השבוע חל יום השנה של רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר.
נביא מעט סיפורים אודותיו. נקווה שהצלחנו לבחור את המעניינים שבהם.
ונכון, איחרתי את היארצייט, אבל כבר אמר רבי ישראל "כל זמן שהנר דולק עוד אפשר לתקן".
פעם אחת שיבח את תלמידו, הסבא מקלם, שהוא ירא שמים ובעל מידות.
אמר לו רב אחד: אילו היה לומד תורה כל היום היה נעשה גדול הדור, ולא בעל מוסר גדול.
ענה לו ר' ישראל: לפי ההלכה מי שיש לו שתי חלות, אחת שלמה וקטנה ואחת פרוסה וגדולה, עליו להקדים ולברך על השלימה.
אם כן יוצא - אמר לו - שהשלמות חשובה מן הגדולה.
כשביקשו ממנו לכהן כרב באיזו עיר, אמר:
נאמר בגמרא, איזו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנים. אם בעיר גדולה כך, ברוסיה ראוי שלכל הפחות יהיה בטלן אחד כמוני.
משכיל אחד שאל אותו: למה תלמידי החכמים כיום אינם יודעים מאומה בענייני העולם הזה, כמו בדורות הראשונים שהיו הגאונים בעלי השכלה כללית.
השיב לו: והרי גם המלומדים פעם היו גאונים בתורה ואילו היום הם עמי ארצות מופלגים.
אחד מתלמידיו בא אליו ושאל: יש לי רק חצי שעה כל יום ללמוד, מה עדיף שאלמד גמרא והלכות או מוסר?
ענה לו: מוסר.
שאלו אותו: האמנם מוסר עדיף על גמרא והלכות?
השיב להם: אם ילמד היהודי חצי שעה מוסר, פתאם הוא יגלה שיש לו הרבה יותר מחצי שעה ללמוד.
הוא היה אומר: רב שקהילתו לא רוצה לגרש אותו אינו רב. ואם קהילתו הצילחה לגרש אותו אינו בגדר בן אדם.
ליהודי אחד המליץ ר' ישראל שיקח על עצמו עול רבנות באחת הקהילות.
סירב אותו יהודי ואמר כי הוא חושש לפסוק בדיני תורה, והאחריות גדולה ממידותיו.
ענה לו: וכי עדיף שיכהן ברבנות אחד שאינו חושש?