תוכנית ההתנתקות של נפתלי בנט

אבי בלום (צילום: בועז בן ארי)

בוקר ל"ג בעומר, השבוע. בשעה שחברי הכנסת של יהדות התורה, מנצלים את קשריהם וכישוריהם כדי לחלץ את המוני בית ישראל התקועים בפקקים בואכה מירון, עשה אריאל אטיאס את דרכו למשרדו הפרטי של אריה דרעי ברחוב הפלמ"ח, כדי לנסות ולשחרר את התנועה, מהפקק בו נתקעה מאז כוננה השלישייה. למחרת היום נפגש אטיאס ביחידות עם אלי ישי. משתי הפגישות יצאו הצדדים מאוכזבים ותשושים כמו אחרי המתנת לילה מסויטת בחניוני מירון.

גם השבוע לא נרשמה הפוגה ולרשימת הגזרות שעדיין לא עוכלה, נוספה הנחיה חדשה, מתמיהה ומקפיצה. לא כוונה עתידית בטיוטת חוק ההסדרים, אלא הוראה מעשית שירדה לשטח. תחת הכותרת "הערכות לקראת שנת הלימודים תשע"ד במסגרת החינוך המיוחד", הודיע השבוע מנהל אגף המוכר שאינו רשמי במשרד החינוך, יהודה פינסקי, למנהלי מסגרות החינוך המיוחד החרדיות על הקצאת תקציב שעות ל'פרא-רפואי' בשיעור של שבעים אחוזים בלבד, החל משנת הלימודים הבאה. המשמעות: קיצוץ של שלושים אחוזים בכל מסגרות החינוך המיוחד.

פינסקי שחתום על המסמך, הבין את הבעייתיות הרבה של פגיעה לא מידתית דווקא בילדים החלשים, ולפיכך, בטרם שיגור ההוראה למוסדות החינוך המיוחד, דאג ל'תעודת ביטוח' ממנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר. בתכתובת פנימית בינו לבינה שמתפרסמת כאן לראשונה, נכתב למנכ"לית: "פינסקי מבקש את אישורך למכתב שהוא מוציא לבעלויות החינוך מיוחד לגבי תשע"ד והקיצוץ בשעות חינוך מיוחד".

"מאשרת", כותבת המנכ"לית בתגובה ומוסיפה את חתימתה. מעניין איך יסבירו זאת שי פירון ויאיר לפיד שרגישותם לילדי החינוך המיוחד, מתחילה בתוך המשפחה.

פוליטיקה חלשה

נפתלי בנט, הולך בדרכיו של האח הגדול, יאיר לפיד, והופך את השימוש באג'נדת החרדים, לסוג של קמע תקשורתי. כדי להתרענן בימים צחיחים מאזכורים, הוא רוכב פעם אחר פעם על הטרנד החרדי. עובדה. כמעט כל הכותרות שליקט בנט מהקמת הממשלה ועד היום – עוסקות בחרדים. אם היינו חברים באקו"ם, רק מכמות האזכורים, היינו מסודרים.

בניגוד ללפיד - שהכותרות לא מפסיקות לרדוף אחריו, אצל בנט תמונת המצב הפוכה. תקשורתית, האיש נעלם, כמעט לא קיים. משרד הכלכלה לא רלוונטי – וזאת למרות שהשיח התקשורתי, הוא ברובו כלכלי. אז מה עושים? מכים בחרדים.

את הכותרת הראשונה שלו מיום הקמת הממשלה, קיבל בנט כשהכריז על מתווה השוויון בנטל - פרסום מוקדם שהיה בעוכרנו ואילץ את אנשי יש עתיד לדרוש את החמרת המתווה בדיוני הוועדה. אחר כך באו הכותרות הפומפוזיות על הוצאת החרדים לעבודה. ואל נא תכבירו בשאלות איך האמירות הרברבניות מתיישבות עם הפסקת התקצוב של מעונות לילדי נשים חרדיות עובדות? העיקר שיש סיורים וכותרות, ולמי אכפת מגופן של עובדות.

במקום לשבת במשרד ולספק פתרונות, הגיע בנט לבני ברק בביקור שפורש כהתגרות מיותרת. לישיבת ועדת פרי לשוויון בנטל, שלח בנט את נציגי משרד הכלכלה, שבהתאם לאג'נדה האובססיבית של השר, הסבירו כי גיוס החרדים יגביר את שיעור התעסוקה. הגיוס - כך על פי הודעת הדוברות - יביא ל"שילוב חרדים בשירות המדינה שישפיע ישירות גם על שיעור התעסוקה". מי שמאמין כי אחרי שנים של הדרת חרדים, דווקא נפתלי בנט ישלב חובשי כיפות שחורות בשירות המדינה, שיקום.

בכל שאר ענייני משרדו, בנט שרוי במצוקת כותרות אמיתית שגרמה לו, השבוע, ליטול קרדיט על החלטה לא-לו: הוזלת דמי הרישום למעונות במאה שקלים. שר הכלכלה רץ לעשות כותרות ולנכס לעצמו את ההישג, אבל בדיקה קצרה מגלה שהקרדיט הוא בכלל של שרון קדמי, מנכ"ל המשרד בתקופתו של השר לשעבר שמחון.

ההחלטה על ההוזלה, נתקבלה על סמך מסקנות בדיקה שביצע משרד רואי החשבון גזית בן-גל, ביוזמת המנכ"ל והשר לשעבר. מכתבים רשמיים למפעילי המעונות עם הצעה להוזלת דמי הרישום, נשלחו ב-3 למרץ על-ידי אגף מעונות יום. העתקים נשלחו לשר שלום שמחון ולמנכ"ל קדמי, יוזמי המהלך.

ועכשיו תשאלו, מה תפקידו של בנט בכוח? ובכן, השר המתרברב נכנס לתפקידו רק ב-18 במרץ, יותר משבועיים לאחר שליחת המכתבים הרשמיים למפעילי המעונות. העובדה שמדובר ביוזמה של קודמו, לא הפריעה לבנט, לפרסם סרטון תדמית ברשת הווירטואלית עם שפע של מחמאות לעצמו - דבר שאיש במשרד לא מוכן לעשות במקומו. פוליטיקה חדשה? לא ממש. המונח היותר רלוונטי הוא: פוליטיקה חלשה.

משפט שלמה

בפרק זמן של חודש וחצי כולל חגים בתפקיד, לא ניתן לבחון את מידת השליטה במשרד, ובכל זאת, בזהירות המתבקשת אפשר לומר שבנט נכנס למשרד הכלכלה ברגל שמאל. הוא שם את הז'יטונים על מינויו של שלום שלמה למנכ"ל והפסיד את כל הקופה כשמועמדותו לא אושרה בוועדת שפניץ למינויים ממשלתיים. כמו בנט עצמו, גם שלמה שימש כיועצו הפוליטי של נתניהו וחצה את הקווים. נתניהו לא הותיר טביעות אצבעות, אבל בלשכת בנט בטוחים שידו, עם כפפה, הייתה בפסילה.

בנט יצא מגדרו, אבל מאום לא עזר. שלמה נפסל מללבוש את חליפת המנכ"ל, ובסוג של 'משפט שלמה', החליט בנט למנות את המנכ"ל הנפסל לראש מטה משותף כמעט לכל משרדי הבית היהודי. הבעיה היא, שאת משבצת ראש המטה, בנט בכלל ייעד לטל גן צבי, האיש ששמר לו אמונים, גם בימים קשים. בזיגזג שעשה על חשבון מקורבו, אותת בנט לסביבתו, כי ממקום עבודתו הראשון, בלשכת נתניהו, הוא הפנים מהי נאמנות אמיתית: משתמשים וזורקים.

בתוך הבית היהודי עצמו, בוקה ומבולקה. "בנט ממנה אנשים שלא מכירים את יחסי הכוחות בסניפים", אומרים פעילים מרכזיים בבית היהודי, "הרי לנסות לעשות סדר בסניפים בלי למידה והכנה מוקדמת זה כמו להציע את חלוקת ירושלים בלי להכיר את שורשי הסכסוך הישראלי-ערבי. בנט, בחוסר ניסיון, מנסה באמצעות אנשיו לכפות מהלכים בסניפי הבית היהודי בארץ בלי לתמרן בין הנפשות הפועלות".

ראשי הסניפים המתלוננים מדברים בעוינות גלויה על ניר אורבך, מנכ"ל המפלגה החדש שמונה על ידי בנט, אך מכוונים לשר הממנה יותר מאשר למנכ"ל הממונה. ההשוואה לאטימותו הרגשית של נתניהו בקדנציה הראשונה, חוזרת על עצמה שוב ושוב בשיחות עם פעילי הבית היהודי. לעת עתה, הם לא מתבטאים בשמם. עדיין לא חלף מספיק זמן כדי שניתן יהיה לקרוא תיגר בגלוי על תרנגולת הזהב שהטילה שנים עשר מנדטים. עוד כמה קרקורים וגם זה יגיע.

מנהל אגף המוכר שאינו רשמי במשרד החינוך, יהודה פינסקי, הודיע השבוע למנהלי מוסדות החינוך המיוחד החרדיים על קיצוץ בשעות ה'פרא-רפואי' בשיעור של שלושים אחוזים בכל המסגרות, החל משנת הלימודים הבאה. מעניין מה יסבירו שי פירון ויאיר לפיד, שרגישותם לילדי החינוך המיוחד, מתחילה בתוך המשפחה

"האיש לוקה באוטיזם רגשי", מגדיר זאת אחד הפעילים ושולף דוגמה מהסמארטפון האישי, "שבועיים אחרי הבחירות, נפתלי בנט שלח לכל הפעילים הודעת s.m.s בזו הלשון: 'הטלפון אינו בשימוש. ניתן ליצור קשר דרך הלשכה, נפתלי בנט'".

הצהרת ההתנתקות של בנט, נתפסה אצל הפעילים שהלכו אחריו באש ובמים כהתנשאות לשמה. חבריו לשולחן הממשלה, כולל יאיר לפיד, לא החליפו את מספר הסלולרי, ומקפידים ברגעי הפנאי להשיב להודעות של הפועלים השחורים שהעלו אותם לראש הפירמידה. גם אם לרוב הם מסננים, עצם האמירה "אני זמין ישירות", היא סוג של עממיות, ששום טלפון קווי עם מזכירה מהצד השני של הקו, לא יוכל לספק.

דוגמאות נוספות לא חסרות, הכל מפיהם של פעילי הבית היהודי הפגועים: "האיש לא מגיע לאירועים. קטן עליו להגיע לשמחות. אפילו לא לניחום אבלים. אומרים כי לפני שהוא מגיע לכינוסים הוא מבקש שיהיו לפחות שלוש מאות מוזמנים". בסביבתו של בנט מכחישים, אבל שמועות בשטח כמוהן כשריפות יער. קל להדליק, קשה לכבות.

כמה מהפעילים מרגישים, שבנט - את הסיבוב שלו עליהם כבר עשה, וכעת, הוא בכלל מתכנן את המכה הבאה: "בסביבה של בנט מובילים לחיבורים עם אנשי יש עתיד גם בכמה מהרשויות המקומיות. לא בכל מקום זה אפשרי, כי יש מקומות שבהם הסניפים מספיק חזקים כדי לא לקבל הוראות מלמעלה, אבל בכל מיני אזורים כבר החלו דיבורים. התחושה היא שבנט בונה לעצמו סוג של פלטפורמה עתידית, לברית ארוכת טווח עם יאיר לפיד".

יותר מכל, חוששים פעילי הבית היהודי מהביטוי שההתנתקות של בנט תקבל בסדרת המינויים המתוכננת בשירות הציבורי: "נחיה ונראה אם המומחה לג'ובים שלום שלמה, יסדר את הפעילים האותנטיים של הבית היהודי או דווקא גורמים אחרים שבנט בונה עליהם כקטליזאטורים עתידיים", אומרים במפלגה.

ההתעסקות בריבים הפנימיים, גרמה לבנט לאבד פוקוס ולשמוט את אחד המאחזים שהצליח לכבוש בהסכם הקואליציוני: משרד התפוצות, שפוצל ממשרד ההסברה. כטירון שעושה את יומו הראשון בממשלה, בנט לא הספיק לומר "שלום שלמה", ובלשכת ראש הממשלה כבר דאגו לפטור אותו לשלום ולרוקן את משרד התפוצות מהסמכויות והתפקידים המעטים שנכללו בו – וכעת נפוצו לכל עבר. בעיקר לכיוון משרד ההסברה שמוחזק על-ידי ראש הממשלה אשר שאב את סמכויות שני המשרדים.

קדנציה שלמה לפניו, אבל ההתחלה, לא נראית מי-יודע-מה. בינתיים, השינוי היחיד שחולל בנט במשרדו הוא החלפת השם, ממשרד התמ"ת למשרד הכלכלה. יפה אמר על כך מנחם לייזר מוזס, האיש וסיפורי האגדה: "שינוי השם עושים רק לחולה במצב קשה". מוקדם להספיד את האיש שהחזיר את הציונות-הדתית לימיה הגדולים. הטעויות שעשה עד כה נראות יותר כמו שפעת מאשר מחלה חשוכת מרפא, אך האחרונים שיתנדבו לומר תהילים לרפואתו, הם הנציגים החרדים.

היתר מכירה

"להערכתי, חריש תהיה עיר חרדית", אומר אריאל. לא אטיאס. אורי. בניגוד לחברו הבכיר למפלגה שלא מפסיק לברבר, הרי שאורי אריאל מנסה לבוא לקראת החרדים במעשים, כל עוד האינטרסים לא מתנגשים. מי כמוהו יודע שממרומי הגלגל הפוליטי, לעולם אין לזלזל בעתידם של היריבים המביטים אליך מלמטה. היום הם באופוזיציה, מחר הם בקואליציה. היום מדברים על גיוס בחורי ישיבות, מחר ידברו על פינוי נוער גבעות.

"המפגש הראשון שלי לאחר כניסתי למשרד היה עם מאיר פרוש", מספר אריאל וממשיך, "אוכיח לחרדים שאני דואג להם, לא פחות מהשר הקודם, שגם עליו יש לי מילים טובות לומר. בשבוע שעבר, ניתנו אישורי בנייה ל-2300 יחידות דיור חדשות בראש העין. הזמנתי את אטיאס לטקס והדגשתי שזהו הישג שלו, לא שלי. חבל שהוא לא הגיע". להזמין את אטיאס לחגיגות תחילת הקדנציה של השר המחליף, זה בדיוק כמו להזמין את זבולון אורלב, לחגוג עם בנט את מינויו לשר הכלכלה.

את משרד השיכון, אורי אריאל מכיר עוד מתקופת הזוהר של אריק שרון בשנות התשעים, "הגעתי ביחד עם זמביש וכצל'ה. כינו אותנו במשרד השיכון, 'הכנופיה'. נעלבנו בהתחלה, אבל אחר כך החלטנו שניקח זאת כמחמאה והפכנו את זה לסוג של עוצמה". בקדנציה הקודמת הוא סייע למתיישבים להפוך את חבל יהודה ושומרון לאתר הבנייה הגדול בישראל. בתוך הקו הירוק עסקו בשיווקים. בהתנחלויות, עלו על פיגומים.

"להכיר את המשרד מבחוץ ומבפנים, אלו שני דברים שונים", אומר אריאל שלומד מטעויות של אחרים, "ולכן, מבחינתי זה לא הזמן להצהרות אלא למעשים". בשבוע שעבר הא גזר את הקופונים שחילק אטיאס בראש העין, אבל את הציבור החרדי, לא היתרי הבנייה שכבר ניתנו בראש העין מעניינים, אלא היתרי הבנייה שטרם ניתנו בחריש. בערב חג הפסח, תכף לאחר כניסתו של השר החדש לתפקיד, ריכז משרד השיכון את הקבלנים הזוכים למפגש ישיר עם המתכננים. עם כל אחד מהזוכים נקבעה סדרה של שלושה מפגשים בימי חמישי, על מנת לוודא שהקבלנים המבצעים, יתאימו את העבודות לתוכניות המקוריות. "אני פועל לזירוז ההליך והוצאת ההיתרים מהר ככל הניתן", אומר אורי אריאל.

ההתפתחות היותר מעניינת, מתרחשת מתחת לאף של משרד השיכון ונוגעות לפרצופה העתידי של העיר. אחרי שהלם ההפסד של ועד הדיור – שריכז אלפי רוכשים חרדים – חלף עבר לו, נותרו בשטח קבלנים חילונים, זוכים ובוכים. הם התבוננו על שעון החול ההולך ואוזל והבינו שההפסד של החרדים, הוא בראש ובראשונה ההפסד שלהם. בלי רכישה חרדית מאסיבית, אין שום סיכוי לשלם למינהל מקרקעי ישראל את סכומי העתק עליהם התחייבו, תוך מאה ושבעים ימים מיום הזכייה, תאריך שיחול או-טו-טו ב-10.6.

"להערכתי, חריש תהיה עיר חרדית", אומר אריאל. לא אטיאס. אורי. בניגוד לחברו הבכיר למפלגה שלא מפסיק לברבר, הרי שאורי אריאל מנסה לבוא לקראת החרדים במעשים, כל עוד האינטרסים לא מתנגשים. היום החרדים באופוזיציה, מחר הם בקואליציה. היום מדברים על גיוס בחורי ישיבות, מחר ידברו על פינוי נוער גבעות

לא רק הקבלנים הזוכים, מצאו את עצמם עם דירות בלי מכירות. גם העמותות שהתהדרו בצירוף חברים חילוניים ודתיים לאומיים גילו כי בהגיע הרגע שבו צריך להכניס את היד לכיס, האידיאליסטים הלהוטים וחותמי העצומות לבניית עיר חופשית מחרדים, פשוט נעלמים ומותירים את מנהלי העמותות חרדים על נפשם, עם התחייבויות של עשרות מיליונים למשרד השיכון ולמינהל.

באלו סכומים מדובר? קחו לדוגמה את עמותת 'נאות חנן' - ע"ש חנן פורת ז"ל - בהובלת עו"ד זעירא שזכתה ב-632 יחידות דיור. לא צריך ללמוד ליבה. מחשבון פשוט, עושה את החשבון: עלות קרקע: 65,162 ₪, מס רכישה: 3,260 ₪, עלות פיתוח לפי דרישת משרד השיכון 70,077 ₪ – סה"כ: 138,499 ₪. הכפילו את הסכום ב-632 יחידות דיור וקבלו סך 87,531,368 ₪, סכום עתק, שהיזם מחויב להעביר למדינה לא יאוחר מה-10.6. התעלמות מלוח-הזמנים תביא לחילוט הסכום שניתן כדמי קדימה ולאובדן הזכייה במכרז. זה מה שנקרא, גם לאכול את המכרזים המקולקלים, גם לשלם וגם להיזרק מהעיר.

בערב חג הפסח עוד נעשה ניסיון אחרון, של קבלן בעל אוריינטציה חרדית, לכנס את הקבלנים ולשכנע אותם למכור דירות רק לדתיים לאומיים ולחילונים בנימוק ש"החרדים לא יודעים לשלם", וכי "רק לדתיים לאומיים ולחילונים אפשר למכור במחירים סבירים ולעשות רווחים נאים". מהר מאוד הבינו הקבלנים כי הצהרות לחוד ומכירות לחוד. רוכשים חילונים בכלל לא מעיפים מבט, אבל גם דתיים לאומיים מעדיפים שכנים ברוחם ובצלמם, שאומרים הלל ביום העצמאות, עומדים בצפירה ומנופפים בדגל בגאווה.

הקבלנים, ובעקבותיהם גם כמה ממנהלי העמותות החילוניות והדתיות לאומיות – מצאו עצמם בעל כורחם, רודפים אחרי קבוצות רכישה חרדיות, מתחננים לקבל מהן 'היתר מכירה'. התופעה הזאת, החזירה בבת אחת את האטרקטיביות של חריש כעיר העתיד החרדית. הקבלנים הגדולים, שזכו במתחמים המרכזיים, עומדים בימים אלו לפני סגירת חוזים עם קבוצות חרדיות (בעיקר חסידיות), וביניהן גם באמצעות גורמים שכבר זכו, כמו קבוצת ערבים לדיור של היזם שמוליק ליאני, שמנהלת מו"מ מתקדם לרכישת עוד מאות יחידות דיור מאחד הקבלנים.

איך שזה נראה כעת, חריש תהיה חרדית, עם נטייה חסידית-ספרדית. ביתר עילית, למצפינים. התחזית של אריאל אטיאס - שהעריך כי העמותות והקבלנים החילוניים ייאלצו למכור את הדירות בחריש לחרדים - עומדת להתממש במלואה. מה חבל שעל תחזיות אחרות, אפשרות לבנות קצת פחות.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.