ביארנו כי אחת המלאכות שאסרה התורה לעשותן בשבת, היא מלאכת צובע. והבאנו את דברי הפוסקים, שאין דין איסור צביעה במאכלים, ולכן מותר להוסיף תבלים כורכום על גבי מאכל בשבת כדי לצבעו. ובהלכה הקודמת ביארנו שמעיקר הדין אין איסור לצבוע משקאות בשבת גם כן.
ועתה נדון לגבי שימוש בסבון כחול, שיש נוהגים לתלות באסלה בחדר השירותים, ועל ידי זרימת המים מהניאגרה, נצבעים המים מסבון זה בצבע כחול.
והנה יש שכתבו להחמיר בזה, ומהם הגאון בעל ספר קנין תורה בהלכה, שהיה מגדולי הרבנים בעיר בני ברק, ועיקר האיסור לדעתו בדבר הוא מטעם צביעה במשקין בשבת. שיש להחמיר בדבר. ולעומתו הגאון בעל ציץ אליעזר כתב להקל בזה, שהרי אנו נוקטים כשיטת רוב הפוסקים שאין איסור צביעה במשקין בשבת, וכפי שביארנו בהלכה הקודמת. והגאון בעל קנין תורה בהלכה השיב על דבריו, שמאחר שהמים הנצבעים באסלה אינם מיועדים לשתיה, אלא עתידים להשפך ולזרום הלאה, ממילא אין עליהם דין משקין, ודינם כדין הצובע בשבת סתם דבר שהוא נוזלי, שבודאי שייך בזה איסור צובע, כשם שעצם הכנת הצבע על ידי עירוב מים בשבת היא אסורה, אף על פי שאותו הצבע הוא נוזלי.
והנה צדקו דברי הרב בעל קנין תורה, והוא דבר פשוט מאד, שאף אם נאמר שאין איסור צביעה במשקאות בשבת, אין פירוש הדבר, שלא שייך כלל איסור צביעה בדבר נוזלי, שהרי הכנת הצבע עצמו, על ידי עירוב מים ואבקת דיו וכדומה, בודאי שהיא בכלל מלאכת צביעה האסורה בשבת. ורק משקה ממש, שעתידים לשתות ממנו, אין איסור לצבוע אותו בשבת, כשם שאין איסור לצבוע מאכלים בשבת, וכפי שנתבאר. ולפיכך לכאורה צדקו דברי הרב בעל קנין תורה במה שהחמיר בזה.
אולם הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, בתשובה בשו"ת אור לציון חלק א, כתב שאין להחמיר בדבר מטעם זה, משום שהרמב"ם כתב, "העושה עין הצבע, חייב משום תולדת צובע, כיצד?, כגון שנתן קנקנתום לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור, הרי זה חייב משום תולדת מלאכת צובע". עד כאן דבריו. ומוכח, שלא נאסרה בשבת אלא הכנת הצבע, באופן שנעשה שחור עד כדי שיוכל אחר כך לצבוע באותו הצבא הנוזלי דבר אחר, כפי שנוהגים בזמנינו בהכנת דיו, או בהכנת צבע לצביעת קירות, אבל עצם צביעת המים לא נאסרה בשבת, משום שאין צביעה במשקין.
ולפי זה, כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול, מכיון שאין המים נצבעים באסלה במדה שיוכלו לצבוע בהם דבר אחר, אין בזה איסור כלל, ומכללן של דברים אתה למד, שהוא הדין במזיגת תמצית תה לתוך מים בשבת, שהיא מותרת, מטעם זה שאין התה ראוי לצבוע בעזרתו דבר אחר. (וכפי שכתבנו בהלכה הקודמת). והאריך בדבר עוד בראיות אחרות כיד ה´ הטובה עליו.
ואמנם יש שמחמירים בדבר עוד, בפרט למנהג האשכנזים האוסרים את השימוש בסבון בשבת וכפי שביארנו במקום אחר, אולם בנדון זה שאין המעשה בידיים ממש, אלא רק על ידי זרימת המים, יש להקל יותר. ועל כל פנים המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.
ולסיכום: מותר מעיקר הדין להשתמש בסבוניה כחולה התלויה באסלה בשבת, שהמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. ובפרט יש להקל בזה למנהג הספרדים המיקלים מעיקר הדין בשימוש בסבון מוצק בשבת.