תקשורת, קשר, ומה שביניהם

"השיחה בין בני זוג היא מחברת וקושרת את השניים בקשר של היכרות והבנה". הפסיכותרפיסט, הרב שלום אביחי כהן בטור עמוק, והפעם על מהות הקשר הזוגי (זוגיות)

הרב שלום אביחי כהן | כיכר השבת |
(צילום: פלאש 90, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה )

כולם מבינים שעל מנת שנישואין יתפתחו בצורה יציבה ומשביעת רצון, בני הזוג צריכים לתקשר ביניהם על ידי שיחה. ישנם כמה סוגי שיחה המתנהלת בין אנשים, שיחת בירור, שיחת נימוס, שיחה אינפורמטיבית (נועדה לדלות אינפורמציה), ושיחה מקרבת שנועדה להכיר יותר את האדם ומחשבותיו, להתחבר לרגשותיו, ולהביע אמפתיה לכאבו.

כל סוגי השיחה נמצאים במערכת נישואין. באמצעות השיחה אנחנו מנהלים את כל ענייני חיינו, וזהו המכשיר המאפשר לבני אדם בכלל לתקשר ביניהם. יחד עם זאת, נישואין מעצם מהותם מורים על "קשר" בין שני אנשים, ובמובן זה, התקשורת הנעשית על ידי שיחה יש לה ערך גדול ומשמעותי יותר, משום שהיא יוצרת את תחושת הקשר בין בני הזוג, מתחזקת ומעצימה אותו.

בעוד שתפקידה של השיחה בכלל היא לתקשר ביננו למנהל הבנק, למוכר בחנות, לאדם ברחוב, השיחה בין בני זוג היא מעבר לעצם התקשורת, היא מחברת וקושרת את השניים בקשר של היכרות והבנה.

למרות ההבנה הברורה שלשיחה בנישואין יש תפקיד חשוב. בין ההבנה שכך צריך להיות, למה שנעשה במציאות אצל רוב הזוגות קיים פער גדול. הסיבה העיקרית היא משום שאנו מבלבלים בין סוגי השיחה. לא פלא שאחד הצדדים מתלונן על כך שבן זוגו אינו יושב לדבר איתו, ואילו בן הזוג עומד ומשתהה "הלא רק אתמול ישבנו ודיברנו יחד בסלון?" – הראשון ביקש קשר באמצעות התקשורת, השני הבין שהתלונה הייתה על העדר תקשורת. תקשורת הייתה באמת, אך לא כזאת היוצרת קשר בין אנשים.

שיחה שיוצרת קשר, היא זאת הנעשית במסגרת מה שאני מכנה: במת שיח. במה זו היא מסגרת זמן יומית המוקדשת לבחינת רגשותיהם ההדדיים של בני הזוג, תוך כדי ביצוע של תהליך משוב הדדי שבו אנו מנסים להבין את רגשותיו של כל אחד מהצדדים בהקשר למאורעות היום השונים, אנו מחזקים את הפעולות שהסבו לנו נחת, ומביעים קושי מאותם פעולות שפגעו בנו בדרך זו או אחרת. תהליך זה, מעמיק את ההיכרות של בני הזוג, וחושף את השניים לרגשותיהם השונים, לדברים שעושים להם טוב ולאותם מוקדים המעוררים רגשות שליליים. דרך תקשורת זו, מתחזק הקשר במערכת הנישואין.

ניתן לזהות שלושה מכשולים עיקריים המונעים כינונה של במת שיח קבועה המוקדשת לתהליך המשוב.

המכשול הראשון: אין על מה לדבר!

זוהי טענה הנשמעת בשלבים הראשונים של תהליך זוגי. בתים רבים מתנהלים כשהשיח נסוב סביב נושאים ניהוליים של המשפחה, בני הזוג מדברים ביניהם וקובעים מי ייקח את הילדים בבוקר לגן ומי ישמור עליהם אחר הצהריים, מתי נלך להורים שלך ומתי להורים שלי, כיצד נסתדר החודש עם מנהל הבנק ומהיכן נשלם את המשכנתא, האם קנית את כל המצרכים שברשימה, ומתי תלכי לשלם את חשבון החשמל בדואר. החלק האדמיניסטרטיבי בבית משמעותי דיו כדי למלא את השעות המעטות שבני הזוג נפגשים בביתם לאחר שחוזרים מעבודתם או לימודם לעת ערב. דווקא לקשר הרגשי המחבר ביניהם ויוצק תוכן לזוגיותם נותר מעט זמן – אם בכלל.

לא פלא שהתקשורת הרגשית אינה מפותחת מספיק אצל רבים, ולעתים אף מעוררת מצוקה וחוסר אונים כאשר נזקקים לה בכינון במת שיח, התחושה היא שכשמגיעים לתקשורת רגשית המהווה אמצעי לקשר רגשי "אין על מה לדבר".

במת שיח מוקדשת לחקר הרגשות, לזיהוי דפוסי התנהגות הדדיים ולבחינתם בעיקר מנקודת מבט רגשית. ככל למידה, תחילתו של התהליך עלול להיתקל בקשיים בביצוע, אך כאשר המחויבות לנישואין ולבן הזוג גבוהה, וכשבני הזוג מודעים לצרכים רגשיים ויודעים להבחין בינם לבין רצונות, הם אט אט לומדים להתבונן לתוך עצמם ולתרגל את תרגום רגשותיהם במילים, כשהאחד מגויס לעזרת השני על מנת לצלוח את האתגר המשותף של למידה והתפתחות אישית וזוגית. מה שבתחילה נרכש בעמל, מתקבע בסופו של דבר כחלק בלתי נפרד מהשיח של בני הזוג, חלק שאחראי על התחזקות הקשר וההנאה מהנישואין.

המכשול השני: אין זמן!

אכן זמן הוא המצרך החשוב ביותר בחיינו, כולנו רוצים עוד זמן לעשות כמה שיותר דברים שמבחינתנו חשובים בחיים. אחד רוצה עוד זמן ללמוד, השני צריך זמן נוסף לפרנסה, יש מי שזקוק לזמן נוסף בחברת ילדיו, והמשותף לרוב האנושות הוא הרצון לעוד זמן לחיות. הזמן חולף מבלי להיות תלוי בשום גורם אחר, למרוצת השניות אין חופש ולשינוי העתים אין מעצור. כל אחד מנצל את מכסת זמנו על פי סדר העדיפויות שקבע לעצמו או שהתקבעו אצלו מבלי שחשב על כך.

במת שיח חשובה להתפתחותם של הנישואין, וככל שהמחויבות לנישואין גדולה יותר כך עולה המערכת ותופסת מקום בראש סולם העדיפויות של בני הזוג. כשישנה הבנה והפנמה של ערך המשוב לנישואין, סביר להניח שבני הזוג יצליחו בדרך כלל להקדיש חלק קטן יחסית ממכסת זמנם עבור התהליך.

לעתים קרובות, טענת חוסר פניות מוצגת כביטוי לדאגתם ולמסירותם של בני הזוג לתפקידם הנוסף והחשוב בבית: הורות. "הילדים צריכים אותנו כשאנו באים מהעבודה. אנחנו כל הזמן סביבם - שואלים, מתעניינים, מאכילים ועוטפים אותם עם המון אהבה, הם כל כך זקוקים לזה" – אומרים בני הזוג בצורה כזו או אחרת.

אין ספק שילדים זקוקים לחום ואהבה, להורים מבינים, שומעים ומתעניינים. ילדים שאינם זוכים לאהבת הורים מתמודדים עם חסכים הרי-משמעות לחייהם. יחד עם זאת, אנו כהורים צריכים לבחון עד כמה אנו ממלאים על ידי תפקידנו ההורי את צרכינו האישיים על חשבונם של ילדינו, עד כמה אנו קנאים בהענקת זמן לילדנו גם כאשר הם אינם מעוניינים בכך, רק משום שאנו חשים אשמה כלפיהם או ממלאים חסרים שלנו כילדים, עד שאיננו מוצאים זמן למלא את צרכינו הזוגיים. אנו מפסידים זוגיות טובה יותר, ובאופן פרדוקסאלי גם הורות נכונה ובריאה – מאחר שילד הגדל עם הורים שאינם נותנים לגיטימציה לצרכיהם כהורים, חווה ילדות חסרת הורים, הוריו מתמזגים עם צרכיו והופכים להיות "הוא".

המכשול השלישי: הכל כבר טוב!

טענה זו עולה מבני זוג כאשר חוו לפני כניסתם לתהליך זוגי מערכת זוגיות מעיקה, ועם הזמן והתמסרותם לתהליך עלו על דרך המלך והתחילו לחוש את חדוות הנישואין. בנקודה זו היחסים כבר תקינים יותר, מהנים ואף מרגשים, ונראה שהדחיפות בהשקעת זמן לבמת שיח לצורך משוב - קטנה. בני הזוג מצוידים בכלים זוגיים לפתרון קונפליקטים ואי הסכמות - כאשר יעלו, ולכן התחושה היא שאפשר להוריד את במת השיח מראש סדר העדיפויות לטובת דברים חשובים ונחוצים יותר.

מערכת יחסים היא מערכת דינאמית, הדברים מתרחשים כל הזמן, גלויים יותר או פחות. אני מדמה מערכת יחסים המעניקה תחושה טובה אך חסרת בקרה ופיקוח, לתופעת יתר לחץ דם. לחץ דם הוא הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם על ידי הדם הזורם בתוכם, לחץ זה מבוטא בשני ערכים: לחץ סיסטולי, המבטא את הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם בזמן התכווצות שריר הלב ו"זריקת" הדם לתוך כלי הדם הגדולים (שלב זה מכונה סיסטולה). ולחץ דיאסטולי, המבטא את הלחץ המופעל על כלי הדם בעת הרפיית שריר הלב (שלב זה מכונה דיאסטולה). יתר לחץ דם היא מחלה נפוצה (כשבעה מיליון בני אדם מתים מדי שנה בעולם מתופעת יתר לחץ דם, וכמיליון ישראלים סובלים מיתר לחץ דם). מכיוון שהמחלה אינה מכאיבה, רוב הסובלים ממנה אינה מודעים לה, ובכך מסכנים את חייהם. לא בכדי היא מכונה "המוות השקט".

באנלוגיה ניתן לומר, שבתוך מערכת היחסים ישנם שני כוחות מרכזיים בעלי פוטנציאל של לחץ העלול לערער את המערכת למרות שכמעט ואינו מורגש בזמן התהוותו. הכוח הראשון מקביל ללחץ הסיסטולי ומתבטא באנרגיה שאנו משקיעים כאשר אנו מעניקים ומזינים את המערכת.

כל הענקה היא סוג של התכווצות, של פינוי מקום אישי למען "זריקת" ההזנה מפנים לחוץ. באותה מידה כל הזנה טומנת בחובה ציפייה למצב הרפיה, בו אנו רוצים לקבל ולהיטען בכוחות שיאפשרו לנו את המשך התהליך של התכווצות והרפיה. המתח בין שני הכוחות הללו – מצד אחד הצורך לתת ומצד שני הצורך לקבל, הוא טבעי ואף גורם להתפתחות נכונה של חיי הנישואין.

אך כשם שהגורמים ליתר לחץ דם יכולים להיות מגוונים ותלויים במשתנים רבים שאינם בהכרח ידועים אילולי נעשית בדיקה עקבית ומקיפה, כך הגורמים למתח מוגבר בין הצורך לתת לצורך לקבל תלויים במשתנים פסיכולוגיים רבים שאינם בהכרח גלויים ומודעים.

כך קורה, שתחושת אי נעימות העלולה להיתפס כמצב רוח זמני וחולף, תהיה נובעת מקושי פנימי וחוסר איזון בין הענקה לקבלה. בשלבים הראשונים בני הזוג יכולים לחוש תחושת נעימות כללית, אווירה של כימיה והוגנות במילוי תפקידם, ואותן תחושות לא נעימות ייוחסו לגורמים חיצוניים. ככל שעובר הזמן ומקורות המתח לא מזוהים, נכנס אחד משני בני הזוג או שניהם למעגל הרגשות של אדם שצרכיו אינם ממומשים. לפתע מתגברת תחושת אי הנעימות ובהדרגה מגיעים לתסכול וכעס, ועד שמקורות המתח צפים ונעשים מודעים, מתברר שעל ידי זיהוי מוקדם יכלו למנוע התרחקות המצריכה עבודה מאסיבית יותר.

הפתרון לזה, היא כינונה של במת שיח והתמדה עקבית בניצולה, המאפשר דיווח רגשי מידי יום והענקת משוב הדדי, המתייחס לאותם מקורות מתח גובר כבר בראשיתם, ומאפשר את איזונה של מערכת הנישואין. יחסים בינאישיים טעונים מעקב מתמיד, מערכת נישואין היא מערכת לומדת, ותפקידו של המשוב הוא לפקח ולאזן את זרימת הדם המחייה אותה.
לסיכום: בני זוג הרוצים לחזק את נישואיהם, עליהם להכיר יותר האחד את מחשבותיו ורגשותיו של השני.

את זה עושים על ידי קביעת זמן מידי יום, שבו בתחילה יקשיבו האחד לשני בתארו את מה שעבר עליו במשך היום. בשלב השני בשיחה, ינסו להתחבר לרגשותיהם ההדדיים, החיוביים יותר או פחות. ובשלב השלישי, יחזקו זה את זה באותם חלקים שתרמו לנישואיהם, ויבקשו הבנה על אותם דברים שהפריעו להם. הבנה כזו, תסלול את דרך התנהלותם ביום שלמחרת, כך שבשיחה הבאה יתעצמו חוויותיהם החיוביות, ויפחתו השליליות. התוצאה: חיזוק הקשר החיובי בין איש לאשתו.

הרב שלום אביחי כהן, בעל תואר שני בפסיכולוגיה, מטפל זוגי ומשפחתי בכיר, פסיכותרפיסט ומדריך מטפלים. יו"ר איגוד חברי י.נ.ר ומרצה במכללה ללימודי נישואין ומשפחה.
שאלות, הערות והארות ניתן לשלוח במייל: avichai@ksharim.org.il

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר