תחת ממשל ביידן המדיניות הישראלית במזרח התיכון בנסיגה, הממשל החדש פועל ביעילות חסרת תקדים בהעברת כל שריד למורשת טראמפ מן העולם.
השינוי המהיר והאגרסיבי שמחולל ממשל ביידן בכל תחומי הכלכלה והחיים בתוך ארה"ב, ראויים לדיון נפרד. אך האופי הקדחתני של פעולות הממשל במזרח התיכון, הן אלו המדירות שינה מעיני ההנהגה הישראלית.
אין ספק כי ביידן איננו מעוניין בעימות תקשורתי חזיתי עם ישראל בסגנונו של ממשל אובמה, אך ברור כי ממשל ביידן מקדם מהלכים מדיניים משמעותיים במהירות גבוהה מאוד באופן שניתן לומר "מתעלם" מישראל.
סנונית ראשונה לשינוי המדיניות ניתן היה לראות בעימות הפומבי של הממשל החדש עם הסעודים, שחובקו בידי טראמפ, ונבעטו ראשונים עם כניסת ביידן לתפקידו, יתרה מכך, ביידן שיחרר החות'ים -אויביהם המרים של הסעודים הנתמכים בידי איראן- מכבלי 'ארגון הטרור' שהטיל עליהם הממשל הקודם.
כאן כדאי לציין את פגישת הגישוש עליה דווח בתקשורת בשבוע האחרון, בין סעודיה לאיראן, פגישה שממחישה את הלחץ האדיר בו נמצאת סעודיה ביחסיה המתוחים מול איראן. סעודיה מאויימת על ידי איראן באופן ישיר, סביר להניח כי סעודיה שתמכה ב"הסכמי אברהם" עם מדינות המפרץ ומדינות מוסלמיות אחרות, האמינה כי תצליח להתקיים קואליציה "ישראלית-סונית" אנטי איראנית, קואליציה כזאת שתגביל את שאיפותיו של המשטר האיראני המהפכני.
לא מן הנמנע כי לאור השינויים במזרח התיכון שמחולל ממשל ביידן והעדפתו הברורה לפתרון הבעיה האיראנית בדרכים דיפלומטיות, סעודיה תבחר לחבור לאיראן בבחינת "אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם".
על רקע השינויים הגיאו-פוליטיים ניתן לצפות כי מדיניות ישראל תתמקד תחילה בניסיונות לגרור את איראן לתגובה אגרסיבית כזאת שתסכל את היכולת של ארה"ב לחתום איתה על הסכם גרעין חדש. ניסיון שכזה ניתן לראות בחיסולו של מוחסן פאח'ריזדה מנהל תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, כזכור, לאחריו לא נגררה איראן לתגובה משמעותית.
אם ישראל לא תצליח -כצפוי- במאמציה להכשיל את חתימת ההסכם לאור הנחישות הגדולה של ממשל ביידן, לא יהיה מקום ל"תקלות" מסוג התקלה שארעה בנתנז, בכורי הגרעין האיראנים שיעמדו לאחר ההסכם תחת פיקוח. איראן צפויה להתעצם כלכלית ומדינית עם הסרת הסנקציות מעליה, ותוכל להתפנות לשוב ולעסוק במאמציה להפוך להגמוניה אזורית במזרח התיכון.
במקרה זה יהיו מאמציה המודיעיניים והמבצעיים של ישראל מכוונים בעיקר כלפי חיזבאללה הפועל כידה הארוכה של איראן, ומהווה איום ישיר ומיידי על גבולותיה.
המשבר הפוליטי בישראל מטלטל גם את מדינות המפרץ הסוניות כגון סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ועומאן, שכן במדינות אלו נושאים את עיניהם אל נתניהו כמי שמניף את דגל בלימת האיראנים במזרח התיכון, ותולים בו את תקוותם כמי שהוכיח שאיננו נרתע מעימות חצי-גלוי עם איראן.
אם לבסוף ייכשלו מאמציו של נתניהו להקים ממשלה בישראל, אנו צפויים לראות יותר ויותר מדינות מוסלמיות זוחלות חזרה לחסות בצל כנפיה של איראן, אותן מדינות שתלו את תקוותן במדיניות הקשוחה של נתניהו וטראמפ, לא יאזרו אומץ להמשיך ולהזדהות עם ההתנגדות לאיראן לאחר לכתם של השניים.
על רקע השינויים האמורים, איראן מתכוננת לבחירות לנשיאות בחודשים הקרובים. הנשיא הנוכחי רוחאני המזוהה עם הזרם הרפורמיסטי-מתון צפוי להעביר את המושכות לידין של נשיא מהזרם השמרני-רדיקלי יותר שמתגעגע לכהונתו של אחמדינג'אד.
משמעות כל הדברים האמורים עד כאן היא, כי איראן צועדת בבטחה לכיוון התעצמות והקצנה בפעילות הטרור. בעוד מדיניותה של ישראל שחוותה תהליך התעצמות בשנים האחרונות בהובלתם של נתניהו וטראמפ, הולכת ונסוגה.
כך שלמרות שיתכן ונשמע על 'תקלות' נוספות ו'אירועים' ביטחוניים אחרים המתרחשים באיראן ומיוחסים לישראל -כדוגמת התקרית בנתנז- במאזן הכללי מצבה של איראן במגמת שיפור, ושל ישראל במגמת נסיגה.
הצגת כל התגובות