יש הרבה רעש מצד משרד ראש הממשלה בדבר תקיפה קרובה של הגרעין האיראני. אני מסכים שלא צריך לאפשר גרעין איראני. ואני מצהיר כי אינני יודע כמה רחוקה איראן מהשגת נשק גרעיני, נאמן לכלל הידוע 'מי שמדבר לא יודע ומי שיודע לא מדבר'. אני כן רוצה להעלות את הסכנות הסבירות מהתקיפה.
נניח שהטייסים חזרו בשלום וכל המטרות הושמדו במלואן. נניח שתכנית הגרעין של איראן חזרה עשר שנים אחורה, אם לא יותר.
בעוד שאינני יודע דבר על תכנית הגרעין האיראני, אנו יודעים היטב כי לאיראנים יש הרבה מאוד טילים קונוונציונאליים ומדויקים מאוד.
תקיפה ישראלית באיראן היא עילת מלחמה אליבא דכולי עלמא, העולם יצפה ולא יוכל לגנות אם איראן תגיב בעוצמה לתקיפה ישראלית.
אני מחזיר את הקוראים הנכבדים למלחמת המפרץ הראשונה. סאדם חוסיין שיגר כארבעים טילים, פרימיטיביים, חלקם ללא ראש קרב כלל, ללא אמצעי הנחיה, ששוגרו רק בלילות מכוסי עננים, כאשר הצבא האמריקאי צד את חוליות הטילים במדבר המערבי. אני מזכיר את הבהלה, את השיירות שיצאו כל ערב מגוש דן, את סגירת מוסדות הלימוד, את המצוקה, את אובדן הביטחון והאובדן הכלכלי.
כולנו ניזכר בימים ההם בערגה וגעגוע משום שלאיראן טילים עם ראש קרב קונבנציונאלי כאשר הטילים מונחים על ידי GPS וכאשר כל בית בישראל ממופה. אם סדאם חוסיין שיגר את הטילים רק בלילה ובלחץ של זמן האיראנים יכולים לשגר טיל בכל רגע שיעלה רצון מלפניהם ולכוון בנחת. אם הטילים של סדאם נפלו בחלקם לים הרי שעם אמצעי ההכוונה המודרניים הם יכולים לכוון לחלון של חדר השינה ולא לחלון המטבח. אם הטילים של מלחמת המפרץ הראשונה היו עם ראש בטון הרי שטיל איראני יכיל כחצי טונה חומר נפץ.
למי שלא מבין, הפיגועים של 2001-2002 בקו חמש, בדיזינגוף סנטר, בקפה מומנט, בקפה סבארו פגעו הרגו עשרות ופצעו מאות אנשים, הפיגועים נעשו עלי ידי מטענים בני כעשר – חמש עשרה קילו חומר נפץ מסוג נחות. הגראדים שהגיעו מעזה הרסו לחלוטין דירות והכילו חמישה קילוגרם חומר נפץ. חצי טון חומר נפץ סטנדרטי ואיכותי לא תהרוס דירה אלא תמוטט את כל הבניין על יושביו ותחרב את חצי הרחוב.
אהוד ברק דיבר על חמש מאות הרוגים, הוא התכוון חמש מאות הרוגים ביום. אנחנו נראה חילוץ של לכודים מתחת לבניינים, הלוויות המוניות וקברי אחים. הנזק הכלכלי יהיה בלתי נתפס משום שהם יכוונו אל מתקני חשמל ומים. האם אתם מסוגלים לתאר חודש בלי חשמל?
תאמרו, 'מה עם כיפת ברזל וטיל החץ'? אחוזי ההצלחה שלהם הם שמונים אחוזים. כלומר, מכל עשרה טילים, שניים ייכנסו. האם אנחנו מוכנים לפיצוץ של טון חומר נפץ ביום ברחובות ערינו? יתירה מזו, כמות הטילים של כיפת ברזל וחץ מוגבלת ולא תחזיק למלחמה ממושכת.
האם נוכל לסמוך על סיוע אמריקאי ואירופאי? אולי, אבל רק אחרי שדם יגיע ברחובות עד הקרסוליים ואחרי שנשפיל עצמנו עד עפר משום הטיעון שלהם יהיה 'בישלתם דייסה? – שיהיה לכם בתיאבון'. מדוע שמישהו יבוא לעזרתנו, בכסף ובחיי חיילים, לאחר שפתחנו מלחמה על אפם ועל חמתם של ארצות הברית ואירופה?
יש למנוע גרעין מאיראן אבל יש להימנע בכל מחיר מפתיחת מלחמה ללא תמיכה מלאה ולא מסויגת של המעצמות משום שהמחיר יכול להיות כבד מנשוא.