מ'בית יעקב' - לבג"ץ // נאום מעורר השראה

כשביקשו ממני לנאום בכנס מצאתי את עצמי תוהה, מה יש לי, אסתי אוחנה, אשתו של ראש כולל ואמא לשני זוגות תאומים מתוקים להגיד בהקשר של תעסוקת נשים חרדיות, הרי יש עוד אלפי נשים חרדיות שעובדות כמוני,

ואני לא רואה את עצמי כחלוצה בנושא הזה. אבל חשבתי שאולי בכל זאת יש לי משהו לתרום בהקשר הזה.

אז אתחיל. שמי כאמור אסתי אוחנה, למדתי בבית יעקב והמשכתי לסמינר אופקים. בהתחשב בכך שתכנות מחשבים והנהלת חשבונות פחות עניינו אותי, האופציות שעמדו בפני נעו בין מורה רגילה למורה לחינוך מיוחד.

בחרתי ללמוד חינוך מיוחד עם התמחות בתרפיה במוזיקה, ובהמשך השלמתי גם תואר ראשון בהוראת מוזיקה, ובזה עסקתי שנים.

הקמתי מגמת מוזיקה בסמינר בו למדתי ובתיכון נוסף והכנתי בנות לבגרות רסיטל בפסנתר. אהבתי מאוד את מה שעשיתי. מוזיקה הייתה ועודנה אלמנט מרכזי מאוד בעולמי - אבל תמיד הרגשתי מין תשוקה מודחקת ללמוד משפטים.

אולי היה זה החלום לשחזר את רגעי הקסם מהילדות כששמעתי את אבא שלי מתנצח עם אחיי בלימוד גמרא, והאושר שהציף את פניהם כשהצליחו ליישב איזו 'קושיה אדירה'. ואולי היה זה פועל יוצא של השעות הארוכות בהן ראיתי את בעלי שקוע בסוגיות הגמרא הסבוכות. פגשתי אז את הקסם של החשיבה המופשטת, את היופי של ההיגיון הצרוף, ואת הסיפוק שמגיע אחרי מאמץ סיזיפי להבין בצורה המדויקת ביותר את כוונות התורה. אבל תשוקה ללימודים - ומציאות - לחוד.

לימודי משפטים לא היו צעד פשוט עבורי, בעיקר מהסיבה שהם לא נלמדים בסמינרים החרדיים וחששתי שהצעד הזה יפגע באיזה שהיא צורה באורח חיי החרדי, אבל הודות למסלול החרדי בקריה האקדמית אונו המאפשר לימודים בהפרדה מגדרית, יכולתי לממש את החלום וללמוד משפטים ברמה הגבוהה ביותר, מבלי לוותר על הערכים עליהם גדלתי.

פרחתי בלימודים. הקורסים ריתקו אותי, קראתי בשקיקה את כל הסילבוס בתחילת כל קורס, ובסיום הלימודים התקבלתי בהתרגשות גדולה – כחרדית הראשונה, ובעזרת ה' לא האחרונה – להתמחות בבית המשפט העליון.

את השנה הזו כמתמחה בבית המשפט העליון אני מגדירה כאחת השנים המשמעותיות ביותר בחיי. קיבלתי הזדמנות לעקוב אחרי תהליכים של קבלת החלטות באחד הצמתים החשובים ביותר במדינה.

קיימתי שיחות ארוכות ומחכימות עם האנשים והנשים שמאחורי התהליך המשפטי, וגיליתי שבשונה מהאופן שבו הדברים מצטיירים, מדובר באנשים שלצד ידענותם המשפטית הם רגישים מאוד, ערכיים מאוד ואכפתיים מאוד. פעמים רבות הם שאלו לדעתי וביקשו ממני לאתר מקורות הלכתיים. חלק מהעבודה שלי הייתה להכין טיוטות של פסקי דין, והבנתי כמה גדולה האחריות המוטלת על השופט וכמה מורכבות הדילמות הערכיות איתן הוא מתמודד.

כשאני שואלת את עצמי 'מי שמני'. מה יש לי להגיד בכנס שבו נמצאים אנשים ונשים שמאחוריהם פעילות ציבורית ענפה, שיש להם יכולות מופלאות, שכבשו יעדים משמעותיים – אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב למסר אחד שהולך ומתבהר לי – כמה זה חשוב להביא לידי ביטוי בעולם הרחב את המטען הזה, את השורשים התורניים שכוננו את החברה החרדית.

עולם שבו פיצוח סוגיה תורנית הוא דבר בעל ערך רב, ולימוד התורה מרווה את הנפש. המטען הזה, שאני נושאת איתי לכל מקום שאני הולכת, הוא חלק מהDNA שלי, של הילדים שלי, ושל האנשים שאני מכירה. זה מי שאנחנו.

קיימת חשיבות אדירה לכך שקולות כמו אלו שאני מביאה יישמעו באקדמיה, ברשויות המקומיות, במשרדי

הממשלה, בבית המשפט העליון שם התמחיתי, ובקרוב גם במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, מקום בו אני

מתחילה לעבוד בעוד כחודשיים, שגם שם אהיה הפרקליטה החרדית הראשונה ובתקווה שלא האחרונה.

אני מאמינה בכל ליבי שבמקומות האלו, בהם מכוננים ומעצבים כל העת את דמותה של החברה הישראלית, נמצאים אנשים ונשים טובים וערכיים, המונעים מבקשת צדק, מרצון להיטיב ומאכפתיות כלפי האחר - גם אם תפיסותיהם שונות מתפיסות הטוב בחברה החרדית. אבל, ודווקא משום שהתפיסות הבסיסיות במקומות אלו הן שונות, חשוב שקולות כמו שלי ושל אחרים מהמגזר, יישמעו.

אני לא מדברת על הקול אותה משמיעה ההנהגה הפוליטית - זאת ממוקדת בדאגה כנה ובעשייה ענפה למען חיזוקם ובניינם של המוסדות החרדים. אני מדברת על הקול הערכי שלנו, על הצליל התורני, על תפיסות הטוב שלנו.

כמה זה חשוב לחברה הישראלית – המעורבות של חרדים במוקדים המשפיעים על עיצוב החברה. לא אחת זו הדרך שבה החברה הישראלית יכולה להתוודע לערכים שהיא לא בהכרח מכירה. ללמוד שאנחנו חברה שמונחית על ידי שיקולים של שגשוג קול התורה, הרבה לפני ששיק ולים של שגשוג כלכלי מנחים אותנו.

הקריאה שלי איננה רק לחברה הישראלית הכללית, אלא גם לחברה החרדית – כמה זה חשוב לחברה שלנו להבין

מה מניע את מקבלי ההחלטות המשפיעים עליה, להיות קצת פחות חשדנית כלפיהם ואפילו להצליח לתת בהם אמון.

אני חושבת שתודעת המיעוט הנרדף הרסנית לחברה שלנו. החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית ומגוונת. יש בה מגזרים שונים ולהם מטענים ערכיים שונים. הקב"ה הציב אותנו בזמן ובמקום שבו אנחנו צריכים למצוא דרך להתקיים יחד. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לבטא את הערכים שלנו, בצורה מנומקת, ברורה, ומדויקת. להגן עליהם מתוך אמונה ביכולתו של האחר להבין אותם, גם אם לא יסכים איתם.

הישראלי החילוני צריך להבין ולהכיר בתשוקה הבוערת של האברך השואף להיות שקוע כל חייו בעולמה של תורה, ומאידך, גם הישראלי החרדי צריך להבין את מהות ההשפלה העצומה אותה חווה אישה חילונית הנדרשת לשבת בירכתי האוטובוס אך ורק בשל היותה אישה.

גשר הדעות וההבנה הזה יוכל להיבנות על ידי נשים וגברים חרדיים בעלי עולם פנימי עשיר, שיהיו חלק מהמוקדים המעצבים את הספרה האזרחית המשותפת של כולנו, וישמיעו את קולם ברמה.

אני יודעת שזה בדיוק מה שאתחיל לעשות בעוד כחודשיים מהיום, ואני מחכה בציפייה לעוד נשים וגברים, מוכשרות ומוכשרים, שיצטרפו אליי לבניית הגשר הכה חשוב הזה לעתידנו, ולעתיד ילדינו.