תכירו את יואל. בוגר ישיבה איכותית ומהמצטיינים שלה. כריזמטי, בן למשפחה טובה. כל הנתונים לטובתו.
"כל", חוץ מאחד: הוא בררן. הרבה יותר מדי.
יואל למד לנתח סוגיות תלמודיות סבוכות, לפרק 'תוספות' תמוה, להעמיק בהלכות. ועכשיו הוא מיישם זאת לתפארת בעולם השידוכים.
יואל לא רוצה להתפשר, ולמען האמת הוא גם לא צריך. אבל התכונה הזאת הותירה אותו רווק, גם חמש שנים אחרי שנכנס לעולם העדין והרגיש הזה.
שלב הברורים הוא המורכב ביותר מכל השלבים שמרכיבים שידוך. הוא גם המסוכן ביותר. זהו שלב קריטי, שאם צלחתם אותו נותר למעשה רק להיפגש.
אז מדוע לברר בכלל? והאם השלב הזה אכן אפקטיבי, האם הוא מדד אמיתי לברור על המיועד או המיועדת?
רבות מהשדכניות סבורות כי אין לו כל השפעה אמיתית. "אם תבררו אצל חברים, הם יספרו בעיקר דברים טובים או לא רלבנטיים", אומרת אסתר פ', שדכנית תושבת בני-ברק.
"לעומת זאת, לאדם שיש לו אינטרס להרוס או לחבל בשידוכו של אדם אחר - זו הזדמנות נפלאה לעשות זאת".
אז על מה כדאי להתמקד בתהליך הברורים? לדעתה של אסתר, הברורים יכולים להעניק רקע כללי באמצעותו נדע האם אכן ישנם קווים מקבילים בין שני המיועדים.
"אף אחד לא באמת ירצה לפרט את תכונותיו השליליות של המיועד, אבל כן יהיה ניתן ללמוד על תכונות אופי מרכזיות - מופנם או חבר'המן, הרפתקן או טיפוס ביתי, למשל".
רוצים באמת לברר? הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להיפגש. טוב מראה עיניים. שם תקבלו את התשובה לשאלת מיליון הדולר: מתאימים או לא?
ובחזרה ליואל, הבררן מתחילת המאמר. בשלב מסוים, מבחור שמחפש בנרות פגמים ובעיות, הוא ייאלץ להתפשר על שידוך שמבחינתו היה מוקצה מחמת מיאוס רק לפני כמה שנים.
זה באמת כדאי?