כשאנחנו מדברים על הזכויות והחובות שלנו במשפחה, אנחנו בדרך כלל מגדירים את מה שעלינו לתרום לבן הזוג כ"חובה", ומה שאנחנו אמורים לקבל ממנו כ"זכות". אך ההגדרה המדויקת יותר אומרת שחובה על בני הזוג לשמור על שיווי המשקל בין ארבעת המשתנים האלה: מה בן הזוג נותן, מה בן הזוג מקבל, מה בת הזוג נותנת ומה בת הזוג מקבלת.
חשוב לציין שההגדרה הזאת כוללת כל המאמצים שאחד מבני הזוג עושה, כולל תכשיט יקר ליום הולדת, כוס תה בערב, השתתפות בשיחה על השכנה המעצבנת, ביקור אצל אמא שלו וכו' וכו'. כלומר כל מה שאחד מבני הזוג עושה לטובת בן הזוג השני. במקרה הזה לא חשוב כל כך מה הערך הכספי או הנפשי של כל מאמץ כזה, לצורך העניין חשוב יותר שהתהליך הזה יהיה דו-כיווני, שכל אחד מבני הזוג ידע גם לתת וגם לקבל את המאמצים האלה.
די ברור שאם אחד כל הזמן ייתן ולא יקבל שום דבר בתמורה, די מהר הוא ירגיש מנוצל ויתחיל לחשוב מה הוא עושה בזוגיות הזאת, והאם הגיע הזמן לברוח למישהו מתחשב יותר. אך גם אם בן אדם כל הזמן יסרב לקבל, התוצאה תהיה הרסנית לא פחות. במקרה הזה בן הזוג השני מרגיש מחד שהוא חייב המון לבן הזוג המשקיע, מאידך הוא ירגיש חלש ומיותר שלא מסוגל לתרום שום דבר ממשי למשפחה. כל אחד מהרגשות האלה לחוד ושניהם ביחד מסוגלים להרוס כל מערכת יחסים.
בן אדם שכל הזמן נאלץ להרגיש שהוא חייב לבן אדם השני, ואין לו בעצם את היכולת להחזיר את החוב, מתחיל להרגיש אשם. רגשי אשם האלה מביאים לכעס ואי נוחות מתמדת. ואי הנוחות הזאת לרוב נגמרת בפיצוץ ענק שתופס את בן הזוג הנדיב לא מוכן לגמרי, כי הוא הרי השקיע כל כך... נדיבות יתר שלא מאוזנת במיומנות הקבלה, גורמת לפיצוצים ואי הבנות אפילו לעיתים קרובות יותר מאשר אנוכיות לא מאוזנת.
כשאחד מבני הזוג מקבל הוא מעביר לשני מסר על חשיבות המאמצים שלו. כשצד אחד לא יודע לקבל, הצד השני חי בתחושה שהוא אינו מוערך בבית, ובעצם כל אחד יכול היה להחליף אותו במקום הזה.
התפתחות הפמיניזם ופתיחת הזדמנויות רבות בפני נשים פוגעים לעיתים קרובות בנשים שמתקשות לקבל בצורה ראויה את מאמצי בן הזוג. כי היכולת של האישה לדאוג לעצמה ולילדים לצד הפרת המאזן של "קח-תן" ביחסים עם הבעל גורמת לא פעם לבעל להרגיש מיותר. במקרים האלה נהוג לומר שגברים מחפשים נשים חלשות. האמת היא שגברים מחפשים בעיקר נשים שיודעות לקבל.
אף שזה נשמע קצת מקומם ומכעיס, אך לרוב הנשים הן הצד שלא יודע לקבל. רבות נוטות לחשוב שתגובה נצחית "לא, תודה, אני לא צריכה כלום" מעידה על הצניעות והוותרנות. לא רק שהדבר אינו נכון, ואין קשר בין הדברים, הגישה הזאת הרסנית מאוד לזוגיות תקינה. ואילו אצל גברים הבעיה היא בעיקר בצד של נתינה.
וזאת, אגב, לא בגלל אנוכיות מולדת האופיינית למין הגברי, אלא פעמים רבות בגלל ההבדלים בפירוש המושג "תרומה למשפחה" אצל נשים וגברים. כי לצערנו, אם צד אחד תרם המון, אבל זה לא היה מה שהצד השני ציפה לקבל, הנתינה הזאת לא נחשבת במאזן המשפחתי, והמאזניים הזוגיים שוב מתחילים להתנדנד בצורה מסוכנת.