון. אז איך, למען ה', אפשר להתנהל בהפקרות ובאותה נשימה לדרוש מהבוחרים לגלות אחריות?

הבחירות הארציות יהיו רק הקדימון. חכו-חכו לבחירות לרשויות. כשאחוז החסימה האימתני לא יהיה רלוונטי – נראה מלחמה על כל בית, קרב על כל סמטה, אלא אם כן, עד אז, תישמע צפירת הרגעה.

האחריות מחייבת, הייתה בשעתו סיסמת הבחירות של יהדות התורה. איך שזה נראה כיום, האחריות מחייבת את הבוחרים ולא את הנבחרים. תשאלו את כחלון הפורש איזו קדנציה מחכה לנו, עם גזרות שיחתכו בבשר החי-בבשרנו. השכבות החלשות זה אנחנו והקיצוצים הכואבים יכוונו כלפינו. כל זה, עוד לפני שדיברנו על מערכת בחירות ראשונה מאז ימי בן גוריון שמתנהלת ללא הסדר חוקי למעמד בני הישיבות.

מצוקת השכבות החלשות? לחבר'ה שלנו בכנסת ובממשלה, יש כנראה מצוקות וחולשות משל עצמם – מי יהיה הראש בש"ס, מי יהיה הזנב בדגל? – כל מפלגה והחוליה החלשה שלה. אז איך, למען ה', אפשר להתנהל בהפקרות ובאותה נשימה לדרוש מהבוחרים לגלות אחריות?

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר