אני אמא לשמונה בנות, הגדולה בת תשע עשרה. הרבה בחורות בבית! כולן אומרות לי: "איזה כיף, בית של בנות, בטח יש מלא עזרה". אני מחייכת ומהנהנת, לא רוצה לדבר סרה בבנותיי. אם אתאר לכן את יום האתמול וודאי תבינו על מה החיוך הציני:
אתמול נעדרתי כל היום מהבית. מהעבודה המשכתי ללימודים ואחר כך המשכתי לשמחה משפחתית. כשחזרתי הביתה, הבטתי נדהמת על הבית. שום דבר לא זז מהבוקר. הקטנים עדיין לא הלכו לישון. הרצפה הייתה מפוזרת במשחקים וחפצים שונים. השיש היה מלא בשאריות מזון, הכיור עמוס בכלים מלוכלכים, הכורסא מלאה בערמת כביסות מנומסות שממתינות ליד מקפלת. שקית האשפה עלתה על גדותיה מחכה למלאך שיחלץ אותה ממעמקי הפח. והתאור הזה הוא רק קצה קצהו של הבלגן. חשתי את כאבי הראש הולמים ברקותיי, כל מעמסת היום התנקזה בי ברוגז וכעס. נשמתי עמוק. מנסה לנצור בתוכי את אלף סימני השאלה: כיצד יכול להיות שחמש בנות מעל גיל שתים עשרה לא טרחו להושיט יד מעצמן? הן לא רואות את הבלגן? הן עיוורות? זה לא מפריע להן? גם בבית העתידי שלהן הן תנהגנה כך?
ניסיתי בכח לבלוע את הכעס. קיבלתי את הילדים בחום, אך לאחר כחמש דקות כשכאבי הראש גברו החלטתי שאם הבנות לא מבינות לבד, אז אבקש. ביקשתי משרי שתואיל בטובה לקלח את הילדים: שרי ילדה עדינה אמרה בתחנונים: "וואי, אמא בדיוק קבעתי עם אסתי ללמוד למבחן. יש מבחן רציני ועוד לא התחלנו כלום!" כמובן שפטרתי אותה מהמשימה. כשקראתי לאסתי, היא סימנה לי שהיא כבר גומרת לסיים את שיחת הטלפון. לאחרונה היא יצרה קשר עם חברה נערצת, מאז קשה לתפוס אותה כשהיא לא עם השפופרת ביד. בלית ברירה ביקשתי מחני עזרה, היא כרגיל נענתה בפרצוף חמוץ, כשלבי גם כן נחמץ בקרבי. ניסיתי לאתר את טובי וליבי בבקשה שיושיטו יד בארגון מינימלי של הבית, אך הקטנים אמרו שהן יצאו להליכה…
איך ניתן לגייס את הילדים לעזרה בבית מתוך תחושת אחריות, הנאה ומוטיבציה פנימית?
הראו דוגמא אישית
אם אתם ניגשים לשטיפת כלים, תוך אנחה עמוקה ונושפים ברוגז כשאתם מתכופפים לרצפה. אל תצפו מהילדים לנהוג אחרת. ילדים הם חקיינים נלהבים, ולעתים קרובות הם מעתיקים את דגם ההתנהגות של המבוגרים. אם אתם רוצים שהילדים שלכם יעזרו בכיף, הפגינו גישה חיובית כלפי מטלות הבית ובצעו אותן בהתלהבות. כאשר ילדים רואים אתכם עובדים בתחושת סיפוק, סביר יותר שהם יחקו את ההתנהגות שלכם.
הקצו מטלות תואמות גיל
כשאתם אומרים לילד בן עשר: "ארגן את החדר", קרוב לוודאי שהוא יתבלבל בין איסוף המשחקים לארגון הבגדים, עד שהוא מהר מאד יפרוש מהמשימה. הקצאת מטלות המתאימות לגיל ילדיכם היא המפתח להבטחה שהם יכולים להתמודד עם המשימות בהצלחה ולפתח תחושת הישג. ילדים צעירים יותר יכולים להתחיל עם אחריות למשימות פשוטות כמו להרים צעצועים, לערוך את השולחן או לסדר את המיטות שלהם. ככל שהם מתבגרים, הקצו להם משימות מורכבות יותר. התאמת הקושי של המטלות לשלב ההתפתחותי שלהם מטפחת תחושת הישג, שיכולה לעורר מוטיבציה מהותית.
ערבו את הילדים בקבלת החלטות
כאשר לילדים יש דעה במטלות שהם עושים, סביר יותר שהם ירגישו תחושת אחריות על המטלות שלהם. שוחחו עם ילדיכם אילו מטלות יש לבצע ותנו להם לבחור אילו מהם הם רוצים לקחת על עצמם. גישה שיתופית זו מעצימה אותם ונותנת להם תחושת שליטה, מה שהופך אותם למשתתפים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר. לדוגמא, דונו עם הילדים איך נכון לארגן את המשחקים: על מדפים או בארון. באיזה צד נכון להעמיד את השידה, וכו'.
צרו שגרת מטלות
עקביות היא המפתח בטיפוח מוטיבציה פנימית. צרו שגרת מטלות שהמשפחה עוקבת אחריה באופן קבוע. קיום לוח זמנים צפוי עוזר לילדים לדעת למה לצפות, ומפחית את ההתנגדות למטלות. עם הזמן, המטלות הופכות לחלק טבעי מהשגרה שלהם, ויש סיכוי גבוה יותר שהם ישלימו אותן מבלי להתבקש.
שבח ועידוד
חיזוק חיובי עושה הרבה מאוד מוטיבציה לילדים לעזור בבית. הודו על מאמציהם והביעו הערכה על תרומתם. שבחים ספציפיים וכנים, כמו "עשית עבודה נפלאה בקיפול הכביסה", מגביר את ההערכה העצמית שלהם ומחזק את המוטיבציה הפנימית שלהם לעזור.
הגדירו ציפיות ריאליות
הימנעו מלהציב סטנדרטים גבוהים בצורה לא מציאותית או להעמיס על ילדים מטלות. פעולה זו עלולה להוביל לתסכול ואובדן מוטיבציה. שמרו על ציפיות סבירות, והגדילו בהדרגה את האחריות ככל שהילדים גדלים ומסוגלים.
טפחו תחושת אחריות
למדו את ילדיכם את חשיבות האחריות וכיצד היא תורמת לרווחת המשפחה. כאשר הם מבינים שלמעשיהם יש השפעה חיובית, יש סיכוי גבוה יותר שהם ינקטו יוזמה וירגישו גאווה בתרומתם.
הפכו מטלות לפעילויות מהנות
הפכו את המטלות למהנות על ידי הפיכתן למשחקים או הזדמנויות לזמן איכות משפחתי. לדוגמה, אפשר לערוך "מירוץ ניקיון" או לנגן מוזיקה תוך כדי מטלות משותפות. על ידי הפיכת מטלות למהנות, תוכלו להחדיר תחושת הנאה ומוטיבציה לילדים שלכם.
הציעו גם תגמולים
בעוד שמוטיבציה פנימית צריכה להיות המוקד העיקרי, ניתן להשתמש בתגמולים מדי פעם כדי לחזק התנהגות חיובית. השתמשו בתגמולים בחוכמה וקשרו אותם לעבודה שנעשתה היטב. עם הזמן, ילדים יתחילו לקשר את השלמת המטלות לתחושת הישג במקום לצפות לתגמולים חיצוניים.
לסכום, אם אנחנו לא רוצים לקרוס כדאי ורצוי לגייס את הילדים לעזרה ועם טיפים נכונים אפשר להניע אותם מתוך הנעה ומוטיבציה פנימית.