סעודת ראש חודש
כתב השו"ע (סי' תיט'): מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. מקורו של השו"ע הוא מהטור (שם) וז"ל:
ומצוה להרבות בסעודת ראש חודש דגרסי' בירושלמי מגילה באלו אמרו מקדימין וכו' אבל בסעודת פורים וסעודת ראש חודש, אלמא דמצוה הוא, דחשיב ליה בהדי סעודת פורים. ואתקש נמי (ר"ח) למועד דכתיב (במדבר י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. וכתיב (שמואל א כ) גבי דוד כי זבח משפחה לנו וראש חודש היה דכתיב ויהי ממחרת החדש. ואיתא נמי בפסיקתא, כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראש חודש וחולו של מועד.
בספר חידושי הרי"ם על התורה (שבת, עמוד שכ"ד) כתב: צריך אדם להזהר בסעודת מלוה מלכה ובסעודת ראש חודש, בשולחן ערוך אורח חיים (סימן ש') יש סימן מיוחד לסעודת מלוה מלכה, וכ' לעולם יסדר אדם שולחנו במוצש"ק, וכן בסעודת ראש חודש (סימן תי"ט) 'חייב אדם להרבות בסעודת ראש חודש', אפשר היה להכליל את הסימנים הבודדים הללו בסעיפים אחרים של הלכות הסעודה, מכאן להורות שיש להזהר בהנ"ל.
ובספר אילה שלוחה (להרה"צ ר' נפתלי זצ"ל אבדק"ק ליטאוויסק) כתב: שמעתי בשם הרב עיר וקדיש מו"ה ישראל מרוזין זללה"ה שאמר בדרך צחות על מי שאינן נזהרין בסעודת מוצאי שבת קודש, ובסעודת ראש חודש, קורא אני עליהם, עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, כי אלו ב' הסעודות יש להם ב' סימנים בשולחן ערוך כל אחד בפני עצמו בסעיף א'.
בספר ילקוט הגרשוני (סימן ש' אות א') כתב: ושמעתי שלכך עשו הטור והמחבר על מלוה מלכה ועל סעודת ראש חודש סימנים מיוחדים, כאן(סימן ש') וסימן תי"ט. לפי שידעו שאין העולם נזהרים בזה לכן הציבו להם סימנים מיוחדים כדי להעיר ולעורר העולם שיזהרו לקיימם - ובדרך זו אמרתי שנפל בפי הטור לייסד סימן ש' על סעודה זו כי מרומז בתיבת שי"ן ר"ת ש'ולחנו י'סדר נ'אה ש'ממנו י'הנה נ'סכוי (הוא האבר שאינו נהנה אלא מסעודת מו"ש כמ"ש הב"י כאן), והוא ע"ד שכ' בסידור יעב"ץ שנפל בפי הטור לכתוב דיני שופר בסימן תקפ"ו שהוא בגימטריא שופר. ע"כ. וע"ע בטעמי המנהגים אות ת"נ בקו"א.
ברמזים לסימני השו"ע מרבינו היעב"ץ כתב: סימן תיט: סימן סעודת י"ט וראש חודש מצוה.
כתב בספר ערוך השולחן (סימן תיט' ב' באה"ד), והתמיהא גדולה למה לא נהגו אצלינו כלל בסעודת ראש חודש, וכל שכן ראש חודש שחל בשבת שאין עושין סעודה ביום א', ושמא תפסו העולם כיון דבש"ס שלנו אין זכרון לזה, דהנה הפסיקתא (שהביא הטור) שמנתה ראש חודש בהדי הוצאות דשבתות ויום טוב ליתא בגמרא שלנו ברפ"ב דביצה [טז,א] ומכל מקום נכון לחוש לזה (לסעודת ראש חודש), אבל מה נעשה שיד הזמן קשתה עלינו, ומכל מקום המהדרים מוסיפין איזה מאכל בראש חודש, וכן בשבת ראש חודש מוסיפין תבשיל לכבוד ראש חודש, ע"כ, ועיין שם.
כתב המשנה ברורה (תיט' ס"ק ב'): כתבו האחרונים דהמדקדקים נוהגים כשחל ר"ח בחול עושים מאכל אחד יותר מבכל הימים לכבוד ר"ח. וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שנוהגים בכל השבתות, כדי שיהיה ניכר כבוד של ר"ח. ובשער הציון (שם אות א') כתב: באור זרוע הלכות ר"ח משמע דלכתחלה טוב יותר שיאכל פת לשם סעודת ר"ח וכ"כ הפרי חדש.