דף כג
*שאול המלך.
א. שאול המלך 1. בפייס מונים את האצבעות מכיון שאסור למנות את ישראל, וחזינן ששאול המלך מנה את ישראל בבזק דהיינו חרסים ודחי דלמא זהו שם מקום ולמסקנא בטלאים, ומייתי שהמונה את ישראל עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר וזה נאמר על מתי שישראל עושים רצונו של מקום. 2. כאשר אדם מתמנה להיות פרנס על הצבור מתעשר, שבתחילה שאול מנאם בבזק דהיינו חרסים ולבסוף פקדם בטלאים, והיו משלו דאל''כ מאי רבותיה. 3. ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל, שעשה ק''ו שאם על נפש אחת יש להביא עגלה ערופה ק''ו על כל הנפשות הללו ובפרט שהקטנים והבהמות לא חטאו. 4. כאשר שאול ריחם על עמלק יצאה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה, וכאשר הורה לדואג להרוג את נוב עיר הכהנים אמרה אל תרשע הרבה. 5. שאול חטא באחת ועלתה לו בכסאו וזה המעשה שריחם על אגג שבו נאמר לשמואל ניחמתי כי המלכתי, ודוד היה ה' בעזרו שחטא בשנים ולא עלתה לו וזה אוריה וספירת עם ישראל ואף שפרץ דֶבר, אבל על עוון בת שבע נפרעו ממנו ארבעתים ילד אמנון תמר ואבשלום ונצטרע ששה חדשים ופרשו היימנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה, ועל שקיבל לשה''ר על מפיבושת נענש בחלוקת המלוכה ע''י ירבעם. 6. בן שנה שאול במלכו, לרב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא, ור''נ בר יצחק שאלו דלמא כבן שנה שמלוכלך והראוהו סיוטא בחלומו עד שביקש מחילה מעצמות שאול בן קיש מלך ישראל. 7. מלכות שאול לא נמשכה כיון שלא היה בו שום דופי, ואמרינן שמעמידים פרנס על הצבור רק אם קופה של שרצים תלויה מאחוריו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך. 8. שאול נענש כיון שמחל על כבודו והחריש לאנשים שביזוהו ולא הביאו לו מנחה, ואמרינן שכל ת''ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת''ח ואיסור נקימה זהו בממון וכן בצערא דגופא נקיט בליביה אבל כאשר מפייסים אותו מתפייס.
שאלות לחזרה ושינון
תרומת הדשן (7)